נעים להכיר והפעם עם משפחת ליברמן

שאלה: שרית חייט ענתה: לימור ליברמן

משפחת ליברמן

נעים להכיר: שמואל ולימור ליברמן. הורים לגאיה בת 15 עילאי בן  12, סול בת 9 קשת בת 7 . בחינוך ביתי מאז הולדת הילדים, למעט שנה אחת של ניסיון שכשל להיות במסגרת קטנה ופרטית.

איפה אתם גרים?
פרדס חנה

איך הבית שלכם נראה?
יש לנו בית קרקע גדול עם שישה חדרים.  יש לילדים המון מרחב לשחק בסלון, בחצר וגם בחדרים שלהם. זה היה לי מאוד חשוב ושכרנו דירה גדולה במיוחד בשביל זה.

 אני והילדים בבית שעות רבות ורציתי מרחב שיכיל אותי ואותם בנוחות, כדי שלא נשב אחד על השני. היה חשוב לי בית גדול ולא התפשרנו על זה. הייתי שמחה לרתום את הילדים לעזרה בסידור ואחזקת הבית כי כרגע אני לא כל כך מצליחה. שמעתי שבשמת אבן זהר עושה סדנה בנושא (-:
בסך הכול יש לנו בית נהדר אנחנו אוהבים לחזור הביתה.

איך הגעתם לרעיון של החינוך הביתי?
לפני שילדתי (בגיל 25.5) עבדתי עם ילדים. טיפלתי  בתינוק אצל משפחה בצפון תל אביב ועבדתי גם בבית ספר לחינוך מיוחד כסייעת .  היה לי ברור שהילדים שלי לא ילכו למקומות האלה. לא ידעתי מה אני אעשה. חיכיתי שאלד ואז נראה מה יקרה.

כשגאיה הייתה בת שנתיים וחצי התחילו ללחוץ עלי מבחוץ:  "נו מה קורה? היא לא הולכת לגן? בדקתי אפשרות להשתלב יומיים בשבוע בגן ובשום פנים ואופן לא הסכימו אז אמרתי:טוב, היא תישאר בבית.  כתבתי ככה סתם באקראי באינטרנט "חינוך ביתי- ילדים בבית" והגעתי לפורום בענייני חינוך. שם, הפנתה אותי משהי לקבוצה של שתיים שלוש משפחות באזור גזר שהזמינו אותי ליצור קשר. כך התחלנו להגיע למפגשים. חלק מן המשפחות מאז עזבו את החינוך הביתי אבל חלקן עדיין אתנו בקבוצה. ככה בעצם נוסדה קבוצת "רחובות- גזר" עם בני ה-15 שלנו.

בהמשך פתחנו אז קבוצה באינטרנט ולאט לאט הצטרפו עוד ועוד משפחות עם השנים.
במשך שבע שנים גרנו באזור הזה, שותפים בפעילויות ובמפגשים. ככול שעבר הזמן התחזקנו בדרכנו וראינו שאנחנו לא לבד  בוא נגיד שאם היום הייתי יחידה לא היה אכפת לי אבל אז, כשהייתי אמא טרייה הייתי צריכה חיזוק היות וחוויתי ביקורת וחוסר הבנה מצד המשפחה והחברים. הלכתי בעיקר עם האינטואיציה שלי. לא ידעתי מה ילד יום. היום אני שמחה,כמובן,שהלכתי עם הלב שלי.

האם את רואה חשיבות בקשר המתמשך עם אותה קבוצה? שכיח ומקובל אצלנו לעבור מקום מגורים, לנסות ולהחליף קבוצות וכו'.. איזה יתרונות או אתגרים את רואה במצב הזה?
אני רואה חשיבות בלשמור על קשר רציף עם הקבוצה ועם החברים כדי לבנות יחסים. עברנו הרבה דירות אך נשארנו מחוברים לאותה קבוצה ,לאותם חברים.  גם אני, כאדם מבוגר, מתחזקת את היחסים החברתיים שלי ושומרת על קשר. כמובן זה לא סותר את זה שניתן תמיד להכיר חברים חדשים. העניין הוא להישאר קשובים למה מתאים ומה נכון לנו בכל רגע נתון ולאורך זמן.

