נושא לדיון – והפעם, המפגש של ילדי חינוך ביתי עם ילדי "מסגרות חינוכיות"

הילדים בחוגים, ילדים של חברים, כאלו שהיו ו"נכנסו", כאלו ש"יצאו" ומגיעים, אנחנו מוקפים בילדים שפוקדים מסגרות חינוכיות.

מה קורה במפגש? האם יש הבדל בין ה"קבוצות", ביננו לבינם? האם זה אנחנו והם? האם מתקיימת שונות? והילד ההוא, החדש במפגש, שפעם ראשונה אנחנו פוגשות, שנחווה לנו קצת "פרוע" ותוקפני ביקר במסגרת? אחרת איך נסביר את מעלליו…

בשיח הפנימי שלי, ביני לבין עצמי, שמתי לב שהרבה מטען חורג אני מעמיסה על ה"חינוך הביתי" בזכותו אני "טובה" יותר, בגללו אני חווה קשיים. השיח הכה שגור נחווה לי כסוג של הסחה מהדבר ה"אמיתי", עבורי.

אני מודעת לשונות בנסיבות הסביבתיות-חיצוניות, אני מודעת להבדלים בעוצמת התופעות, להשפעת ריבוי המבוגרים בשטח. אני, באופן אישי, משתדלת לא להצמיד לשונות הזו ערך, לא להגדיר אותה כטובה או רעה. אני יודעת שהכול מתקיים גם בתוכנו, בקבוצות שלנו, ובעצם גם בתוכי.

אני זוכרת את המפגש הראשון עם ילדי הגן בישוב בו התגוררנו. רשמתי את בכורתי לחוג מקומי, במיוחד כדי שתוכל להתחבר עם בנות גילה. התיידדתי עם אחת האימהות, שהייתה ב"חופשת לידה" והיא הכניסה אותי ל"היכל התהילה". אחרי החוג היינו ממשיכות לביתה של אחת החברות ופעמיים אפילו ארחנו את הבנות אצלנו. כשאותה חברה, חזרה לעבודה בצער כבד וגדול הקשר התנתק. הייתי סוג של "סדין אדום" לנגד עיניה, לא ידעתי איך להתמודד עם הכאב שלה ולהרגיש טוב עם עצמי, היה לי לא נעים, וכך הגיעו לקיצם יחסיה הקצרצרים של בתי עם בנות המקום.

בסיום חוג המחול שנה שעברה ביקשה בכורתי ללכת לבית ספר כדי שגם היא תוכל לחלק בכיתה שלה את הפרסומת לקייטנת הקיץ של המדריכה. חוץ מזה שום התייחסות מיוחדת לחינוך הביתי. אותה ילדה שהציקה לה, הציקה גם לבנות אחרות ללא קשר למקום הלימודים

איך זה אצלכם? איך היו המפגשים? האם יצרתם שינוי באופי הקשר? נשמח מאוד לחוויות, שיתופים, תובנות, הערות, הארות