בדידות

מאת: אורית מנשה

בדידות – בראי הילד או ההורה או אולי בכלל הסבים, הדודים או אנשים אחרים?…

כשהתיישבתי לכתוב על ה'בדידות' כנושא, עצרתי לרגע וחשבתי לי,שלמעשה, זה בכלל לא שייך אליי באופן ישיר. גם אם אני ההורה, אני לא יכולה לקבוע לילד שלי באם הוא חש בדידות או לא… כשם שאף אחד אחר לא יכול…    ורבים וטובים מבינינו שמעו ועדיין שומעים (לעתים, מהקרובים לנו ביותר) לא מעט משפטים על ענייני חברה, חברים, פעילות חברתית וכל מלה אחרת המתקשרת עם שורש המלה -ח.ב.ר.

אז פניתי אליו ושאלתי אותו – 'חומד, אתה מרגיש בדידות?'

והוא הביט בי במבט קצת מוזר, תוהה לאן בדיוק אני מכוונת, ענה לי –'מה זאת אומרת בדידות'?

'אתה יודע', השבתי, 'לבד, בלי חברים…לבד'.

ושוב במבט מוזר, אבל הפעם תוהה על מחשבתי 'העקומה' מבחינתו –'אני לא בלי חברים', הוא ענה מיד, תוך שהוא מעווה במעט את פרצופו בפליאה עליי (הכיצד יכלה לחלוף מחשבה כזו בראשי?…), 'יש לי המון חברים….' והתחיל למנות בשמותיהם, ועבר הלאה, חוזר לעיסוקו הקודם.

ואני הבטתי בו במבט מלא הערצה והערכה והרמתי אל על (בסוג של ניצחון) את הדגל הדמיוני שלי – 'מי אמר שחינוך ביתי משמעו בדידות', גם אם לא נפגשים עם חברים כל יום…

ובאמת, בשנה האחרונה, צמצמנו מאוד פעילות, בגלל הנסיבות האישיות. בשנים קודמות, היינו בכל יום בפעילות כזו או אחרת. והשנה מצאנו את עצמנו יותר בבית, יותר עם עצמנו, יותר אישיים,יותר פרטניים ופחות קבוצתיים. ובכל זאת, לא בודדים.

בדידות היא הרגשה קשה. לעיתים היא מלווה בחוסר ביטחון. לעיתים בחרדות ופחדים. לעיתים היא משקפת את חוסר היכולת שלנו למצוא ולמקם את עצמנו בתוך המרחב האישי והמרחב של היקום. לעיתים היא נובעת משעמום. לעיתים מראייה צרת אופקים ומוגבלת אתהטבע, את העולם, את היקום, את המרחב האינסופי… של הדמיון!

בדידות זה מצב רגשי! ואין לה כל קשר מחייב למצב חברתי ולשורשהמלה ח.ב.ר..   אדם יכול להיות לבד ולהרגיש שעולמו עשיר ביותר,ויכול להיות מוקף בהרבה חברים ואנשים טובים סביבו, ובכל זאת,להרגיש מאוד בודד.​​- אבל בכל מקרה, היא משקפת סוג של מצוקה. וגם אם היא נידמת בזווית ראייתנו האישית, ככזו שלא ברורה ולא מוצדקת וללא שום סיבה, עדיין אנחנו לא יכולים להתווכח עם עצם קיומה של ההרגשה.

מכירים את הדמות 'באז שנות אור' מהסרט 'צעצוע של סיפור'? –המוטו שלו הוא: 'אל האינסוף ומעבר לו…'

העולם שלנו הוא מופלא, הוא אינסופי והעושר הגלום בו….הוא מהות הבריאה. בריאה כיצירה.

אנחנו אלה שקובעים את גבולות עולמנו, את גבולות המרחב הפרטי שלנו ועד כמה הוא יהיה עשיר או עני. אנחנו לעצמנו והילדים שלנו לעצמם.

אבל אנחנו כהורים, כמורים אמיתיים לחיים עבור ילדינו, מוטלת עלינו החובה – להרחיב ולמתוח ולהגמיש את גבולות הדמיון שלהם'אל האינסוף ומעבר לו…' בדיוק כשם שאנו מלמדים את ילדינו 'קרוא וכתוב' או ערכים או נותנים הכוונה ויעוץ ואפילו מלה טובה, כך עלינו לעזור להם לצייר, ליצור, ממש כמו לרקום עור וגידים, ולראות את העולם והמרחב האישי שלהם עם כל העושר העצום הגלום והטמון בו.

כי אלה ישמשו להם כלים להישרדות, באם יזדקקו לכך; ישמשו למחשבה יצירתית; לפתרונות יצירתיים; ישמשו להם כלים לתיעול וטיהור רגשות שליליים; להתגברות על קשיים ומכשולים; להתמודדות; ליכולת להפוך קושי לאתגר; למנף ולהעצים חוויות לטובה; לראות תמיד את חצי הכוס המלאה; לראות את היופי שבכל דבר; לראות את הפנים ולא רק את החוץ; לראות את הסליחה; לקבל את השונה ואת האחר; להיות בנתינה; לראות שווה ולא מעל לאחר (גם אם מוצלחים יותר בדבר זה או אחר); לגדול רוחנית; להסתפק במה שבאמת צריך ולא במה שהעין רוצה; ושדברים נהדרים כמו שהם; אלה ישמשו להם כלים שיעניקו להם את האפשרות לחיים קלים, טובים ושלווים יותר.

מכירים את המשפט: 'מחשבה יוצרת מציאות'? – אז זהו בסיס הרעיון… ללמד את הילדים ליצור לעצמם את המציאות שלהם, כל יום, כל דקה… כל החיים! – הקסם טמון ביכולת שלנו ליצור, במודעות העל שלנו (מודעות גבוהה יותר), לא בתת-המודע.     אפשר לקרוא לזה גם – דמיון מודרך!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, נושא לדיון, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s