אני, אידיאולוגיה?

יש אימהות כאלו, שיש להן משנה סדורה. לא משנה מאיזה סגנון של אימהות הן באות, ברור לי שמאחורי כל דבר שהן עושות יש תפיסת עולם שלמה ומגובשת (או לפחות הן מציגות אחת כזאת). אני לעומת זאת, נבהלת אפילו מהמילה "אידיאולוגיה". זו מילה ארוכה וכבדה ומלאת אחריות. אז האינסטינקט הראשון שלי היה לוותר על כל הנושא, ולהשאיר לאחרים לתרום את חלקם. אבל מפאת תחושת האחריות ואווריריות העיתון, החלטתי בכל זאת לנסות.

לפי המילון "אידיאולוגיה" היא אסופה של רעיונות ותפיסות עולם ערכיות, המהווים יחדיו משנה רעיונית בתחום מסוים (ויקיפדיה). אז כנראה שבכל זאת יש לי סוג של אידיאולוגיה. לא יודעת איך קוראים לה, או איך מגדירים אותה. אבל "אסופה של רעיונות" זה לגמרי אני. רק שאצלי הכל עובד הרבה יותר מהקישקע מאשר מהמוח. לא תמיד ברור לי למה אני עושה את מה שאני עושה ולמה זה טוב. אבל אם זה מרגיש לי נכון, אז בדרך כלל זה מספיק לי.

למשל, שינה משפחתית. אז ברור שלא המצאתי את הגלגל. ברוב העולם ישנים ביחד עם הגוזלים, אבל בחברה שלנו זה לגמרי לא ברור מאליו. עשיתי את זה פשוט כי נמאס לי לקום מהמיטה כל הזמן. כי הקטן ישן הרבה יותר טוב כשהיה צמוד אלי. מהסיבה הטריוויאלית שזה היה לי כיף ונוח. רק שנים אחר כך, התוודעתי לספר של ג'ין לינדלוף על עיקרון הרצף (לא שלא שמעתי על הספר לפני כן והכרתי את העקרונות, אבל לקח לי זמן לקרוא את הספר ולהבין יותר לעומק). בדיעבד גיליתי שעבדתי לפי אידיאולוגיה, רק שלא היה לי מושג.

זאת אמנם רק דוגמה אחת, אבל לדעתי היא מייצגת סוג של התנהלות שלי בעולם. אני מעדיפה להתמקד בכאן ועכשיו, וקשה לי להעמיק ולראות את התמונה הכוללת. כשאני מנסה לרדת לעומקם של דברים אני פשוט מתבלבלת. המידע כל כך זמין היום, אבל מבלבל יותר מאי פעם. לא משנה איזה זוית אני בוחרת לבדוק, אני אמצא לכך שפע של סימוכין מצד אחד ושפע של מתנגדים מצד שני. על כל טיעון אמצא יש מי שיטען טיעון הפוך. ובמלחמת המומחים, אני מרגישה כמו פיון קטן. זה נכון לבחירה בחיסונים, בתזונה, בלמידה, בפוליטיקה ובכלכלה.

ולמרות שמדי פעם אני עושה מאמצים כנים להיכנס לעובי הקורה ולנסות להבין מי נגד מי, אני בדרך כלל לא מצליחה. אז אני עושה החלטות לגבי עצמי ולגבי המשפחה שלי. אבל אני לא יכולה להגיד שאני יודעת להסביר, לבאר ולנמק למה בחרתי במה שבחרתי. הרבה פעמים אני מסתמכת פשוט על תחושת בטן, על נטיית הלב.

אני מקנאה באמת באלו שיודעים לנתח מגמות היסטוריות, להבין תנועות חשובות, לעמוד על דפוסים בעולמנו הכאוטי. הלוואי והייתי יותר כזאת. הלוואי והייתי יותר אידיאולוגית. אבל אני רק אסופה של רעיונות.