נעים להכיר עם משפחת ליבוביץ

ראיינה: שרית חייט

בטיולספרי על עצמכם, מי גר בבית?
טל, עובד בזק, מנגן ושר בהרכבים שונים. אני דקלה, אורי (9) ואלון (7). אנחנו מתגוררים באשקלון בדירת חמישה חדרים עם חדר משחקים וחדר מוזיקה שהוא גם החדר של אורי, שמשתדרג עם הזמן. עד לפני שלוש שנים ישנו כל המשפחה בחדר אחד. לאחר מכן אורי ואלון עברו לחדר משלהם והשנה פיצלנו אותם רק מטעמי סידור החדרים – הם עדיין ישנים יחד .

הילדים היו איתי בבית עד גיל חמש ואז, בעקבות הלחצים שלהם הם הלכו ל"מסגרות". שנה שעברה יצאתי לעבוד בגן פרטי כגננת.

אלון הולך לכיתה א' בבית ספר מקומי, ואורי עזב את כיתה ג' כחודשיים אחרי תחילת שנת הלימודים הנוכחית. בימים אלו סיימתי לעבוד.. עד עכשיו טל היה עם אורי 4 בקרים בשבוע במסגרת עבודתו במשמרות ואני לא עבדתי כל יום.
בימי שלישי אורי לומד מתמטיקה אצל חמותי.

איך הגעת לרעיון של החינוך הביתי?
האמת שזה פשוט יצא ככה. הרעיון של החינוך הביתי נולד ביחד עם ההורות שלי. לא נראה לי הגיוני בשום שלב לשלוח את הילדים למסגרות. אחרי שהם מאוד לחצו, אפשרתי להם בגיל חמש לנסות. הם נכנסו לגן ולכיתות א –ב. ראיתי שזה ממש לא מתאים לנו. "משכתי" את אורי מבית הספר ואת אלון אני כנראה "אשלוף" הביתה בסוף השנה. זה מה שמרגיש לי נכון בעבורנו.

למה?
ראשית, אני מעולם לא רציתי לשלוח את הילדים למסגרות. משהו מבפנים לא הסתדר לי עם המערכת הזו. לא הרגשתי בנוח עם זה אך הילדים מאוד ביקשו. אנחנו מבודדים קהילתית. גרים באשקלון ולא מכירים אף אחד מהחינוך הביתי. אז בכלל היינו בודדים במערכה. הילדים לא הכירו אף אחד בסטטוס שלהם ואורי מאוד לחץ אז רשמתי אותו לגן אך הוא לא היה מגיע באופן רציף, שבועיים נשאר בבית ומגיע ליומיים. הגננת הייתה אומרת לו: "תגיד לאמא או שאתה בבית או שאתה בא לגן".

כשהוא נכנס לבית הספר זו הייתה חוויה מאוד קשה בשבילי. אורי ילד "זורם" ומאוד חברותי. אוהב לחוות חוויות מגוונות. היה לו בסדר אך זו מסגרת קשה שלא מאפשרת לילד להתפתח בצורה חופשית. המערכת מאוד קשה בעיני. בנוסף, זהו בית ספר טיפוסי "אשקלוני" לא בית ספר פתוח. לימודים וזהו. אין שום דבר מעבר לזה.

שמתי אותו בניגוד ללב שלי. ואחרי שנתיים קשות הצלחתי להגיע אליו ולשכנע אותו שחינוך ביתי טוב בשבילנו. הוא הסכים והיום הוא הוא אומר שלעולם הוא לא יחזור לבית הספר. למרות שבכיתה א' ו – ב' ניסיתי לשכנע אותו לצאת לחינוך ביתי והוא לא הסכים, עכשיו הוא לא מוכן לחזור לשם. אני חושבת שיש הבדל גדול בין החממה הזו של א-ב לבין ההמשך. א-ב זה משהו אחר. כיתה ג' אתה רואה את כל הרעל שיש שם. אתה מרגיש את זה לימודית וחברתית.

