בתי לומדת לקרוא

מאת: פלונית אלמונית

שני ילדים. הבכור קורא שוטף מגיל חמש. ככה לבד, בלי עזרה בדרכו שלו. אפילו קצת נסתר מהעין. השניה כבר בת שמונה ולא מראה רצון קל שבקלים ללמוד קריאה. חיכיתי שהרצון יבוא ממנה, האמנתי שהוא יגיע לבד, שאין צורך לדחוף (כן, אני מאמינה באנסקולינג. הוא הוכיח את עצמו עם בכורי). אבל הלחץ שלי גבר על הרצון והאמונה בחופש הלמידה שלה. כבר לא יכולתי לתת ללמידה הזו לבוא מעצמה. ההבנה שלא ניתן לגדל את כל ילדינו באותה הדרך התעצמה. והעובדה שהבכור למד לקרוא לבד, לא אומרת ולו חצי דבר על הילדים האחרים בבית ועל דרך הלמידה שלהם.

מספר פעמים ניסיתי ללמדה לבד. קצת בעזרת משחקים, קצת תרגול יבש. תמיד הניסיונות עלו בתוהו וכללו בתוכם מאבקים וריבים. הרגשתי שאני גורמת לה לרצות פחות ופחות ללמוד לקרוא. היה המון לחץ, ובכל פעם שהרפתי לזמן מה, הלחץ שוב כרסם בתוכי. מכרסם ולא עוזב.

מצד אחד, היא ילדה חכמה מאד, נבונה. ומצד שני, הזמן עובר והרצון שלה לא מתעורר. ואצלי הדחף ללמד ובעיקר הפחד לגדל ילדה בורה, ילדה שתחומים שונים יהיו סגורים בפניה אם לא תדע לקרוא, הולך וגדל. בנוסף, האח הבכור קורא שוטף ובמרץ, אוהב למידה. מולו עומדת היא, מגדירה את עצמה בדיוק ההפך ממנו. לא רוצה ללמוד, לא רוצה לקרוא.

לאחר כשנה ואולי אף יותר, הבנתי שאני לא אצליח ללמדה ויש צורך בעזרה חיצונית. אך עדיין היה חשוב לי לשמור על כבודה ועל הרצון להקשיב לה ולדרך בה היא מעדיפה ללמוד גם כשהיא לא מעוניינת ללמוד. למזלי הטוב, בורכתי בחברים טובים. בקיץ האחרון התנדבה חברתי הטובה ללמד אותה קריאה. להפתעתי, בתי הסכימה ושיתפה פעולה, וביקשה שהכל יעשה בעזרת משחקים. אחת לשבוע הן נפגשו בבתינו למשך כחודש וחצי. תוך כדי משחקים ובדיחות היא לימדה אותה את הצלילים והמילים. בהתחלה כתבנו על קלפי משחק את כל האותיות מנוקדות בקמץ ופתח, ולאט לאט הוספנו את שאר הצלילים. שיננו בצורות שונות ומשונות את שילובי הצלילים וקישרנו אות לצליל. בהמון סבלנות והמון כבוד, בתי לומדת לקרוא! בין המפגשים היא תרגלה קריאה איתי.

וכך לאט לאט החל שיפור. מה שאני ניסיתי ללמד כ"כ הרבה זמן חברה "מבחוץ" הצליחה ללמד בכמה מפגשים. כמה לחץ התפוגג בזמן הזה.

בחינוך ילדיי אני מאמינה באנסקולינג. אני לא אלמד דבר שאין לילד רצון בו ולא אכוון לכיוונים שהוא אינו הולך בהם. כל ילד לפי אופיו ורצונותיו. אך את נושא הקריאה היה לי קשה לשחרר. חשוב לי שילדיי יוכלו לקרוא. לה לא היה רצון וגם לא מוטיבציה. ובכל זאת, הרגשתי שנכון להתעקש, שנכון לה ללמוד לקרוא גם כשהיא לא מעוניינת בכך.

בימים אלו אני עדיין מתרגלת איתה את הקריאה. יש עליות ויש מורדות. יש ימים שהיא קוראת יותר ויש ימים שפחות. לעיתים אני מרגישה שאנחנו זקוקות לחופש מהתרגול היומיומי ולעיתים אני מתעקשת יותר. יש רגעים שהיא אפילו קוראת לבד. הקריאה הפכה לחלק מהשגרה שלנו. אין ספק, שכרגע היא לא אוהבת לקרוא לבד, היא בהחלט מעדיפה שנקריא לה, אבל נתתי לה את יכולת הבחירה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s