מקום הילד/תפישת הילד

מאת: אביטלי רונן

תפישת הילד בעיני עצמו?
תפישת הילד בעיני המבוגר?
ומי המבוגר?
פעם ילדים לא נתפשו בכלל. הם נשלחו למיינקת ואם שרדו הוחזרו הביתה סביב גיל 3.
או שהורשו להסתובב בין המבוגרים ללא שום יחס מיוחד.
לכן גם בתמונות עתיקות ילדים לובשים שמלות – בנים ובנות – עד סביבות גיל 3-4.
זה פישט את עניין הצרכים – פשוט לא התעסקו בזה בכלל. אם ילד היה מלוכלך ניקו קצת וזהו.
לא הייתה שום הפרדה – לא בין הילדים ולא בין ילדים למבוגרים.
הם חיו עם ובין המבוגרים והיו חשופים לכל.
לא התעסקו בכלל בתהיה מה נכון ו/או לא נכון ולא מתאים להם.
הם פשוט היו.
עם התקדמות תפיסת הילד והתפתחות התעשייתית ניתן יותר מקום לילדים.
או אולי יותר נכון יהיה לומר שניתן מקום אחר.
הם לא רק עבדו עם ההורים אלא נשלחו ללימודים מסודרים ונפתחו בפניהם אפשרויות שונות לא רק מה שהוריהם עשו.
בהתחלה רק בנים ובהמשך ההיסטוריה גם הבנות.
והיום?
מה מקום הילד אצלנו? איך נתפסים ילדים בתרבות היום?
אני חושבת שברוב המקומות הם קצת מפריעים. בגלל זה למשל משלמים כרטיס קולנוע גם על תינוק בן שבועיים. בגלל זה מעונות ומשפחתונים קיימים כבר מגיל 3 חוד'. כדי שההורים יוכלו לחזור לשגרה שלהם מלפני הלידה.
כבר נאמר ונכתב הרבה לפני על כך שהמדינה הזו מאד מעודדת ילודה ועוזרת עד שלב הלידה.
מרגע שנולד ילד הוא בחזקת הוריו.
עד גיל 3 גם הורים שזקוקים לכך לא מקבלים תמיכה בחינוך.
מגיל 3 יש תמיכה וסבסוד רק במוסדות המדינה.
ואם בחרתי בחינוך ביתי לילדיי.. מצויין – חסכתי למדינה לא מעט כסף.
אם ילדיי עם צרכים מיוחדים ובחרתי לשלב אותם בחינוך הרגיל עוד יותר טוב – אני אשלם על השילוב.
ובחופשים לא אקבל שום תמיכה מהמדינה… הרי ידוע שבחופש הבעיות/לקויות/קשיים יוצאים גם הם לחופש.

ואיך אני רואה את מקום הילד? עד כמה הוא אחראי ומחליט על חייו? איפה מתחילה האחריות שלי והבחירה שלי גם היא מנוגדת לשלו/ה?

אם אני בוחרת עבור הילד שהוא נשאר בבית. מה מקומו בתוך ההחלטה?
ואם בשלב כלשהו בחרתי לשלוח אותו למסגרת?
אם ילדי בוחר לא ללמוד לקרוא/לכתוב/חשבון/גיאוגרפיה/היסטוריה.
האם אני הולכת איתו ונותנת לו לבחור ולהחליט או מחליטה בשבילו מה חשוב שילמד?
ואם הוא נמנע בגלל קושי כלשהו ואני מחליטה לטפל בקושי. לקחתי לו את זכות הבחירה או דווקא פתחתי בפניו אפשרויות?
עד איזה גיל הבחירה היא שלי?
מה הגבול בין האחריות ההורית לבחירה חופשית של הילד?
מה גבולות האחריות ההורית האם יש לה גבולות?
מה קורה כשאין הסכמה בין שני ההורים – דעתו של מי תגבר? של מי שמסכים עם הילד? האם לדעת הילד יש מקום בכלל באי הסכמה כזו?

תפיסת הילד בעיני עצמו משתנה עם הזמן.
מתפיסה שהוא העולם ועד הבנה שהעולם הוא גדול ויש בו הרבה אפשרויות וגם סכנות.
אני תוהה כל הזמן מה התפקיד שלי בתוך התהליך הזה.
רק ללוות ולצפות אולי לתווך כשצריך או גם לדחוף/לפתוח דלתות להראות כיוונים חדשים/להתעקש/להכריח?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה נושא לדיון, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s