זרעי החינוך הביתי שלי

מאת אבישג רבינר

זרעי החינוך הביתי שלי ושל ילדי, תחילת ההתחלות, הנצה למעשה ביומי הראשון בכיתה א', שנת ‘77. רק כמה ימים קודם עברנו מדירתנו שבגבעתיים לדירה שכורה ברחובות, ואמי, שהיתה בת שלושים ושתיים וכבר מטופלת בשלוש בנות, שהבוגרת שבהן בת שמונה, החלה לעבוד כגננת חינוך מיוחד בראשון לציון.התוצאה – ליומי הראשון בכיתה א' נשלחתי לבדי. אני זוכרת שלמדו את האות ה' וכולם בכו.

הלכתי מעט מאד לבית הספר באותה שנה. סיפרו אותי קצר מחמת הכינים והרגשתי כמו אפרוח מרוט. בכל בוקר היו שערותי מזדקרות לכיוון אחר ואני ראיתי  בכך עילה מספקת להישאר בדירה, עם הארנב שלי. באחד הימים בהם כן ביקרתי בכיתה, מצאתי בחצר קן עם ביצים שנפל מהעץ. זהו למעשה הזיכרון החזק ביותר שלי מאותה שנה.

הימים חלפו עברו ובחופשה הגדולה שוב עברנו דירה, הפעם לגדרה. אמא לימדה אותי לקרוא ולכיתה ב' כבר הגעתי "מוכנה". ידעתי לקרוא אבל הפסקתי לעשות את הדבר שבאמת אהבתי והייתי מצוינת בו, הפסקתי לצייר.

הכתיבה לעומת זאת התקדמה לאיטה ומעולם לא הפכה לתקינה. הכנת שיעורי הבית בלעה את ילדותי. הזמן והמשאבים שנדרשו לי כדי להיות תלמידה טובה-בקושי, מילאו אותי בתחושה שהילדות בהקשר הבית ספרי היא סיוט בלתי נמנע.

אם רק מישהו היה מגלה לי שיום אחד לא יהיו לי יותר שיעורי בית, ובאותו יום אקח ספר ליד ולא אפסיק לעולם לקרוא, הילדות שלי היתה נראית אחרת. אם הייתי יודעת שיום אחד אקום ללימודים באוניברסיטה בהנאה גדולה ואתחיל, לא רק לקרוא, אלא גם לכתוב (במחשב) ספרים –  רומן ועוד אחד וספר ילדים ועוד אחד לגדולים – אם מישהו היה מגלה לי שיום אחד אוכל בעצמי ללמד כתיבה… לא הייתי בחיים מאמינה לו.

שלושים שנה אחרי שעליתי לכיתה א' עמדתי שוב בפני "היום הגדול" ופשוט לא יכולתי. המחשבה שהם (בני הבכורים, היום בני שלוש-עשרה) יחוו אפילו חלק ממה שחוויתי היתה מקוממת מדי. "זאת היתה החופשה הגדולה, אבל עכשיו מתחיל החופש הגדול באמת," אמרתי להם.

אחר כך גילינו ביחד שגם זה לא מדויק, אבל זה כבר סיפור אחר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על זרעי החינוך הביתי שלי

  1. עינבלית הגיב:

    " ידעתי לקרוא אבל הפסקתי לעשות את הדבר שבאמת אהבתי "
    אני חושבת שזו בדיוק הנקודה שעונה על השאלה "למה לא בית ספר" ו"למה חנ"ב".
    תודה על התובנות, מזדהה מאוד עם התחושה בתחילת החנ"ב- של החופשה הגדולה, וגם עם ההבנה שזה ממש לא מדויק- אבל מדויק לנו.

    אהבתי

    • איתן לרנר הגיב:

      אהבתי. בית הספר התחרה על משאבי הדמיון העצומים שהיו ולשמחתי עדין נשארו ( הילד שלי אמר לי השבוע שאני מבוגר שעדיין יכול לפנטז כמו בסחפור שאינו נגמר) ואיים להכחיד אותם. אני זוכר את החרדה מהמורים הנושקים ואת ההעמדות בפינה , הזלזול והמבוכה ובעיקר איך הפסקתי לחשוב שאני מבין ויודע דברים והשארתי את זה כסוד ביני לביני. סוד שעם הזמן התחלתי לפקפק בנכונותו .

      אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s