חינוך ביתי והויסות החושי

מאת: אמא דוקומנטרית

אלון סיפר לי השבוע בדיחה שקרא באחד הספרים שלו:

"שלושה משוגעים מתכננים בריחה ממוסד סגור.
המשוגע הראשון אומר: "אם הגדר נמוכה, פשוט נקפוץ מעליה."
המשוגע השני אומר: "אם הגדר גבוהה, פשוט נחפור מתחתיה."
המשוגע השלישי הולך לבדוק מה גובה הגדר, וחוזר בפנים נפולות – "חבר'ה, אכלנו אותה!
אין בכלל גדר".

את בית הספר עזבנו באמצע השנה שעברה, וגילינו בדיוק את זה –
שאין בכלל גדר, ושאנחנו לא משוגעים.

ולא שלא היינו קרובים להשתגע…

בשנה שעברה, ובזו שלפניה, כל צלצול טלפון הקפיץ אותי – אולי שוב מתקשרים להזעיק אותי לבית הספר? אולי הוא שוב טיפס למקום גבוה ומסרב לרדת? אולי הוא שוב יושב מתחת לשולחן, או ברח מהשיעור ולא ענה כשדיברו אליו?

הילד המבריק והשמח עם הצחוק המתגלגל הלך וכבה בשנות בית הספר.

המורים תיארו ילד זר שלא הכרנו – ילד עצוב, בעל מבע קפוא, שלא יוצר קשר עין, שכמעט ולא מדבר, שמסרב להשתתף ברוב הפעילויות, שמסתבך בקטטות. ילד שלא משחק עם הילדים האחרים ועושה דברים 'מוזרים' – מסובב בלי הרף חפצים קשורים לחוט, מכניס חפצים לפה, מסובב מקלות, משמיע קולות. אלון היה חוזר הביתה עצוב, אוכל המון ומבקש רק שיעזבו אותו לנפשו להיות לבד.

הלכנו לשורה ארוכה של 'מומחים' בתקווה להבין מה הבעיה, ולהשיג סיוע מתאים. כולם התיימרו להכיר ולאבחן את הילד שלנו אחרי כמה פגישות קצרות, יקרות להחריד. לאף אחד מהם לא הייתה תשובה חד משמעית.

הילד שתואר על ידי צוות בית הספר היה, לפי כל הסימנים, אוטיסט.
הילד שהכרנו בבית היה יצירתי, אוהב, בעל יכולת מילולית נפלאה, חוש הומור, חוש צדק מפותח, אבחנה דקה וכושר המצאה.
הילד שפגשו המומחים בדקות הקצובות בקליניקות שלהם, היה לא זה ולא זה (אבל שנא את הסיטואציה יותר ויותר, ובהחלט הקפיד להתנהג 'מוזר').

עם הזמן המצב הלך והחמיר, נקראתי לבית הספר לעיתים גם מספר פעמים ביום והופעל עלינו לחץ לתת לאלון תרופות פסיכיאטריות. הלב התקומם אבל הפחד היה מטלטל: אולי אנחנו אלה שטועים? אולי אנחנו מסרבים להכיר במציאות? המצוקה הברורה של אלון שברה את ליבי.

הפכתי לאמא דוקומנטרית. במשך תקופה ארוכה כל משפט וכל מחווה של אלון מוינו אצלי במוח: כן מתאים לאוטיזם. לא מתאים לאוטיזם. בכלל לא מתאים לאוטיזם… קראתי מדף שלם של ספרים על אוטיזם, ועל ליקויי קשב וריכוז – ואז נפל האסימון ברעש גדול, אסימון שאני חייבת לחלוק, אסימון שמציל חיים.

מאפיין מרכזי של אוטיזם הוזכר בכל הספרים – ליקוי בויסות החושי: כל החושים נחווים אחרת ממה שמוכר לאדם 'רגיל'. רעש סביר יכול להיות בלתי נסבל. מגע פיזי, או קרבה גופנית גדולה מדי לאחר, יכולים להטריף. וכך לגבי ריחות, טעמים, צבעים, אורות – וגם חוש משמעותי נוסף, שרוב האנשים אינם מודעים לו – זה האחראי על תפיסת הגוף במרחב ושיווי המשקל.

בעלי ליקוי בויסות החושי סובלים מרמה משתנה של עודף או חוסר בגירוי, ומנסים באופן לא מודע ובלתי נשלט לפצות עליה; למשל, השמעת קולות משונים היא דרך להתגבר על הרעש שבחוץ ע"י יצירת רעש 'עצמאי' צפוי ומרגיע. טיפוס למקומות גבוהים, התנדנדות או סיבוב של חפצים עוזרים להרגיע תחושה מטרידה של חוסר שיווי משקל. הצורך בגירוי של חוש הטעם עלול להתבטא בנטייה ללקק ולטעום חפצים, ואפילו אנשים. גירוי יתר של החושים מעורר תגובות חרדה אופייניות, כמו בריחה, הימנעות, או התחבאות. פתאום היה הסבר הגיוני לאוסף רחב של התנהגויות יוצאות דופן.