למרות היתרונות שיש בחינוך הביתי שמאפשר לעבור דירה בקלות היות ואנחנו לא מחוברים לשום מסגרת לימודים וחופשיים לבחור מתי ולאן לעבור, להפריד ילדים מחבריהם זה גם לא פשוט. זה מאפשר להם רצף וקביעות ויש לזה חשיבות בעיני.

מקסים ממש מעורר השראה. אני תמיד מחזיקה לי סוג של פתח מילוט בזכות הארעיות. לא זורם טוב בקבוצה אחת, אני מרגיעה את עצמי, יאללה אני ב"חינוך ביתי", אני אעבור לקבוצה אחרת. ואת פותחת אפשרות של התמדה והתמודדות. איך השתנה החינוך הביתי שלכם במהלך השנים?
הוא לא השתנה. בהתאם לכך שהילדים גדלו הוספנו תכנים לימודיים. מעבר לכך, זה היה ונותר מאוד דומה לאורך השנים. תמיד היו לנו לפחות יומיים-שלושה בשבוע ימי בית קבועים. עד היום יש לי שבועות מאוד אינטנסיביים של שלושה ימי פעילות בהם אנחנו יוצאים מן הבית לעומת שבועות שאנחנו לא יוצאים בכלל.

איך מצליחים לענות על צרכי הילדים בטווח גילאים רחב?
גאיה עכשיו בגיל ההתבגרות וזה דורש הערכות בהתאם (-:. היא הייתה בחוסר מעש בתקופה האחרונה לא מצאה את עצמה. בפרדס חנה אין חברים בחינוך ביתי והחברות מבתי הספר לא בסגנון שלנו ושלה לכן מצאנו לה פתרון ופעמיים בשבוע היא הולכת לפרויקט היל"ה שמיועד לנוער שנושר מבית ספר אך הם מקבלים גם נוער בחינוך ביתי. זה פתרון נפלא. פעמיים בשבוע היא הולכת ללמוד ארבע שעות והיא מאוד נהנית. היא מצאה שם את חדוות הלמידה.  זה בצורה מאוד מובנית,  יש שיעורי בית וזה מעסיק אותה יומיים בשבוע ובשאר הימים היא עסוקה בעניינים שלה, עם חברים וכו'. זה ממלא לה את החוסר שהרגשנו, כי היא כבר הייתה צריכה משהו מעבר לשגרת היומיום שלנו וזוהי מהות החינוך הביתי בעיני, באמת להיות קשובים למקום של הילד כל רגע.  עד עכשיו הם רצו לשחק ולהעביר את הזמן ולפעמים מבקשים עוד חברים ולפעמים עוד למידה ולפעמים שאני אהיה איתם באופן אישי ואעשה איתם משהו,  כל ילד והצרכים שלו. זה לא פשוט.

אם פעם שאלו אותי מה טוב בחינוך ביתי ומה לא טוב אז התשובה היא שאין מושלם. לפעמים אני לא מגיעה לכל מה שהייתי רוצה לעשות איתם ואני מרגישה מתוסכלת. זה עדיין מחיר מזערי בעיני יחסית לאפשרויות אחרות. יש ימים שאני עם ילד אחד ופחות עם ילד שני אך בסך הכול כולם סביבי ואני שם. הצרכים המידיים נענים.

מבחינת ההתפתחות הקוגניטיבית, אני מרגישה שעולה צורך כי הילדים שלי גדלים.  אנחנו מתארגנים על זה עם מורים פרטיים ועם זמן אישי שאני מקדישה להם. זה מתעורר עכשיו, קורה עם ההתבגרות שלהם. פעם ראשונה אני אמא למתבגרים ואני גם לומדת איך עושים את זה. הקטנות עדין מתנהלות בתוך עצמן. קצת משחקות. קצת לומדות. משחקות עם חברים. המון משחקי דמיון. עילאי וגאיה במקום אחר וזה דורש ממני הערכות אחרת. שאני לומדת אותה, זה תהליך.

