מעבר לעיקרון הרצף: ילדים צריכים קהילה

נכתב על ידי פיטר גריי ב 20 ליולי 2013 ב Freedom To Learn

תורגם ע"י עידן מלמד בבלוג "חינוך פשוט".

אני בעד הורות טבעית. ההנחה הבסיסית של הורות שכזאת, לפחות כמו שאני רואה אותה, היא שאנחנו בוטחים באינסטינקטים ובכושר השיפוט של ילדינו. למשל, את מזהה שתינוק שבוכה הוא תינוק שצריך משהו, ואת מנסה להבין מה הצורך ולספק אותו. את לא נותנת לילד "לבכות עד שהוא יירגע". את מבינה שבמהלך האבולוציה תינוקות וילדים צעירים תמיד ישנו עם אמהותיהם או מבוגרים או בני משפחה אחרים, אף פעם לא לבד, וששינה לבד היא מבעיתה עבור הרבה ילדים צעירים (ראו את הפוסט הזה). את מבינה שתינוקות וילדים, כמו כמעט כולנו בעצם, משתוקקים למגע פיסי, ואת מספקת זאת. את לא דוחפת כשזה לא רצוי, אבל את מספקת ומברכת את זה כשזה רצוי.

הרעיון המרכזי פה הוא רגישות. כדי להבין מה הילד רוצה או צריך, ובמיוחד כדי להבין מה תינוק שעדיין לא מדבר רוצה וצריך, צריך להיות מאוד מחוברים אליו. אתה צריך להיות מסוגל לראות את העולם מנקודת המבט של הילד. זה מצריך אמפתיה. למעשה זה לא שונה מהדרישות לכל מערכת יחסים אחרת. לנישואים טובים, אתה צריך להיות מסוגל להיות אמפתי עם בת הזוג שלך. כדי להיות חבר טוב, אתה צריך להיות מסוגל להיות אמפתי עם החבר שלך. אשתך, החבר שלך והילד שלך הם לא אתה. יש להם צרכים ובקשות שונים משלך, אבל כדי שתהיה לך מערכת יחסים טובה איתם, אתה צריך להיות רגיש לצרכים ולבקשות שלהם.

הורות טבעית מזוהה לרוב עם עקרון הרצף (או לפי התרגום מאנגלית הורות מקשרת), וזה בסדר גמור כל עוד אנחנו נזהרים מהמשמעות שאנחנו נותנים ל"הקשרות". ילדים לא תוכננו, על ידי הטבע, להקשר רק לאמא, או רק לאמא ואבא. הם, ומסיבות ביולוגיות חשובות, מתוכננים ליצור הקשרויות רבות, להרבה מהאנשים בקהילה. חשוב לזהות פה שהמשפחה הגרעינית, שחיה בבית בנפרד מאנשים אחרים בקהילה, היא, מנקודת מבט אבולוציונית, סביבה לא טבעית.

במשך מרבית ההיסטוריה האנושית, לפני התפתחות החקלאות, אנשים חיו לא בבתים אלא במה שמתואר הכי טוב כמחנות. היחידה החברתית הבסיסית הייתה שבט, שהורכבה בדרך כלל מ 20 עד 50 אנשים ששיתפו פעולה אחד עם השני ועברו ממחנה אחד למשנהו לפי הצורך כדי לעקוב אחר צייד וצמחייה אכילה. בכל מחנה הם בנו בקתות קטנות וזמניות כדי לישון בהם, כולם מקובצים ביחד. כשהם לא ישנו, האנשים היו מבלים את זמנם בחוץ עם כל שאר חברי השבט. נישואים היו קיימים, ולילדים היו מערכות יחסים מיוחדות עם הוריהם, אבל להורים לא הייתה "בעלות" על ילדיהם באותה צורה בה אנשים בתרבות שלנו חושבים על הורים כבעלים של ילדיהם. בהרבה מובנים,ילדים היו הילדים של כל השבט. כולם לקחו חלק בטיפול של כל ילד. כל אחד פיתח איזה מערכת יחסים עם כל ילד, וילדים, אפילו תינוקות, היו שותפים פעילים ביצירת מערכות היחסים האלה. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s