האוגרת שלנו ז"ל

GIRL DIGGING 260מאת: מיכל מוטאי

האוגרת של האמצעי מתה. שלחתי את החבורה לסדר את החדר לפני שבאים אורחים (פולניה נו…) והם חזרו עם הבשורה המרה. האוגרת לא זזה.

האמצעי קיבל את האוגרת מתנה ליומולדת. ההתרגשות היתה גדולה. סידרנו לה בית לתפארת ועקבנו אחריה מקרוב. התרגשנו איתה כשנולדו השגרים, כאב לנו הלב שהאב כנראה אכל אותם. עם הזמן התפוגג החידוש וההתלהבות פחתה. עדיין הוא אהב אותה מאד וטיפל בה במסירות. תמיד היו לה מים נקיים, גרעינים טעימים וירקות. גם את הנסורת הם החליפו לבד אני לא נקפתי אצבע.

בהתחלה הוא עשה פרצוף של גיבור. כולנו לבשנו סוודרים, נעלנו נעליים והובלנו את האוגרת בדרכה האחרונה לגינה למטה. הקטן קיבל את הכבוד להחזיק את הקופסא. האמצעי בחר את המיקום המדויק. כרה את הבור וטמן אותה בעדינות. מעל הנחנו אבן ומתחתיה פתק עם שם האוגרת ולמי היתה שייכת.

הקטן מירר בבכי כל הדרך הביתה. הוא לא הבין למה השארנו את האוגרת שלהם בגינה. האמצעי עדיין שמר על פני פוקר. אבל כשהגענו הביתה נפתחו הברזים. כל כך הרבה דמעות נשפכו.

התחלתי לבכות בעצמי. על האוגרת, עליו, על הכלבה שלי שמתה כשהייתי ילדה, על כל ההתמודדיות עם המוות שהעתיד עוד צופן לו. רציתי להגיד משהו שיעודד אותו. לעשות משהו שיעזור. אבל פשוט לא ידעתי מה. חיבקתי אותו חזק חזק וגם הגשתי לו טישו לפי הצורך.

בערב לפני השינה סיפרתי לו שההודים מאמינים בגלגול נשמות. הוא הנהן ואמר שכבר סיפרתי את זה. זה לא עזר.

בלילה אחרי שנרדם הלכתי לחפש חומרים בנושא. דפים בבאופן טבעי, מאמרים באינטרנט. המלצות לספרים – בשבילי ובשבילו. ברור לי שהנושא עוד לא סגור, גם אם לי עוד לא ברור מה לעשות. אני מרגישה שחלק מהתפקיד שלי הוא להכין אותם להתמודדות עם מוות בעתיד. אבל אין לי מושג איך לעשות את זה.

מאז עברו כבר כמה ימים. בדקנו שהאוגרת שוכבת על משכבה בשלום (האבן מונחת במקומה). הקטנה קצת דואגת לה כי בטח קר לה בסופה. את הארמון המפואר ארזנו ואת הנסורת שנשארה מסרנו לאוגרת חברה. נראה שהסערה בבית שכחה. מכל הספרים שחיפשתי בספריה, לא מצאתי אף אחד לילדים. לעצמי לקחתי את הספר "להביט בשמש" של ארוין יאלום. ארוין יאלום, פסיכולוג במקצועו, מתאר כיצד עזר לאחרים להתמודד עם המוות, שהפחד ממנו בא לידי ביטוי בדמות חרדות שונות ומשונות. זה מענין. לא בטוחה עד כמה זה עוזר לי בהתמודדות הפרטית שלי.

אני מצרפת כמה מהדברים שמצאתי בשיטוטי באינטרנט. אולי זה יעזור למישהו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על האוגרת שלנו ז"ל

  1. דלית הגיב:

    מיכלי מקסימה
    קודם כל מקסים לגלות שאת כותבת כל כך יפה (מעבר לרמה הצורנית שזה ידוע כבר מזמן). כשקראתי חשבתי איך החיים מזמנים לנו אירועים או שהילדים פתאום משתפים במשהו שמכה בבטן הרכה, במקומות הכי פגיעים שלנו. ואנחנו מנסים להיות גיבורים… כמו גל… אין ספקשהורות זה המקצוע הכי מורכב ומצמיח שיש. נשיקות

    אהבתי

  2. michalmotei הגיב:

    תודה דליתי. הם באמת יודעים ללחוץ במקומות רגישים. הלוואי שגם אנחנו וגם הם לא היינו מרגישים את הצורך הזה להיות ״גיבורים״, אלא להיות אנחנו. פשוט.

    אהבתי

  3. שירי הגיב:

    חומר קריאה שהיה משמעותי לי מאוד בהתמודדויות עם מוות הוא ספריה של אליזבת קובלר רוס.

    אהבתי

  4. מיכל הגיב:

    אני אחפש אותם. תודה.

    אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s