מה המטרה שלך בחינוך הביתי? למה את ממשיכה? מה את רוצה להשיג בזה?
זו הבחירה הטבעית לי. אין לי יעד מסוים. אני בוחרת את זה לא כי אני רוצה להשיג משהו . אני פשוט לא רואה אפשרות אחרת. זה מה שטבעי לי. אני כן קשובה לדינמיקה, אם צריך לשנות דברים. אני משתדלת מאוד לדייק וככה צריך לעשות את זה, לדעתי. אני לא רואה דרך אחרת לגדל את הילדים שלי

מה היתרונות שאת רואה בדרך הזו?
קודם כל יש לי אפשרות לראות את הילדים שלי ולהיות קשובה להם, מה שלא הייתי יכולה בדרך אחרת ושוב , אני לא רואה את עצמי בכלל בשום דרך אחרת.  אני לוקחת אחריות מלאה על הילדים שלי על כל המשתמע מזה ואין לי אל מי לבוא בטענות. אם אני רואה שאני שוגה אני צריכה לתקן את עצמי ולא להאשים אחרים. הם מקבלים את הערכים של הבית שלנו את ההתנהלות שלנו את מה שאנחנו מאמינים בו. אני בוחרת מי יהיו החברים שלהם במידה זו או אחרת, עד גיל מסוים כמובן, אני בוחרת  עם מי הם יסתובבו. הם רואים עם מי אני מסתובבת. הקטע הערכי מאוד מאוד חשוב לי. האנשים שאנחנו מסתובבים איתם זה משהו שמשפיע עלינו לכל החיים. אני יכולה לבחור מי יהיו המורים שלהם, באיזה סביבה הם יהיו.  אני חושבת שעד שלב מסוים בו הם ברי דעת שיכולים להבחין בין טוב ורע בעצמם ולפתח את החיים שלהם,ההורים צריכים להיות מאוד מעורבים, זו אחריות שלי, כך אני מאמינה.

איזה ערכים חשוב לך להנחיל?
אחד הדברים שמאוד חשובים לנו זה מערכות יחסים.  איך להתנהל בעולם מצד אחד מתוך אמת ולהיות מי שאתה, להביא את עצמך לעולם בלי לפחד מה יחשבו ומה יגידו,  מצד שני, ללמוד להתחשב במי שלצדנו ולא לדרוך על אף אחד בגלל שככה אני חושב.

זו מן דינמיקה כזו של ניואנסים קטנים שאנחנו נתקלים בהם בחיים כל הזמן,  גם כשהם ילדים הם נתקלים בזה. אני חושבת שאחד הדברים שאני מדגישה בשיח איתם זה היחסים ביניהם, במשפחה, עם חברים, בעולם. דגש על "מי אני?" ולהיות מחוברים למי שהם

אתגרים בחינוך הביתי?
האתגרים שלנו הם בכך שאנחנו באופן אינטנסיבי עם הילדים.  עכשיו אנחנו מאוד נחשפים לגיל ההתבגרות שטומן בחובו הרבה אתגרים. יש גם המון תסכולים שעולים לילדים שבסיטואציות אחרות או שהם היו מדחיקים  אותם או שלא הייתי יודעת עליהם כי זה היה בבית ספר (אם זה פן לימודי או פן חברתי) ולא היו מספרים לי. שמעתי מחברותי שקורים דברים בבית ספר או עם המורה והילדים שלהן לא משתפים אותן כי הם יודעים שזה לא יעזור להם או שהדחיקו את זה.