איך נראה הסדר יום שלכם?
אורי משכים קום ומתעורר בשש וחצי. אנחנו מתארגנים, מתרחצים, מסדרים קצת, מארגנים ארוחת בוקר ומתשע אנחנו לומדים שלוש שעות באופן מסודר. לעיתים זה יותר ולעיתים פחות אך זה משהו שהחלטנו שאנחנו רוצים, שלוש שעות לימודים ביום, כארבע פעמים בשבוע. שנשב ונלמד כמו שצריך.
אין לנו תכנית מסודרת. יכולים לבחור ללמוד היום הנדסה, מחר לשון, אנגלית יכול להיות שבוע שלם, כל פעם שולפים משהו. אורי לומד גם מחשבים עם אבא שלו.
אחרי הלימודים אורי משקיע חצי שעה בנגינה על הגיטרה והתופים. המצב הרצוי הוא לנגן שעה על כל אחד מהכלים. חצי שעה זה המינימום וחובה במערכת היומית. כל יום. אחר כך ארוחת צהרים. בצהרים יש שעות בהופעה של היהודיםשקטות, קוראים משחקים ואחר הצהריים חוגים וחברים.

יש לכם מפגשים קבועים?
אנחנו מגיעים לחוג "שומרי הגן" ביער אשתאול. . לאחרונה הצטרפנו לסיורים הלימודיים של יום רביעי ואנחנו מאוד נהנים. אני מקווה שיהיו לנו עוד מספר מפגשים.

איך אתם מחליטים מה ללמוד?
כשהגשנו את האישור הכנו תכנית לימודים שנתית. בחרנו טל ואני, מה חשוב לנו שהילדים ילמדו ומה פחות. דברים רבים מיותרים בעיננו. כמובן שמתמטיקה, הנדסה, לשון ואנגלית חשובים לנו וגם כל מה שנלמד מהחוגים כמו מוזיקה וטבע. גאוגאפיה והיסטוריה לדוגמא, אנחנו מלמדים בצורה חווייתית, מסיפורים, באופן שמותאם לגיל שלהם. אלה המקצועות שחשוב לנו שיהיו בתכנית.

הם לומדים ביחד?
באופן חלקי. בדרך כלל הם לומדים באותו הזמן אך בנפרד. היסטוריה או דברים כלליים אחרים – כן. אנגלית ומתמטיקה הם לומדים בנפרד. ן שו וגם עוד מספר מפגשים. ים. נה על הגיטרה והתופים. שעות לימ. תי. ביתי זה הדבר הכי טוב שקרה לנוהם לספק להם את מה שהם צריכ

על הרצף שבין לימוד מובנה לחופשי איפה תמקמי אתכם?
יותר קרוב ללימוד המובנה. לי פחות חשוב ללמוד באופן מובנה בצורה מוקפדת. אני חושבת שלטל יותר חשוב לכסות יותר "חומר" וללמוד באופן מסודר. אפשר לומר שאנחנו באמצע עם נטייה ללימוד המובנה.

איזה ערכים או אידאולוגיות חשוב לך להנחיל ולהעביר לילדים?
חשוב לי להנחיל לילדים שלי אהבת אדם ואהבה לסביבה, איכפתיות, יושר וקבלת האחר, בנתיים הולך טוב ושרק ימשיך כך.

איך את תופסת את הילדים שלך, ואת עצמך למולם?
הילדים שלי הם אנשים קטנים מתוקים וטובים בלי סוף ואני מאוד משתדלת לכבד אותם ואת מקומם. יחד עם זאת אני אמא ולא חברה. אני אמא אוהבת, דואגת, מצחיקה ומחנכת.. אמרתי כבר דואגת?? חשוב לי שינהגו בנימוס וידעו את הגבולות ואת מאזני הכוחות בבית. היה לי מאוד קל בגידול ובחינוך שלהם ורוב הזמן אנחנו מאוד זורמים ונהנים יחד.

מה המשמעות של: "חשוב לי שינהגו בנימוס וידעו את הגבולות ואת מאזני הכוחות בבית"?

מה זה להתנהג בנימוס מבחינתך, מה זה לדעת גבולות, איזה גבולות, של מה, וכמובן למה את מתכוונת במאזני הכוחות בבית?

