יום בנושא

כתבו: יעל חיות אזולאי, ענבל, בת שבע טולדאנו, רונה

הקדמה / יעל חיות אזולאי

במעבר בין השנה הנוכחית לזו שחלפה, אחרי הפרידה מהחברים ש"התמסגרו", ומהחברים שבחרו להיות במקום אחר ביום שני בבוקר. מצאנו את עצמנו חמש משפחות, מגובשות שחיות את השגרה של "יום בנושא", בין שנה לארבע שנים.

אחת המטרות המשותפות שהצבנו לנו לשנה הקרובה, הוא להשתדל להרחיב את מעגל השותפים לדרך. ובעוד אנו מדברות, נוחת על שולחננו הגיליון הראשון של "תוצרת בית". בנוסף לפירסומים בקבוצות התקשורת השונות, בהן אנחנו חברות, בחרנו לשתף את הנעשה אצלנו בחצר ו"בקראוון החלומות", באופן רחב ומקיף יותר. בתחילה נביא סקירה על האופן בו התפתח ה"יום בנושא". לאחר מכן, כל אחת תתרום על נקודת הזוית המיוחדת שלה את היום.

היסטוריה

את החינוך הביתי אפשר לחלק להרבה תתי קבוצות ורצפים אחת הדרכים היא: על הרצף בין חינוך ביתי "עשה זאת במו ידך", לבין חינוך ביתי "גירסת הלקוח". שתי הגרסאות נובעות הן מחשיבה אידיאולוגית והן ממצב פיננסי.

החינוך הביתי שלי, הוא משהו שהתגבש בתוכי, בשנים טרם הפכתי לאמא, מכיוון שעסקתי בחינוך. מכיוון שעבדתי עם ילדים שהורהם היו מאוד עסוקים. היה לי ברור שאם ייתאפשר, אתן לילדים שלי כמה שיותר בית ועוגן .במסגרת לימודי האקדמיים (ותודה לאו"פ), וגם מהחיים, למדתי שאין דרך אחת נכונה ללמידה, ושלמידה משמעותית מתרחשת, תוך כדי עשיה.

מכיוון שרוב המסגרות הפורמליות, לא מאפשרות למידה מתוך מוטיבציה פנימית, האמנו בכל ליבנו (ואנחנו עדיין מאמינים) שיש לנו את הכלים לתת לילדים שלנו את הכלים ללמידה. עוד דבר שלמדתי גם מהספרים וגם מניסיוני, הוא שאחד זה נחמד, אבל יחד מגלים דברים שלא חשבתי עלהם בעצמי.

חוץ מהלמידה וההתפתחות האישית, עלתה השאלה איך עושים חינוך ביתי חברתי?

כשהילדים היו צעירים, מספיק היה להיפגש על מחצלת. להביא כדור וכף, וללמוד שבמגלשה יש תור, ושעוד ילד יכול לשחק בכדור שלי. לפני ארבע שנים, כשהבכור שלי היה בן 5, פגשתי חברה, שותפה לדרך, שהציעה שכשאנחנו ניפגשיםנוסיף תוכן למפגש. חוץ מהמפגש הספונטני, כל פעם משפחה אחרת תציע נושא, וכל אחד יחשוב על פעילות קשורה, אותה נעשה יחד.

יצאנו לדרך שתי משפחות. ראינו כי טוב. הוצאנו מכתב ולאט התגבשה קבוצה השותפה למפגש ספונטאני ול"יום בנושא".

לפני שנתיים, במסגרת יום העיון של באופן טבעי, העברתי מעגל בנושא "חינוך ביתי חברתי, יש דבר כזה?" זהו התקציר של המעגל, המסכם מהו "יום בנושא" כפי שהיה לפני שנתיים (ומסתבר שעד עצם היום הזה).

"מזה שנתיים אנחנו מתנסות ביצירת מרחב ציבורי ללילדים ולנו שהוא מעבר למפגש הספונטני.

מקום שנותן כבוד לאינטראקציות הספונטניות. אבל גם נותן מקום לכל אחד, מבוגר וילד, לתת ביטוי וללמוד מכישורים שלו אין ולאחרים יש. לומדים להתעניין בתחומי עניין של אחרים ממקום של כבוד קבלה ונתינה הדדיים.