פעמים רבות, אנחנו עומדים בסיטואציות גם ביחסים ביניהם וגם מול עצמם ואני צריכה לעזור להם לפתור את הדברים האלה, אך אני כול כך מחויבת לתהליך ולבחירה, שאני לא חווה את זה כעול.
זה לא פשוט וזה דורש ממני כאמא בחינוך ביתי  לגדול בעצמי. גם אני טועה לפעמים אך אני לומדת מזה. היות והיחסים כול כך אינטנסיביים  אני לא פעם מוצאת את עצמי כועסת ומתעצבנת עליהם ולא הייתי רוצה להיות במקום הזה אבל אני לומדת לסלוח לעצמי ולדייק את עצמי. ישנו  הרבה דיאלוג ביני לבין עצמי.
יש לי כמובן אתגרים אחרים שקשורים לבית, התעסקות רבה סביב אוכל,  כלים, כביסות,  ניקיון . אני לא מצליחה להגיע למצב שבו אני מרוצה ממצב הבית, אלא אם כן אני לוקחת עוזרת וכרגע אין לי עוזרת.  זה אתגר שלי מול עצמי, אני צריכה ללמוד לקבל את זה לנהל את הזמן שלי נכון כדי להספיק את המשימות הנדרשות ואני לא מצליחה.  תמיד בסוף זה ביני לבין עצמי והילדים עוזרים לי בשיעורים האלה…
זו גם חוויה מאוד חזקה של אחריות.  אני לפעמים מוצאת את עצמי כועסת עליהם כי אני מרגישה אחריות לחנך אותם שיבינו איך נכון ואיך כדאי.  בקיצור המסקנה שלי מכול השיח שלי עם עצמי כרגע שזה הכול שלי…

יש לך ספקות בדרך הזו, או שאת יודעת שזו הדרך?
אין לי שום ספקות בנוגע לחינוך ביתי. ברור לי שאני צריכה לעשות את זה ושהילדים שלי צריכים להיות בחינוך ביתי. אני פשוט עם אצבע על הדופק כמו ששאלת על השינויים בחינוך הביתי שלנו.   לדוגמא עם גאיה הרגשנו שחייבים לעשות שינוי. ראינו ששגרת היומיום כבר לא טובה לה, בית ספר זה לא פתרון.  מצאנו פתרון ביניים שמבחינתנו הוא מושלם.  אנחנו והיא שמחים על זה. אם צצה בעיה אנחנו חושבים איך לפתור אותה. אף פעם הפתרון הוא לא בית ספר. הייתה תקופה קצרה שהתלבטנו בנוגע  ל"דמוקרטי".  אחרי שדיברנו עם אנשים שם החלטנו לוותר. זה ברור לי שזו הדרך שלנו אלא אם כן משהו מהם יגיד: "טוב אמא אני רוצה ללכת לבית ספר" והוא יהיה מעל גיל 14, בוגר דיו מבחינתי,  רק אז נוכל לחשוב על זה. אני לא הייתי רוצה את זה.

העניין החברתי מאתגר אותנו.  היות ואנחנו גרים במקום בו אין  בקרבת מקום ילדים בחינוך ביתי, ואנחנו צריכים לנסוע לכל מפגש. הנסיעות הללו לא קלות לי אך אני מחוייבת להן.   ולפעמים סול וקשת רוצות חברות בבוקר ואני לא מעוניינת לנסוע שעה לשם כך ,ונוצר תסכול והן צריכות להתמודד איתו. לפעמים עולים לי קצת רגשי אשמה ואני חושבת שאולי אני צריכה לעבור למקום ליד חברים ושיהיה לי יותר קל להגיע.  יש מחיר ורווח לשלם בכל דרך שאנחנו בוחרים  והמחיר שאנחנו משלמים עכשיו עדיף לי על המחיר שאשלם אם הם ילכו למסגרת כזו או אחרת