חשוב לי שילדי יתנהגו בנימוס אלינו ואל שאר הסביבה, לבקש יפה ולא לבוא בדרישה אל ההורים ובכלל, להיות נעימים, אם הם פוגשים שכן בכניסה תמיד הם יברכו אותו בבוקר טוב, כשאנחנו מתארחים תמיד הם מסיימים ב"תודה על האירוח" וכאלה.. חשוב לי שיעריכו את הסביבה.

גבולות מבחינתי זה כמו קיר ביטחון, אמנם אי אפשר לעבור דרכו אך בהחלט אפשר להישען עליו.. אני מאמינה שילד מרגיש בטוח אם הוא יודע שההורה שלו יציב וחזק.. אנחנו ההורים מקשיבים ומתחשבים ברצונות הילדים אך רוב ההחלטות הן בידיים שלנו. כשאנחנו מקבלים החלטה הילדים אמנם לעיתים קרובות ינסו לשנות אותה אך כשנבהיר מה עמדתנו זה מה שיקרה בסוף.. יחד עם זאת חשוב לי להקשיב ולתת ללהם את האפשרות להסביר את עמדתם וגם לשנות את עמדתי אם זה אפשרי.

איזה יתרונות בולטים את רואה בחינוך הביתי?
מיליון. אני רואה רק יתרונות. קודם כל לילד יש מקום מאוד גדול להגיד, להביע, לפתח ולהוביל אל מקומות שהוא מתעניין בהם. הוא לא מובל בתוך קופסא. יש לילד גם אפשרות שיקשיבו לו וישמעו אותו לעומת בית ספר שאני יודעת שהוא יותר תבניתי ואתה אחד מ.. , בורג קטן במכונה של בית חרושת.

אני חושבת שגם ללמוד ולחשוב מחוץ לקופסה.

גם ה"ביחד" של המשפחה הוא בעיני ערך מאוד חשוב. להיות כמה שיותר עם המשפחה ולא כול אחד במסגרת שלו. מתוך הרצון הזה להיות ביחד העדפתי לא לשלוח למסגרות וכך הגענו אל החינוך הביתי שלנו.
הרצון לצאת לגן ולבית הספר הגיע מהילדים. מצד אחד, אני לא מצטערת שהם ניסו, בדקו וראו שאני צודקת. מצד שני, זו נראית לי חוויה מיותרת שילד לא צריך לעבור אותה.
יום אחרי שהוצאתי את אורי הוא אמר לי: "כול הלחץ ירד לי", ממש ככה, ואני מרגישה שהשקט הנפשי, התמימות והברק בעיניים חזרו הביתה.

איזה תחביבים משותפים מרכיבים את ה"יחד" שלכם? מה אתם אוהבים לעשות?
כמובן שבראש עומדת האהבה למוזיקה (בעיקר רוק לכל סוגיו) זה משהו שמאוד מאחד בנינו ומאוד עיקרי בחיינו. אני לא מנגנת על כלים אך חיה ונושמת מוזיקה מאז ומתמיד… תמיד יש בבית ברקע מוזיקה שמתנגנת וכמובן בנסיעות. טל מנגן על גיטרה, תופים, כותב שירים מעת לעת ושר מדי פעם בהרכבים שונים.. בימי שלישי יש במה פתוחה בפאב הג'ק באשקלון וחברים נפגשים שם לנגן ולשיר שירים של להקות אהובות וטל פוקד את הבמה כמעט כל שבוע. עכשיו הם עובדים על חומר מקורי, יש למה לצפות..

אורי מנגן על תופים ועל גיטרה ואלון מנגן על תופים כך שלא כל כך שקט אצלנו.

אנחנו גם מאוד אוהבים לטייל .

יש לך חוויות מיוחדות או רגעים מיוחדים שאת זוכרת מהשנה האחרונה?
טוב אני חייבת להזכיר את ההופעה של soundgarden שהלכנו כולנו והיה פשוט מדהים. נראה שאורי ואלון היו הילדים היחידים בכל האיצטדיון אבל זו בהחלט אחת החוויות המשמעותיות עבורנו. כמובן שגם מחנה הקיץ של שומרי הגן שהיה חוויה מופלאה עבור הילדים. אורי חווה בפעם הראשונה שינה בלעדינו – אני הייתי במרחק של כמה מטרים והיה לא פשוט עבורי.