אנחנו מפנים זמן ומקום מלאכותי, כדי שכל אחד מבוגר וילד יוכל להביא משהו שהוא למרחב הציבורי, ולתת לאחר. יש מי שאוהב לחשב ומביא את חשבונותיו. יש מי שאוהב לשיר, יש מי שאוהב לצבוע, יש מי שאוהב לספר סיפורים, יש מי שאוהב לשחק מחבואים ועוד ועוד ועוד. הכל קורה תחת הכותרת הנושאית.

הלמידה האישית נעשית לפני היום עצמו. הילדים ואנחנו שואלים וחושבים בעצמנו אם יש לנו רעיונות להביא לנושא. ואם אנחנו לא מכירים את הנושא אנחנו בודקים מה יש ומה זה אומר. או שאם לא הספקנו לפני אז אחרי שחוזרים הביתה מתעוררות כל מיני שאלות בהקשר, ולפעמים רק אחרי חודש, ניזכרים שזה כמו שעשינו ביום X.

וכל זה בעלות של: התמדה, רצון טוב, ונכונות לקחת חלק ולהשתתף."

בחשיבה המקורית, חשבנו שזו הדרך ליצור מרחב רחב ומשותף לכמה שיותר גישות ותפישות חינוכיות. להפתעתנו גילינו ולמדנו, שרבים וטובים בחרו שזה לא מתאים להם.

– יש מי שמרגיש, שהפעילות מובנית עבורו מידי.
– מצד שני היה מי שהרגיש שזה משחק נחמד אבל זו לא למידה.
– יש מי שמרגיש שהפעילות מפריעה לילדים באינטראקציה החברתית הספונטנית.
– ויש מי שהרגיש מאויים מהעובדה שצריך להכין ולהביא משהו. לא משנה כמה חזרנו ושיננו שלבוא ולהיות נוכח, זו עשיה. ולא כולם מרגישים שנועדו ליצור הפקות, הגם שהילדים מהר מאוד, ממציאים רעיונות משלהם ומביאים את עצמם – גם אם ההורים פחות בעניין.

ותוך כדי הלאווים ומתוך מי שמקיים את הקבוצה למדנו מה אנחנו כן. ובעיקר למדנו, שמי שמעוניין לקחת חלק בפעילות מהסוג הזה, לוקח בחשבון שבקבוצה הוא לא ייפגוש רק את עצמו או שכמותו, להפך. ההתמודדות עם השונות, עם רב הגילאיות, עם ההשתקפות של עצמי לעומת האחר, מוציאה אותנו מאיזור הנוחות, של עצמנו, מאתגרת אותנו, מציבה את העולם הערכי המשפחתי, מול עולם ערכי משפחתי של החבר הכי טוב שלי. יוצרת חברויות והתקשרויות שעל פניו נראות בלתי אפשריות. ועם הזמן ועם המשך השותפות לדרך, מחזקת את הזהות האישית. אף אחד לא מוותר על עצמו, אבל כל אחד לומד לכבד את האחר, לתת מקום, לאפשר.

בשנתיים הראשונות נפגשנו בגני משחקים, או בספריה בחדרה (בימים גשומים מידי או חמים מידי). בשנה שעברה, ניפגשנו במועדון בכפר מונש, והשנה מצאנו חדר בקראוון בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה. החדר משמש כבסיס נוח, והפעילות מתרחשת גם בפנים וגם בחוץ. האפקט של הזמן והמקום הקבוע, יוצרים תחושה של קביעות ונינוחות (בית משותף?).

עם השנים התגבשה גם נוסחה של איך:

כל כמה חודשים, אנחנו עורכים "אירוע חגיגי", בו כל ילד או מבוגר בקבוצה, רשאי להציע שני נושאים, וחוג שהוא רוצה להעביר. במהלך האירוע מתרחשת הגרלה, בה נחשפים הנושאים ונקבע סדר העברתם. ויש מן "הפנינג טעימות" כל אחד בוחר להדגים משהו מיום או חוג שהוא הציע.

