נושא לדיון – והפעם, המפגש של ילדי חינוך ביתי עם ילדי "מסגרות חינוכיות"

הילדים בחוגים, ילדים של חברים, כאלו שהיו ו"נכנסו", כאלו ש"יצאו" ומגיעים, אנחנו מוקפים בילדים שפוקדים מסגרות חינוכיות.

מה קורה במפגש? האם יש הבדל בין ה"קבוצות", ביננו לבינם? האם זה אנחנו והם? האם מתקיימת שונות? והילד ההוא, החדש במפגש, שפעם ראשונה אנחנו פוגשות, שנחווה לנו קצת "פרוע" ותוקפני ביקר במסגרת? אחרת איך נסביר את מעלליו…

בשיח הפנימי שלי, ביני לבין עצמי, שמתי לב שהרבה מטען חורג אני מעמיסה על ה"חינוך הביתי" בזכותו אני "טובה" יותר, בגללו אני חווה קשיים. השיח הכה שגור נחווה לי כסוג של הסחה מהדבר ה"אמיתי", עבורי.

אני מודעת לשונות בנסיבות הסביבתיות-חיצוניות, אני מודעת להבדלים בעוצמת התופעות, להשפעת ריבוי המבוגרים בשטח. אני, באופן אישי, משתדלת לא להצמיד לשונות הזו ערך, לא להגדיר אותה כטובה או רעה. אני יודעת שהכול מתקיים גם בתוכנו, בקבוצות שלנו, ובעצם גם בתוכי.

אני זוכרת את המפגש הראשון עם ילדי הגן בישוב בו התגוררנו. רשמתי את בכורתי לחוג מקומי, במיוחד כדי שתוכל להתחבר עם בנות גילה. התיידדתי עם אחת האימהות, שהייתה ב"חופשת לידה" והיא הכניסה אותי ל"היכל התהילה". אחרי החוג היינו ממשיכות לביתה של אחת החברות ופעמיים אפילו ארחנו את הבנות אצלנו. כשאותה חברה, חזרה לעבודה בצער כבד וגדול הקשר התנתק. הייתי סוג של "סדין אדום" לנגד עיניה, לא ידעתי איך להתמודד עם הכאב שלה ולהרגיש טוב עם עצמי, היה לי לא נעים, וכך הגיעו לקיצם יחסיה הקצרצרים של בתי עם בנות המקום.

בסיום חוג המחול שנה שעברה ביקשה בכורתי ללכת לבית ספר כדי שגם היא תוכל לחלק בכיתה שלה את הפרסומת לקייטנת הקיץ של המדריכה. חוץ מזה שום התייחסות מיוחדת לחינוך הביתי. אותה ילדה שהציקה לה, הציקה גם לבנות אחרות ללא קשר למקום הלימודים

איך זה אצלכם? איך היו המפגשים? האם יצרתם שינוי באופי הקשר? נשמח מאוד לחוויות, שיתופים, תובנות, הערות, הארות

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, נושא לדיון, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על נושא לדיון – והפעם, המפגש של ילדי חינוך ביתי עם ילדי "מסגרות חינוכיות"

  1. עינבלית הגיב:

    מפגשים על ילדים שבבית ספר הינם חלק מהיום יום שלנו. עיקר התחושה שלי זה שהילדים שלי "מפסידים" המון אלימות (סיפורי מכות ומארבים, סיפורי בעיטות וכו' – מאוד מאוד נפוצים בקרב חברים של ילדיי כחלק מסיפורי ה"איך היה היום בביצפר".. אותי זה מאוד מעציב. הייתי רוצה לגונן על החברים של הילדים שלי מהכאב, מהפחד, מהמתח התמידי מהמכות שמצפות להם. אבל אינני יכולה להתערב בבחירות של הוריהם. רק להציע את האלטרנטיבה.
    אני חושבת שמשום שאני שלמה עם הבחירה שלי וההורים של החברים שבבית ספר שלמים עם ההחלטה שלהם (זה מחשל את הילד) – אני מסוגלת לשמור על קשרים סבירים עימם. אבל- ואבל גדול- אני מאחלת להם כל יום מחדש שיבחרו בחנ"ב. למען הילדים. 🙂

    אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s