איזה יתרונות את רואה במסגרת או חושבת שיכולים להיות במסגרת?
קשה לי לראות. חוץ מטיולים ופעילויות חברתיות משותפות, אך גם את היתרונות האלה אפשר להשיג מחוץ לבית ספר. אני לא "חברה" של בית ספר ובטח לא של גן או מסגרות אחרות.

איך המשפחה המורחבת מקבלת את הבחירות שלכם?
אמא שלי באופן מפתיע מצדיקה את החינוך הביתי. היא מפחדת מהחברה והאלימות ולכן תומכת בחינוך הביתי. ההורים של טל מקבלים וגם עוזרים לנו עם אורי. מדי פעם אחד מהצדדים מעלה איזו דאגה אך באופן כללי הם תומכים ברעיון.

ספרי על האתגר להתנהל בבית כשילד אחד בחינוך ביתי וילד אחד במסגרת לעיתים.
זו התנהלות אחרת, פחות זורמת. עם זאת היות ואלון לא תמיד הולך לבית הספר אני פחות מרגישה את זה. הוא גם מאוד אוהב את בית הספר, זורם עם המסגרת, עושה את השיעורים בהנאה. טוב לו. זו הסיבה היחידה שאני מאפשרת לו להמשיך. כי הוא עדיין בכיתה א'.

איך היה המפגש עם המערכת סביב היציאה של אורי מבית הספר?
ראשית, בהתאם למה שהבנתי מהנהלים התקשרתי לקב"סית והודעתי לה. היא אמרה שהיא אף פעם לא נתקלה בתופעה הזו והיא הולכת לברר ולחזור אלי. בהמשך הודעתי למורה והמנהלת קראה לי לשיחה ושאלה למה לא הודעתי לה קודם אז הסברתי שחוקית הבנתי שזה מה שאני אמורה לעשות.

המורה והמנהלת לא התפלאו. זה נראה להן ברור. המורה שמחה בשבילי כי היא ידעה שמאוד רציתי את זה. הם ידעו שאני באה מהחינוך הביתי והלב שלי שם. הם ידעו שלקחתי את זה קשה. הסתובבתי כל הזמן בבית הספר. בשנה הראשונה של אורי הייתי כל הזמן מחוץ לכיתה. לא היה לי שקט. זה משהו שהם ציפו לו. הם ברכו אותנו והרבה מורות החמיאו לי.

גם את האישור קיבלנו בקלות. המפקחת הגיעה. החמיאה לנו למרות שציפיתי לקרב רציני ודמיינתי את עצמי בבית משפט. אני מרגישה שהסביבה מחבקת אותנו ושזה קל מידי ומקווה שזה לא ישתנה. בינתיים זה זורם ממש טוב.

בנוגע לחברים יש חששות. יש את השאלות הברורות של מה עם חברה וכול זה. ואין לי בעיה לתת דין ולשתף כי אני מאמינה שהשאלות הללו מגיעות ממקום של דאגה. אני לא בן אדם של "אל תתערבו לי בחיים" אז אני מסבירה כמה זה חיובי וממשיכה הלאה.

איך היה להיכנס לקהילה של החינוך הביתי?
המפגשים שלי עם הקהילה זה בעיקר ביער אשתאול ב"שומרי הגן". בהתחלה מצד אחד הרגשתי בבית. סוף סוף אני בסביבה של אנשים שמדברים בשפה שלי, של ילדים שמתאימים לילדים שלי. אם זה מבחינת האוכל ואורך החיים, וההשקפה. מצד שני הרגשתי כמו נטע זר. כל התחלה זה ככה.
אני אדם ביישן. אני לא ישר מתחילה לדבר וקשה לי להיפתח על ההתחלה אז אני לא מצפה שזה יהיה מהצד השני. עם זאת, הכרתי אנשים מקסימים והילדים פגשו חברים וחברות מדהימים.
אני לא מרגישה חלק מהקהילה. עם זאת, לא משנה וגם אם אני אשב בצד או ארגיש שאין לי מה לתרום לשיחה או קשר לאירועים שקרו בעבר אני עדיין מרגישה הכי בנוח והכי בבית לעומת מפגשים עם אנשים שלא מדברים בשפה שלי, למרות שאני מכירה אותם שנים

