ושוב מתחילים מחדש…

מאת: מיכל מוטאי

ינשוף-התחלותהשנה לשם שינוי הגעתי לסוף החופש הגדול בהרגשה קלילה. המלחמה סופסוף הסתיימה וקיבלנו כמה ימים של קיץ נורמאלי.  אחרי חודשיים שהיינו צפונים בבית, ואפילו הצלחנו להנות אחד מהשני, יכולתי לדמיין איך תיראה השנה שלנו. המון ימי בית רגועים ונעימים. נעשה ביחד יצירות, נבנה בלגו, נקרא ספרים, אולי גם נגיע לחוברות הנטושות שיושבות אחר כבוד על השולחן.

חגיגת תחילת השנה בחוף היתה מרעננת וכיפית, עם המון חברים טובים. ככה צריכה להיראות השנה שלנו, בלי שום ספק. אלא שתוך ימים אחדים, כל התוכניות שלנו התהפכו לחלוטין. המיילים המיידעים על החוגים השונים המתוכננים לילדי החינוך הביתי החלו להיערם. טיולים, שומרי הגן, קייאקים, סיורים, מדעים, גן חיות, מוזיאון, ארכיאולוגיה ועוד ועוד. המבחר מסחרר, הכל נשמע כל כך מפתה.

אני מתחילה לחשב חישובים. כמה ילדים במשפחה יוכלו להנות מחוג מסוים. מה יהיה לילדים האחרים לעשות בזמן הזה? כמה זמן ייקח לנו להגיע ולחזור? איך זה מסתדר עם החוגים אחרי הצהריים? מי מהחברים יגיע לחוג כדי שתהיה לילדים חברה נעימה. כל כך הרבה חישובים. והרבה פעמים אי אפשר לרצות את כולם.

השבוע שלנו מתחיל לקבל צורה, והיא לגמרי לא רגועה ונינוחה. המון פעילות ואקשן, כמעט כל יום. המחשבה מדכדכת אותי האמת, אבל חסרת חוט שדרה שכמוני, אני מתפתה לכל הדברים הנפלאים שהעולם מציע. מזל שיש כמה ימים של פארק הירדן לפני שמתחיל הטירוף.

אלא שאחרי פארק הירדן, מתחילים החיים האמיתיים. ועם כל יום שעובר, אני מרגישה כאילו עליתי על רכבת הרים. כל התוכניות שלי מתנפצות פעם אחר פעם על חוף המציאות. למציאות יש חוקים משלה, והיא לא קשובה בשום צורה שהיא לרחשי ליבי. ולמרות שאני אומרת לעצמי שוב ושוב שהכל לטובה, אני מרגישה מסוחררת.

סתם לדוגמה, הגדול רצה להתקבל לתוכנית מסוימת. עד שנרשמנו התברר שלא נשאר מקום וצורפנו לרשימת המתנה. מפח הנפש שלנו היה גדול. הרגשתי שבגלל ההתלבטויות שלי וחוסר היכולת שלי לקבל החלטה פספסתי הזדמנות חשובה בשבילו. אלא ששבוע אחרי זה פתאום התפנה מקום. אחרי השמחה הרגעית, פתאום התחלתי לדאוג. מה אם הוא לא יצליח? מה אם זה לא ילך? זה כרוך בכל כך הרבה עבודה. פתאום השמחה הגדולה התחלפה בדאגה מרובה.

למרות שאני יודעת שבסוף הכל יסתדר, שעד אחרי החגים אנחנו נכנס לתלם, הלב לא שקט. מיליון מחשבות מטרידות אותי כל הזמן, מדירות שינה מעיני. אחרי עוד יום של מהפכים לא צפויים התנגן לו שיר ברדיו.

הרגשתי שניגנו אותו במיוחד בשבילי. המילים של הבית האחרון כאילו נכתבו במיוחד עבורי:

בלי להתכוון תן לעצמך ללכת
כל החישובים ייגמרו מאליהם
כמו העץ שקם לתחייה מן השלכת
משהו בך יאמר לך
המשך

(שיר נבואי קוסמי עליז, מילים: יוני רכטר ועלי מוהר)

אז זה מה שאני מנסה לעשות. לעשות כמיטב יכולתי במסגרות הקיימות ולתת לדברים להסתדר מעצמם. לאט לאט כל הפיסות יסתדרו במקום. ומה שלא יסתדר בדיוק כמו שאני רוצה אני אשנה. בדיוק בשביל זה אני בחינוך ביתי. אני קובעת את החוקים.

שתהיה לכולנו שנה טובה ומבורכת. שנה של למידה, צמיחה ודיוק הרצונות.

באהבה
מיכל

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, נושא לדיון, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על ושוב מתחילים מחדש…

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מקסים!

    אהבתי

  2. דלית רשף הגיב:

    מיכלי אהובה
    אהבתי מאוד והזדהתי עם מה שכתבת. תמיד אומרת לעצמי שלבזבז אנרגיה על דאגה עתידית זה הדבר הכי מיותר ובכל זאת… דואגת… אז, מצטרפת לתקווה שלך שדברים יסתדרו וישלבו ואת מה שלא… נצליח לשנות או להשלים…

    Liked by 1 person

  3. פינגבאק: התחלות חדשות | תוצרת בית

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s