ביקור המפקחת – סוג של בדידות מול המערכת

מאת: פלונית אלמונית

גם אנחנו נאלצנו לבקש אישור השנה, אחרי שנים של חיים מאושרים "מתחת לראדאר".

העניין נפל עלינו כרעם ביום בהיר,ולא היתה ברירה אלא למצוא דרכים יצירתיות להתמודד עם "חילופי מזג-האויר".

אציין שהאופציה שלא לבקש את האישור, לא עמדה בפנינו, בלי קשר לעמדותינו העקרוניות.

אז מה עושים? ברגע האמת זה אנחנו מול נציגי המערכת ולא תמיד ברור מה בדיוק צריך ומה כדאי לעשות. הרבה לחץ. טוב, ראשית לקחת אויר ולחשוב מה עושים. הכי טוב לשמוע קודם כל מאחרים. כמה שיותר מקורות מידע,כדי להרגיע את המתח. ובאמת,לקראת הגשת הבקשה וההתנהלות מול הרשויות, נעזרנו בעצות טובות מהרבה אנשים.

את המידע שהצטבר אני רוצה לחלוק ולהעביר לאחרים. חשוב לציין שההתחלה היתה מעמדה של הרבה חשש ולחץ מהמפגש הצפוי עם המערכת, ולכן הפרוט הרב של שלבי ההתנהלות.

כשתיארתי לחברה (לא מחנ"ב) את מעללי המפקחת בביקורים אצל משפחות לפנינו- היא הקשיבה בסבלנות עד הסוף, ואז שאלה אם אני רוצה להלחם בה (מסתבר שהייתי מאד 'אנטי' כבר בשלב הצגת הדמויות…) או להשתמש בשרותיה כדי לקבל את האישור הנחוץ.

טוב, זה קל- אנחנו צריכים את האישור.

אז היא אמרה לי דבר פשוט:המפקחת עושה את עבודתה,וזה מה שהיא יודעת. חנ"ב זה לא משהו שהיא יכולה או רוצה להתמודד אתו. מבחינתה זו עוד מטלה שעליה לבצע, והיא עושה את זה בכלים שיש לה. היא רגילה להיות מקור הסמכות, ולא מורגלת בהתמודדות עם הורים דעתניים שמתעקשים על דרכם. צריך להבין שהיא לא נגדך באופן אישי, אלא באופן כללי לא קרובה לעניין וגם לא מעוניינת להיות. אז אם יוצאים מנקודת הנחה שלא נשכנע אותה וגם אין צורך בכך, הכל יותר פשוט.

ומכאן התחילה העבודה שלי, לשכנע את עצמי שזה המצב ולהתכונן בהתאם.

עוד חברה סיפרה על הביקור שהיה אצלה,ועל הטעויות בהתנהלות,שהובילו לתחושות מאד קשות. המסקנה היתה שצריך להיות מאד מכווני מטרה, מאד מדוייקים ומאד יודעים מה לפנינו. והכי חשוב, שהכדור יהיה בידינו ולא בידי המפקחת. מילות המפתח היו להתכונן ולהכין שעורי בית.

אז ככה גם התנהלנו לקראת הביקור.