טיפ למשפחות בתחילת הדרך?
אם עושים את זה צריך להירתם במלוא מובן המילה וכל המשפחה צריכה לקחת חלק משמעותי. לא סתם מוציאים את הילד מבית הספר. כולם צריכים להיות מוכנים וערוכים להכיל
את כל מה שזה אומר, להיות גם המחנכים וגם ההורים וגם להיות עם הילדים, לדאוג להם לספק להם את מה שהם צריכים.

איחול לשנה הבאה?
שימשיך כך. שאלון יהיה בבית.

הוא יודע שאת מתכוונת להוציא אותו?
כן. הוא בעצמו מוכן ויודע את זה. אנחנו עדין לא יודעים אם הוא יחזור לחינוך ביתי השנה הקרובה או בזו שאחריה, אך ברור לנו שזה יקרה. נוח לי שהם עוברים את כיתות א' ו- ב' בבית הספר כי אז קל לי ללמד אותם בבית. אני לא צריכה להנחיל להם את יסודות הקריאה והכתיבה. זה נראה לי אתגר. למרות שאלון למד לקרוא בגיל ארבע. במקרה. לא בזכותי בכלל. אולי בזכות אח שלו ובוודאי שבזכות עצמו. פשוט למד לקרוא.
אני רואה עם אורי שמאוד קל לי שהוא למד את הבסיס הזה בבית הספר. עדיין, הייתי מעדיפה לוותר על החוויה הבית-ספרית אך אין לי בעיה עם כיתות א-ב. זה סוג של חממה. הפחד הכי גדול שלי והאיחול הכי חזק שלי הוא שתמיד נוכל לקיים את החינוך הביתי. זה הדבר הכי טוב שקרה לנו. השנים הראשונות שהילדים היו איתי בבית היו השנים הכי יפות שלי. עכשיו אני מרגישה אחרי שהם יצאו וחזרו שזה הדבר הכי טוב שקרה לנו בחיים פשוט ככה. אני לא מבינה למה ייסרתי את עצמי שנים ולא ניסיתי להתאמץ יותר לשאוב אותם החוצה קודם.

טל גם חושב כמוך?
כן. במיוחד בהתחלה. כשהיינו בבית. אחרי שיצאו לגן חששתי שהוא לא ירצה לחזור לחינוך הביתי. הצעתי לו לנסות באופן חלקי, ולשלוח לבית ספר באחד מקיבוצי הסביבה לשלוש פעמים בשבוע בלבד. לאט לאט נחשפנו יותר לרעיון של החינוך הבית והחלטנו לנסות באופן מלא. קראנו בקבוצת חינוך ביתי בפייסבוק ואחרי העמקת ההיכרות עם הנושא טל הסכים. היום הוא לגמרי תומך ועדין אני מפחדת שיום אחד הוא ישנה את דעתו.

יכול להיות שאחד הילדים ישנה את דעתו?
נכון. זה יהיה טרגי. אני לא מאמינה שזה יקרה לאורי אך במקרה של אלון זה אפשרי ואני חוששת מכך. הוא מסוגל לזה.

אם זה יקרה מה תעשי?
לא יודעת. תלוי מתי ובאיזה שלב.

באיזה שלב את מרשה?
לא יודעת אם זה "מרשה". אני רואה את זה אולי אולי בתיכון. לא יודעת. אני לא מוכנה לחשוב על זה בכלל. מקווה שנוכל לעמוד בזה.

 

רוצה לבחור לנו קטע מוזיקלי לסיום?

תמיד

https://www.youtube.com/watch?v=aePWkeDxRjE

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ראיון, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s