ברצף של לימוד מובנה לעומת לימוד חופשי היכן תמקמי אתכם?
הייתי מגדירה אותנו באמצע בסקאלה הזו . מצד אחד אין שום דבר מובנה, כמו יום לימודים קבוע בשבוע וכד', מצד שני מאוד חשוב שילמדו אנגלית, קרוא וכתוב בעברית ומתמטיקה ואנחנו מקפידים על כך. גאיה הגיעה לרמה מספקת והיא מתכוננת לבגרות. באשר לשאר הילדים,  שמנו לעצמנו כמטרה שעד שמגיעים לגיל כיתה ו-ז הם ידעו  מתמטיקה,  קרוא וכתוב בצורה טובה ואנגלית כי מבחינתנו זה הבסיס לחיים.  אי אפשר להתנהל בלי לדעת לקרוא ולכתוב,  חשבון בסיסי ואנגלית בסיסית. על זה אנחנו מקפידים מאוד לא בצורה מובנית. אני יושבת עם עילאי גם אם הוא לא אוהב את זה ולא רוצה.

אני מאוד קשובה לשלב הקוגניטיבי שלהם.  גאיה התחילה לקרוא בגיל 5.5 ועילאי בגיל 8. ראיתי מתי הבשלות מגיעה.  כך גם במתמטיקה.  אני מזהה בדיבור ובהתנהלות שלהם וכשמגיעה הבשלות  ואני יושבת איתם. ואז זה קורה מאוד בקלות בפשטות וללא קושי. מעבר לשלושת המקצועות האלה שמהווים מבחינתנו בסיס הכרחי, הילדים לומדים מה שמעניין אותם בהתאם לרצונם ושיקול דעתם. גאיה עכשיו לומדת לבגרות, וגם זה יחסית כול כך מעט שעות בשבוע. היא מתחילה להבין את החשיבות של תעודת בגרות במידה ותרצה ללמוד בהמשך ואנחנו מקווים שגם שאר הילדים יבינו.

טיפ למשפחות בתחילת הדרך?
להתחבר ללב לראות מה המניע בבחירה בחינוך הביתי,  לראות שהבחירה ממקום אמיתי, עמוק ומחובר לאמת של אותם הורים, ללכת אתה,  ויחד עם זה כול הזמן לבדוק את עצמם אם הם עומדים ביעדים לא בהכרח הלימודיים אלא מבחינת ההרמוניה במשפחה. להיות בקשב פנימי. לפעמים קורה שגם להורים לא מתאים להישאר בחינוך ביתי וחשוב לשמור גם על הקשב הזה . יש בבחירה הזו המון מחויבות, אחריות והתמסרות לתהליך וזה לא מתאים לכל אחד. לכן אני ממליצה להתחבר למקום העמוק ולראות שזה נכון וכשההורים עושים את זה מהמקום הנכון ואז לילדים טוב בבית.

 את רואה את עצמך שייכת חלק מקהילה או קבוצה?
לי מאוד קשה להגדיר את עצמי חלק מקהילה.  אני רואה את עצמי חלק מחבורת נשים שאני מאוד אוהבת. אנחנו משתפות ומתלבטות בנוגע לילדים -זו חברות. כך מתנהלות חברות.  יש לנו דברים משותפים. יש לפעמים גם קשיים בגלל שאנחנו בוחרים את הבחירה ממקום אישי מאוד   אז יש לפעמים אי הסכמות וצריך ללמוד לקבל את האחר. חשוב לי להיות חלק מהקבוצה הזו.  אני לא מגדירה את עצמי כחלק מקהילת החינוך הביתי בארץ אך בהחלט מוצאת המון משותף עם האנשים האלה  יש לי רצון להיות איתם בקשר.

טיפ להתארגנות למפגשים
לקום מוקדם. היו לנו ימים שהתארגנו מאוחר והכול היה בלחץ ונוצר חשש לאחר. כשאני קמה מוקדם הכול מוכן בשקט. אחד היתרונות בחינוך ביתי שאין לחץ בבוקר… ולפעמים הייתי מוצאת את עצמי בסיטואציה של לחץ בבוקר (כמו אלו הממהרים לבית ספר)לפני מפגש.  אני ברחתי מסיטואציה כזו ואני גורמת לעצמי להיות בה? …אז החלטתי שאני קמה מוקדם מתקלחת, מתארגנת, מכינה את הדברים לילדים ואז כשאני מעירה אותם או שהם מתחילים להתעורר, אני יכולה לעזור להם להתארגן ואנחנו יוצאים בנחת במקום הלחץ שמאפיין אותנו כשאנחנו קמים מאוחר.