מתגבשת רשימה של נושאים וחוגים, לדוגמא:

  • הרי געש (הציעה רונה)
  • רופאים (הציעה רומי)
  • חוג קפוארה – דרור
  • תות ( הציע יהל)
  • בנאים (הציע דרור)
  • חוג יוגה – מאי
  • ביצים (הציעה נעמי)
  • דרקונים (הציע רפאל)
  • חוג אופניים – נעמי
  • יום ספרים (הציע אוריה)
  • ביאליק (הציעה מאי)
  • חוג טבע – אוריה
  • רובוטים וחשמל (הציע שליו)
  • מיתולוגיה {הציע גוני}
  • חוג היסטוריה של א"י – גוני
  • עצים (הציעה אלהלי)
  • כוכבים ואסטורונומיה (הציעה שרון)
  • חוג כדורסל – רפאל

ליום בנושא כל אחד מביא פעילות כלשהי, שקשורה לנושא. לפני הפעילות אנחנו עורכים התכתבות דרך מיילים, של מי מכין מה ומה צריך להביא. וערב קודם עורכים רשימה של סדר היום. למשל:

יום ביטלס / הציע גוני

תוך כדי וכל הזמן, מוזיקה, תמונות וסרטונים.
סולמות וחבלים / גוני יהל וענבל
Yesterday/ שירה וריקוד נעמי ואוריה
מופע החיפושיות המרקדות: רפאל
הסבר על חיפושית : דרור
שירים שתורגמו  לעברית/ שרונה
יצירה:
גיטרות ותופים / גיורא, מאי ואלהלי
בובות ביטלס / נעמי ויעל
חיפושיות רוקדות / רפאל

החוג, הוא משהו שכל ילד / מבוגר מעביר בעצמו, במשך כשעה. שאר היום של החוג הוא יום פחות מובנה, המאפשר יותר זמן לאינטראקציות הספונטניות.

בנוסף אנחנו חוגגים יחד חגים, מציינים את חילופי העונות.

הפעילות כפי שהיא היום, היא תוצאה של דיאלוג מתמשך, ולא נעצר. כל משפחה שמצטרפת, ואפילו אם היא מגיעה למספר מצומצם של מפגשים ומחליטה להמשיך הלאה, מותירה את חותמה, מביאה איתה רוח של שינוי, ומוסיפה על הקיים. הילדים שגדלים, ההורים שמתבגרים, המשפחות שמתרחבות, כל זה משפיע על האקלים המשותף, על הצרכים. אז גם אם הצגנו פה שיגרה ברוכה, השטח הוא מאוד דינאמי ונתון לשינוי מתמיד.

היום בנושא שלי: – יעל חיות אזולאי

מי אני? יעל חיות אזולאי, אמא לשניים בחנוך ביתי, אוטוטו מסיימת תואר שני בשילוב טכנולוגיות בחינוך. גרה בכפר הנוער בן יקיר בכפר הרא"ה.

ה"יום בנושא" עבורי הוא המון דברים בבת אחת. אבל בשגרתו השבועית, הוא מהווה את העוגן החברתי שלנו בקבוצת השווים בחנוך הביתי. עד השנה לא לקחנו חלק בפעילות שכרוכה בתשלום, ולפעיליות וולנטריות אחרות לא הצלחנו להגיע ולהתמיד.

מבחינת הילדים שלי ה"יום בנושא" הוא חלק בלתי נפרד מהחנוך הביתי שלהם .

כל שבוע, אנחנו פוגשים נושא חדש, ומנסים לחשוב מה להכין. לפעמים כל אחד מכין לבד, לפעמים אנחנו מצטרפים אחד לשני. בזמן האחרון, היא מביאה בעיקר פעילות של יצירה (שנה שעברה זה היה הרבה דפי צביעה) או הופעת ריקוד. הוא מביא איזשהו משחק, הצגה, הסבר, ספר, או חידון. אני אוהבת לארגן פעיליות של משחקים, טבע, דרמה, או שירים בנושא. אבל הרבה פעמים אני מוותרת כי יש שפע של עשיה ואני מעדיפה לפנות מקום לילדים.

מבחינתי, "הנושא הוא רק תירוץ". ועם זאת, בזכות היום בנושא אנחנו רואים הרבה סרטונים ביוטיוב בנושאים מגוונים, מחפשים מידע, במגזינים או אצל דוד גוגל, שתמיד שמח לעזור ולהציף. במידע, ברעיונות ליצירה,ניסויים מדעיים, בשירים בנושא, ובהתאמה של נושאים מסויימים לגיל מסויים.