  1. ראשית, איסוף מידע רב ככל האפשר על המפקחת ועל התנהלותה בביקורים אצל משפחות אחרות. בבחינת 'דע את האויב'.
  2. מומלץ, ובמקרים מסויימים אף חשוב מאד לצרף גורם נוסף לביקור, כדי שיהיה שם עוד זוג עיניים ואוזניים. אותו אדם לא בהכרח צריך להיות שותף פעיל, אלא פשוט להיות. זה כבר משנה את המצב, ואולי אף תומך בתחושה שאתם לא לבד ויש מי שתומך בכם:בן משפחה/שכן/חברה וכד'. זה ממש לא צריך להיות מישהו מהחנ"ב. אנחנו לא בקשנו רשות ולא שאלנו, פשוט היה שם מי שהזמנו, והצגנו אותו באופן הכי טבעי ופשוט שיש.
  3. אפשר גם לבקש מאותו אדם לרשום נקודות לאורך המפגש, לצורך התיעוד. לפעמים עצם התיעוד הגלוי מרגיע את הרוחות.
  4. לתכנן ולהיות מוכנים עד לרמה של הפרטים הכי קטנים, כולל מי ישב איפה, ולנהל את הביקור מראשיתו, כך שאתם מובילים. במילים אחרות- לא להשאיר פתח להפתעות.
  5. הכנו קלסר עם הרבה ניירת, בשיטה של כל המוסיף הרי זה משובח. עבודות-יד, רשימת ספרים שקראנו, מקומות שביקרנו, הצגות, מוזיאונים, פעילויות, מפגשים- כל מה שיכול להרשים. הכנו טבלה מפורטת של ימי השבוע ומה אנחנו עושים בכל אחד מהימים, כדי להתמודד מראש עם השאלה הצפוייה: "אז מה אתם עושים כל היום?".  מאתר של משרד החינוך הורדנו את תכנית הלימודים במתמטיקה לאותה שנה – (וגם הדפסנו,שיראו שאנחנו בעניינים). והמון תעודות: תעודה על השתתפות בחוג בלט, בשיעורי נגינה- בשיטת כל המרבה הרי זה משובח.
  6. הכנו רשימה מה אנחנו רוצים להגיד ובאיזה סדר, וגם ערכנו חזרה גנרלית בערב שלפני.
  7. לילדה הוסבר מה בדיוק עומד לקרות, שבודאי ישאלו אותה כמה דברים, ושמותר לה להגיד שהיא לא יודעת,מתרגשת, לחוצה, לא זוכרת, אולי אמא תוכל לעזור וכד'. למען הסר ספק וכדי למנוע פליטות פה מיותרות, גם הובהר מה אסור לה להגיד, כדי שלא נחבל באפשרות להמשיך בחנ"ב. קבענו גם סימן מוסכם מראש שעל-פיו היא עוזבת את החדר לעיסוקיה, כדי לא ליפול לבורות מיותרים.
  8. מהרגע שפתחנו את הדלת ובכל מהלך הביקור, למעשה אנחנו הובלנו, כשכל דבר מגובה במסמכים/ניירת (כן, גם פליירים של תערוכות במוזיאון נחשבים לצורך העניין. העיקר זה הכמות). על כל דבר שסיפרנו- מיד נשלף החומר המתאים- כמובן, הכל מוכן לפי הסדר מראש. וברגע שהמפקחת ראתה כי טוב, נחה דעתה, והיא היתה פחות בעניין של לחפש אותנו, ויותר התעניינה לשמוע. אז בסדר, הגישה החינוכית שלנו שונה. היא לא תשנה אותנו, ואנחנו לא נשנה אותה, וכולנו מודעים לזה. הרעיון הוא, לא להשאיר זמן מת, כל הזמן לספק מידע, (כמובן+ניירת) כשלעיתים אפשר לשלב גם את הילד/ים. אבל רק במקומות שזה נוח.

למשל: אולי תראי ל-X  את העבודות היפות שהכנת בחוג? או: את רוצה להראות ל-X את הריקוד שהתאמנת עליו? כולל כל התוספות המגמתיות. כן, גם לנו יש במה להשוויץ ולמה שנפספס את ההזדמנות?

  1. אנחנו פתחנו בשיחה והתחלנו מתיאור שיטתי של מה אנחנו עושים כל יום (לפי הטבלה,כן?) . פה ושם היו למפקחת שאלות ותהיות, והשתדלנו להניח את דעתה, כדי שלא תהיה לה סיבה לדאגה. אם למשל העירה שבגיל הזה כבר צריך לדעת ככה וככה, אז אמרנו שבאמת התכוונו להתייחס לזה השנה, כי לא הגענו לזה בשנה שעברה. זה בסדר, זאת רק הצהרת כוונות וממש לא התחייבות.
  2. הרעיון הוא, שהמפקחת באה לעשות את מה שהיא צריכה לעשות, ואנחנו נעשה הכל כדי שהיא תצא מרוצה. ולא חשוב אם זה לא בדיוק אמיתי, או אפילו לגמרי הצגה בעינינו. פה המטרה מקדשת את האמצעים, והעיקר שבסוף כולם מרוצים.

מי שצריך את האישור, ולא משנה מה הסיבות, צריך ליישר קו עם המערכת וללכת לפי המצופה. את הויכוחים והמלחמות כדאי לשמור לפעמים אחרות.

מצד שני,לבוא מאד מוכנים ולעמוד על שלנו בלי להתבלבל.

מישהי ספרה לי, שכשהמפקחת הודיעה לה מתי היא באה, מבלי לתאם או לבדוק אם מתאים, היא מיד אמרה: אני מצטערת, זה לא מתאים לנו (בלי הסברים ובלי התנצלויות) אנחנו יכולים בימים אלו ואלו בשעות כך וכך.

כשאנחנו "סגורים" עם עצמנו על משהו, זה גם עובר ככה למי שמולנו, בלי שאלות מיותרות.

אז על זה צריך לעבוד, ובזה להשקיע.

בהצלחה לכולנו!

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על ביקור המפקחת – סוג של בדידות מול המערכת

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    תודה!

    אהבתי

    • מיכל הגיב:

      תודה על השיתוף. למרות שלנו לא היתה בעיה עם המפקחת, אני מרגישה שבפעם הבאה שניפגש אהיה הרבה יותר מוכנה.

      אהבתי

  2. פינגבאק: הנה באה המפקחת… | תוצרת בית

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s