מנת הדגל שלכם למפגשים?
כריכים. הילדים שלי לא אוהבים לאכול בישולים קרים. ועבורי זה המון כלים ללכלך ואני שוכחת אותם בכול מקום.  ביום כזה אנחנו אוכלים ארוחה מבושלת בערב בבית. כשיוצאים אני מכינה כריכים, פירות ולא עלינו לפעמים חטיפים סבירים לדרך אם הם רעבים…

מה תאחלי לנו לשנה הקרובה?
אני מאחלת לקהילה הפתוחה שלנו, (וככול שאנחנו גדלים כך זה יותר מאתגר), ללמוד לקבל אחד את הדעות של השני  ולשמור על הרמוניה כמה שיותר, שיהיה לנו נעים.

את מאמינה שתמיד אפשר לגשר ?
כן.

נגיד בסיטואציה של שתי בחירות?
אני מאמינה שתמיד תמיד כשיש דיאלוג ותקשורת טובה אפשר לגשר. אני מאמינה בזה בכול ליבי.  וכשהתחושה היא שאין פרטנר זה לא כי מישהו רע אלא כי כולנו מלאי הגנות ומלאי דפוסים ולא תמיד רואים את המציאות באותה עין ,אבל אני מאמינה שבכול סיטואציה אפשר לגשר

יש לי גם כול מיני הוכחות לזה מהחיים.  היו מקרים שהתעקשתי מאוד ולא ויתרתי ובסוף יצא מזה טוב . כשיש פתיחות הדדית אין בעיה שאי אפשר לפתור אותה

השאלה אם הפתרון הוא בהכרח פשרה? אם הבחירה היא כול כך אישית ומותאמת לכל אחד מאיתנו ומתקיימת ביננו שונות גדולה יכול להיות שדבר שמתאים לך לא מתאים לי.  הגישור לא יביא בהכרח למשהו ששתינו נבחר, ונשאר בו.
זה מאוד תלוי מקרה. אני מדמה את זה לזוגיות. כשאתה רווק וחופשי אתה עושה מה שאתה רוצה ויכול לקום וללכת אם משהו לא נראה לך. אך כשנמצאים ביחד ויש מערכת יחסים ואחד מבני הזוג עושה מהלך שפוגע באחר חייבים למצוא פשרה,,חייבים להיות בדיאלוג, אחרת מפסיקים לדבר או נפרדים.

דברים קורים בחיים, אני אוהבת להיות בדיאלוג. גם אם לבסוף מגיעים למסקנה שנפרדים בחוסר הסכמה. עדיין הדיאלוג מבחינתי הוא בסיס.  גם כשהילדים רבים וצורחים אני אומרת להם: "עצרו, בואו נראה מה קרה פה" ואנחנו מדברים וכל אחד מביא את המקום שלו. תמיד תמיד אנחנו מוצאים פתרון. זה תלוי עד כמה אנחנו יכולים לוותר על ההתבצרות שלנו ולהקשיב. משהו בפנים אומר לי אל תוותרי, אם משהו קורה תמשיכי להיות בדיאלוג, תדברי , תביאי את המקום שלך , תקשיבי, תראי מה אפשר לעשות, קשה לי לוותר, בכול סיטואציה זה קורה לי,  אולי זו אחיזה מסוימת, אני לא יודעת.

 איך לנהל מערכות יחסים זה משהו מאוד בסיסי בחיים זה מאוד עוזר כשיש ידיעה והבנה איך לנהל מערכות יחסים בצורה נכונה.  זה עוזר לפתור בעיות בעבודה ,בזוגיות ,בחברות ,בקניות בסופר,  בכול דבר.

אני מאחלת לכולנו שתהיה לנו שנה תקשורתית ואוהבת !!