וכמו בבית פנימה שיש ימים מוצלחים והרמוניים, ויש ימים בהם מתחשק לי להיסגר במקלט עד יעבור זעם…..כך גם באקלים המשותף. במפגש החברתי שלנו: יש ימים בהם כולם מגיעים עם מצב רוח כזה, רגוע, מאפשר, משתף פעולה מפרגן, ואז אני "עפה על עצמי ועל חברותי": "איזה יופי, העבודה משתלמת , ההתמדה מוכיחה את עצמה…"

ויש ימים בהם כל אחד בתורו, מוציא את ה"מיטב", ארסנל ה"ברכות" נשלף, התיסכולים גואים, הבכי רב על הצחוק, הכעס והעלבון גוברים על קולות השמחה והמשחק. ואז בסופו של יום צפות השאלות בשביל מה זה טוב? עם כזאת אווירה אומללה אפשר ללכת למסגרת, למה כל המאמץ?

בפרספקטיבה של שנים, למדתי ש"אין לך דבר מושלם בעולם", שגם בימים שעל פניו נראו לי ממש אומללים, היו רגעים קסומים. התחלתי לאסוף רגעים, גם בביתי פנימה, וגם במרחב המשותף. הפכתי להיות פחות שיפוטית כלפי עצמי וכלפי השותפים שלי לדרך.

נכון שהתיסכול והקונפיליקטים שהם חלק בלתי נפרד מחיינו, מצמיחים בסופו של יום הרבה פעמים הידברות, ותובנות משמעותיים מאוד להמשך הצמיחה האישית והעשיה המשותפת, ואפילו תוצרים פיזיים לא רעים בכלל. ועם זאת אני מיחלת גם לי בביתי וגם במרחב המשותף שיירבו הרגעים השלוים, הקסומים והמופלאים. על פני המתסכלים.

תודה, לילדי ולחבריהם (שחלקם הפכו לחברי שלי), לחברותי השותפות לדרך, אלא בהווה ואלא שלקחו חלק בעבר ובחרו בדרך אחרת, (לפני כשבוע יצא לי להגדיר "קולגות"), לאבות שנמצאים ברקע העשייתי, ומגיחים מידי פעם למרחב הפיזי המשותף. על הלימוד הדיאלוגי, המאפשר האינסופי הזה.

יום בנושא בשבילינו….. – ענבל

זו הזדמנות ללמידה משותפת, חשיפה לנושאים שאחרת לא בטוח שהיינו עוסקים בהם, למידה רב גילאית אמיתית, הזדמנות של הילדים ללמד, להעביר פעילות בעצמם ומנגד להקשיב וללמוד.

זה החשיבה המשותפת בבית כל שבוע – מה נעשה ואיך נעשה. "סיעור מוחות", חיפוש במקורות מידע שונים, גיבוש פעילות, הכנתה בפועל וארגון כל העזרים הדרושים להוצאתה אל הפועל – כאשר הילדים שותפים פעילים בכל התהליך.

זו הסקרנות של מה הולך להיות הפעם. אילו פעילויות יהיו וההתרגשות לקראת הפעילות שאנחנו מעבירים.

זו התמודדות באינטראקציות שונות. פיתוח יכולת ההקשבה לאחר. סובלנות וסבלנות. שיתוף פעולה ופרגון, גם אם באותו רגע יותר בא לי לקפץ בחוץ.

וזה החופש. החופש לעשות בתוך מרחב פתוח ומפרגן. בתוך סוג של משפחה שנוצרה.

ענבל בר-שלום פלג.

יום בנושא בשבילינו זה… בת שבע טולדאנו

מפגשי יום בנושא בשבילינו הם מקום ללמוד, להכיר ולהתחבר.

