אופן ה"באופן" – החיים כ"יום עיון"

מאת: שרית חייט

לפני קצת יותר משמונה שנים נולדה אימהותי והיא נותרה שמחה ומרוגשת על היות הנס עד עצם היום הזה. בכורתי האהובה שהגיחה אל חיינו שינתה אותם באופן משמעותי.

קצת לפני הלידה התוודעתי אל "באופן טבעי" וקבלתי שפע של החלטות על אופן גידולה. רכשתי חיתולים רב-פעמיים, התכוננתי, הכנתי תכנית לידה טבעית, קניתי את "עקרון הרצף", קראתי בפורומים, גיבשתי לי בסיס תיאורטי מוצק המשלב הנחיות מעשיות של "עשה ואל תעשה"

ואז הגיחה בכורתי וטרפה את הקלפים.

המציאות כלל לא תאמה את התכניות, החל מן הלידה ועד שגרת היום יום.

הייתי כאובה וחלשה ויכולתי הרבה פחות ממה שתכננתי.
הסביבה לא הגיבה כפי שציפיתי.
עשיתי מה שהצלחתי וחשבתי שנכון. מה שקראתי ושמעתי מאחרים. בכורתי ישנה בחדרנו במיטה נפרדת. הנקתי אותה על כורסת הנקה בסלון. היא ינקה לאט. כל הנקה כזו ארכה כשעה וחצי. גם בלילה. הייתי מותשת.
לאט לאט חזרו התאוריות ה"באופניות" אל חיי, כשהחלטתי "לוותר" על הגן.

עם פרוץ אחותה אל חיינו היינו במקום שונה. לינה משפחתית, חיתולים רב פעמיים. תזונה מוקפדת. מחזור. חומרי נקיון אקולוגים. בית "באופני" טיפוסי.

מן "הקצה" הזה שבתי אל קו האמצע שלי ואל ההקשבה הפנימית. בדקתי מה מתאים ונכון לנו. ראיתי את הגמישות בגישה ה"באופנית" שרק לפני רגע קט נחוותה על ידי כרדיקלית ונוקשה. באורח פלאי וצפוי, חוויתי את הסביבה כהרמונית ופחות מתנגחת וביקורתית.

הדבר השתקף גם בבחירת המפגשים שלנו. ממפגשים מצומצמים עם אידאולוגיה ברורה ומדיניות משותפת בענייני תזונה וכו' עברתי למפגשים גדולים ופתוחים עם גבולות מאוד רחבים, בהם כל אחד אחראי לעצמו, תוך התחשבות בכלל, ו"חומוס אחלה" עם פיתות לבנות חיים בשלום לצדם של ממרח קשיו וקרקרים מיובשים.

ביום העיון האחרון ממש התרגשתי.
עד כה, בשנים שחלפו, לא ממש מצאתי את עצמי והצלחתי להתחבר. לא השתתפתי במעגלים. רק בסופו של היום עיון הייתי מגלה שבעצם נהנתי והתחילה הציפייה ל"פארק הירדן".

הפעם החלטתי לבוא בלב פתוח. עדיין לרגע קט וחולף שאלתי את עצמי מה אני עושה שם. והמחשבה פרחה מבלי שאצטרך לענות עליה.

הרגשתי שהדמיון ותחושת החיבור עולה על השוני המתקיים.
השתתפתי במעגלים. זכיתי בנקודות מבט חדשות.
ידעתי שזו דרך הלמידה המועדפת עלי, מניסיונם של אחרים, תוך כדי בדיקה אישית: מה מתאים לי? האם זה נכון עבורי?

הולכת בדרך שנסללת על ידי ועל ידי שותפי לדרך,
אך לא נדרשת להמציא את הגלגל כל בוקר מחדש.
פוסעת ברגל ושמה לב לנוף, לתחושותיי,  על פני נהיגה ברכב אוטומט.
כמו תאוריות במצב צבירה נוזלי, גמיש, דינמי,
תאוריות ואידאולוגיות בהתאמה אישית, עכשווית,
ניתנות לשינוי.
מונחות לפתחי כמו מזמינות אותי למחקר, ניסיון וטעימה. נטולות להט ורצון להשפיע.
קרובות.
פתאום המדע בהיכלי האוניברסיטה נראה לי רחוק, מוחלט, מגובש,
קשה לי למצוא את עצמי בתוך הכלל.

גם בימים אלו, עם האתגרים הניצבים לפתחי, אני משתדלת לשמור על פתיחות וגמישות.
הלמידה אצלנו משולבת, היא לא לגמרי חופשית ולא לגמרי מובנית, היא משקפת את הצרכים, הרצונות, היכולות, המודעות לפחדים, והתמהיל משתנה ותלוי בנושא.

לעיתים מתחת לכותרת של "למידה חופשית" מסתתרת מובלות וחוסר יכולת לנהל וליישם את מה שאני רוצה ומאמינה בו. האידאולוגיה מספקת לי "כסות" ראויה ומכובדת. אך בתוכי מתקיים פער והספק מנקר.
בחרתי שלא להגדיר את עצמי באמצעות הפרמטרים הללו ולצאת לחופשי.
לחזור אל התאוריות "הנוזליות" והמסע האישי.
לקלף את השכבות החיצוניות. להסכים להיות, לנסות, לשנות.
לקבל את העיקולים והתחנות.
להיות בדרך.
להזמין את עצמי למעגל, לבקש נקודות מבט נוספות.
להחליט מה מתאים לי ולהמשיך לצעוד.

 

נכתב בהערכה, הודיה ואהבה גדולה למייסדי ומתחזקי "באופן טבעי" – משפחות כשר, שפרון ושרון, שלל הכותבים והמשתתפים.

 

 

 


מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אופן ה"באופן" – החיים כ"יום עיון"

  1. אפרת ארגמן הגיב:

    ריגשת אותי אהובה!! תודה

    אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s