רב-גילאיות – מחשבה, סיפור, קורצ'אק

מאת: אורנה שפרון

יש משהו נעים לעין בחלקות המסודרות והמוגדרות של המונוקולטורה. שדה אחד ירוק כולו. אחד חום, תלמים ארוכים מפלחים אותו לאורכו. ממרומי ההר נראים השדות כמלאכת מחשבת של טלאים,  והרוח הנושבת בשיבולים. מי יכול לעמוד מול הים הזהוב הזה?

אנחנו יכולים להגיד, זה זה. וזה זה. כאן זה מתחיל, כאן זה נגמר. זה ירוק וזה זהב. אפשר להרגיש בטוח. לדעת מה יש ומה אין.

אבל מה נעשה עם כל העגבניות? כמה לחם אנחנו כבר יכולים לאכול? מה קורה לאדמה אחרי שנים של גידול יחיד, ואיך משתלטים על הפראות של העשבים השוטים? וה"מזיקים"?

כל זה קורה מאחורי הקלעים של היופי הפרוש לרגלינו. מצד אחד הכל ברור ומהצד השני יש לעמול קשה כדי שהקרקע לא תשמט תחת רגלינו, שלא תתנוון, שתמשיך להזין. שום דבר לא עובד בשביל עצמו, הכל הכל אנחנו צריכים לתחזק במו ידינו.

וזה קשה. מתיש, מתנגד למעגליות הטבעית של מחזור החיים. לגיוון שמשתלח ברגע שאנחנו עוזבים. מתנגד לאקראיות המפרה.

ככה ילדים.

מאד נוח לנו למצוא לה חברות בנות גילה. על פניו, היא מוצאת את עצמה. יכולה להגיד אני בת שש ויש לי חברה. אנחנו משחקות בבובות. הן באותו שלב התפתחותי. הצרכים שלהן דומים. אפשר לספק את שתיהן יחד. "שתיים במחיר של אחד".

ומה מאחורי הקלעים?

הילדים ילדים והמבוגרים מבוגרים – חלוקה חדה, חותכת. תחרות על אותם משאבים, חד גוניות בצרכים, ידו המכוונת של "הגנן" נדרשת כדי להפריד, לפשר לסדר.

בגינה המעורבת עבודת הגנן שונה בתכלית. הדינמיות גדולה. המגוון גדול יותר, הצרכים שונים ולכן התחרות על המשאבים פחותה. יותר קל לכל אחד לדעת את מקומו שנובע מטבע הדברים. הוא גדול ואני קטנה. ככה זה. ישנן הזדמנויות לעזרה הדדית ותמיכה, וגם לגבולות ברורים. זה אני עוד לא יכול לעשות כי אני קטן. זאת אני ואני כבר גדולה. הזדמנות לקחת אחריות.

ותפקידו של הגנן? מבקש פחות סדר וארגון, פחות מאמץ. יותר הקשבה, התבוננות, נוכחות.

וזה לא פשוט. נדמה שיותר קל לארגן ולסדר, לחלק ולהגדיר. כי לזה התרגלנו, כי קל יותר לקרוא בשם כשהכל מחולק ומוגדר. כי יש בבהירות משהו מאד מפתה.

אבל יש בחלוקה החותכת גם חסרונות. ההתארגנות החד-גילאית פוגעת בחשיפה של הילדים לרצף ההתפתחות מינקות לבגרות, ובכך נמנעת למידה משמעותית וחשובה בין הדורות, כשהבוגרים משמשים השראה ודוגמא לקטנים, והקטנים מאפשרים לגדולים להתנסות באחריות וערבות הדדית.

***

זה קרה בפארק הירדן. הרבה ילדים שיחקו בסוכה. ילדים בגילאים שונים. ילד אחד הגיע בריצה למחנה שלנו. ניכר עליו שהוא נסער. מה קרה? החלוקה לקבוצות נראתה לו לא הוגנת. הקטנים לבד מול כל הגדולים. ניגשתי איתו לסוכה, כדי לעזור לו לבטא את מורת רוחו מארגון המשחק. ילד גדול שהיה שם, שמע את דבריו ופסק: הקבוצות יתארגנו באופן שונה. ומיד התחיל המשחק לשמחת כולם.

***

"אם בעתיד לא נוסיף לחלק את מחזור החיים לתקופות המלאכותיות של ינקות, ילדות, שחרות, בגרות וזקנה, אזי לא ישמשו לנו עוד הגידול וההתפתחות החיצוניים כקווי תיחום, אלא התומורות העמוקות של האורגניזם כשלמות, מהעריסה ועד הקבר."

(עם הילד – יאנוש קורצ'אק)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s