ללמוד – להחשף לנושאים חדשים שלא היינו מגיעים אליהם לבד וטוב שיש ילדים אחרים שמתעניינים בפיות, רובוטים, חשמל, עננים… החוויה המשותפת מביאה תשוקה ללמוד וליצור. הילדים קבוע שואלים ביום ראשון "איזה נושא יש מחר?" ועם התשובה שלי מייד רצים להבין על מה מדובר (מה זה "ביטלס"?) הרעיונות נשלפים והם כל כך גאים שהכינו משהו בעצמם (ליום בנושא "ביטלס" הגדול התייחס למשמעות המילולית של המושג והכין בובות חיפושית רוקדות, ביום בנושא תחפושות הכנו הצגה על הביצה שהתחפשה..). תוך כדי ההכנות לומדים גם איך להעביר את מה שאני אוהב (איזה כללים כדאי לקבוע לתופסת מטוסים כדי שיהיה מוצלח? איך מעבירים מצגת בצורה מעניינת? באיזה אורך כדאי לעשות את ההצגה שלי כדי שיהיה סבלנות לצפות בה?)

להכיר – ילדים והורים דומים ושונים לנו. אנחנו משפחה דתית ורוב המשפחות בקבוצה לא דתיות. לדעת לעמוד על שלנו אבל גם להכיר ולכבד את האחר. להכיר מה דומה ומה שונה ולעשות מאמצים גדולים (מצד כולם) לגשר על הפערים (בהזדמנות זו – תודה!)

להתחבר – לחכות כל השבוע ליום שני למפגש כי יש לנו קבוצה מגובשת של חברים שמגיעים באופן קבוע (גם בת ה3 צועקת בבוקר יום שני "יש! היום פוגשים את.."). לפטפט, לשחק, להשתולל, ליצור, לשמוע, להקשיב אחד לשני. להשתתף בפעילות גם אם היא לא מעניינת אותי, כי חבר שלי הכין אותה. להמשיך אחרי הפעילות לבית של חבר, או שחברים באים אלינו.

אנחנו מאד שמחים וגאים להיות חלק מקבוצה כזו ומזמינים חברים חדשים לבוא להכיר ולהצטרף!

רונה

מרגישה שה"קולגות" שלי ניסחו והסבירו מצויין את "יום בנושא", ובכל זאת אוסיף כמה מילים משלי-

אנחנו (רונה ובנותיי בנות ה-3,6) משתייכות כבר מעל שנתיים וחצי ל"משפחת יום בנושא". הצטרפנו בעקבות חברה שילדיה גדולים מבכורתי ואשר חיפשה להם פעילות ומפגשים בשנה שהוצאו ממסגרת (בהיותם בני 5). בתחילה הרגשתי שזה קצת גדול על הבכורה, אבל אני נהניתי,
אז נשארנו. די מהר גם היא החלה להשתלב בפעילויות ואף לצפות להן. בתחילה הייתי עם הבכורה-הפעוטה ועם תינוקת קטנה וכמעט לא לקחתי חלק בעשיה ובתכנון היום (הרגשתי אז שעצם היציאה שלי מהבית עם צידנית מלאה אוכל וקלמר עם צבעים היא מעל ומעבר למה שאני מסוגלת…).עם הזמן התפניתי נפשית ופיזית והתמלאתי רצון לתרום יותר ולצקת גם את זוית הראיה שלי ושל משפחתנו לתוך הימים האלה,
מלאי התוכן והעשיה.

כמובן שגם הבכורה החלה לגלות יותר עניין ולתרום רעיונות,
מחשבות ותכנים משלה לימים הללו. והשנה הצטרפה גם הקטנה לחגיגה,
מצפה למפגש השבועי עם חבריה ואף משתתפת בפעילויות כפי יכולתה (ובשאר הזמן משחקת/אוכלת לידינו).

בתקופה הזו הפכנו מקבוצה גדולה לקבוצה קטנה –
עם יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן. אני שמחה להיות חלק מהגרעין הזה,
לגדול בתוכו כאם וכאם המגדלת את ילדותיה בבית. שמחה על הגיוון (מרתק לגלות כמה שונות הן חמש משפחות שהמכנה המשותף שלהן הוא חינוך ביתי). שמחה על העשייה שהיום הזה מביא איתו לחיינו,
על הגילויים החדשים,
על החשיפה לנושאים שרחוקים ממני או מאיתנו כמשפחה ועל ההתמודדויות החברתיות השונות שהמפגש הזה מזמן לנו עם השנים.

יום בנושא הלך ונהפך לעוגן בשגרה השבועית שלנו.היום כבר אף אחת מאיתנו לא מדמיינת את השבוע בלעדיו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s