כל האוטיסטים סובלים מליקוי בויסות החושי. ויסות חושי הוא הגורם להרבה מההתנהגויות הקלאסיות שמזוהות עם אוטיזם. אבל לא כל מי שיש לו ליקוי בויסות החושי הוא אוטיסט.
כדי לקבל סיוע מתאים במסגרת הרגילה, צריך אבחון – כזה שמתאים לאחת ממיטות הסדום שמקנות זכאות לסיוע. ליקוי בויסות החושי לבדו אינו מקנה כל זכאות כזו.

נטשנו את האבחונים, מאסנו בהגדרות ובגדרות, ובחרנו להתמקד במה שאנחנו יודעים בוודאות, ובמה שטוב לאלון. הבנו, שסביבת בית הספר הרועשת והצפופה היא מקום בלתי אפשרי עבורו, ומקור לסבל עצום. חיפשנו טיפול שמשפר את ויסות החושים, וסביבה שתאפשר למידה, צמיחה ושלווה בצד חשיפה הדרגתית ומכוונת לגירויים. את שניהם מצאנו ממש קרוב – כאן. אצלנו. בבית.

בבית, חשבנו, נוכל לספק תמיכה מתאימה, שאין שום דרך לקבל אותה בבית הספר. ההתלבטות לא ארכה זמן רב וההחלטה התקבלה, לצד החשש הברור מהבלתי ידוע, בהקלה גדולה. לגבי הלימודים עצמם לא דאגנו כלל – אנחנו מכירים את אלון כילד נבון, חקרן וסקרן, וידענו שזה לא יהווה בעיה.

חופשת הפסח הסתיימה, ואלון נשאר בבית.

הלחץ והחרדה נעלמו. אלון המשיך לבוא מדי פעם לבית הספר, רק להפסקה הגדולה שבין השיעורים. פלא ראשון התרחש: הוא התחיל לשחק מיוזמתו עם הילדים, להתחבר, ואפילו להשתתף במשחקי קבוצה. מאז שעזב, יש לו הרבה חברים חדשים מהכיתה (ואפילו חברה J ) – כי עכשיו הוא נחמד, חברותי, מחייך, מתקשר, רגוע – לילדים כיף איתו, ולנו כיף לראות את זה קורה.

מצאנו תרפיסטית מומחית לויסות חושי שמלווה אותנו, אנחנו פוגשים אותה אחת לשבוע ומקבלים ממנה הנחיות: סטים של תרגילי התעמלות ומשחקי כדור על טרמפולינה, ועל משטחים מתנדנדים. סיבובים יזומים במנות קבועות על כסא משרדי. עבודות יצירה עם חשיפה איטית וסבלנית לחומרים במרקמים שונים – למשל פתיתי סבון, ג'לי ונוצות. גירוי יזום לחושים – למשל, לחוש המישוש – חיפוש חפצים קטנים בתוך קערה גדולה מלאה קטניות, חול או נסורת. תרגילי כתיבה וציור בחומרים שונים. וגם שלל משחקים, רובם מאולתרים מחפצים ביתיים. אני מתרגלת עם אלון בהתמדה מספר פעמים לאורך כל היום, כל יום. (יחי הדברים שרק בבית אפשר לעשות!).

השיפור שחל תוך חודשים ספורים הוא בגדר נס.

הילד שסירב לשבת לשולחן אם בצלחת של מישהו אחר היה מאכל במרקם שקשה לו לשאת – יושב עכשיו עם כולם בשמחה, משתתף נלהב בשיחה, ומפעם לפעם אפילו מסכים לטעום מאכלים חדשים.

הילד שידע את כל התשובות, אבל כל שורה שכתב עלתה ביזע ודמעות, כותב פתאום דפים שלמים, מהר ובקלות. גילינו קשרים מפתיעים בין התפיסה החושית ליכולת הקשב והריכוז – למשל, שעיסוי חזק תוך כדי למידה, עוזר מאד לפתור במהירות המון תרגילים בחשבון….

הילד שהיה חוזר עם ילקוט ריק וכל חפציו נשכחו בכיתה  – הפך עצמאי מאד, מתארגן בקלות לפעילויות וחוגים, זוכר משימות ורשימות ציוד, אחראי יותר ומקיים הסכמים.

התנהגויות אנטי חברתיות נעלמו בזו אחר זו.

העיסוק בחפצים מסתובבים פינה את מקומו למשחקים יצירתיים ומלאי דמיון ורגש, לבד ועם חברים.

אני הולכת איתו למפגשים חברתיים וחוגים והלב מתרחב מאושר, לראות אותו מחייך, שמח וצוחק, משתתף פעיל וערני.

הדרך עוד ארוכה, אבל בבית נעים יותר לכולנו לצעוד בה, במקום דאגה, סבל ופחד היא מוציאה מאיתנו יצירתיות, העזה, נכונות והתמדה, ואנחנו מחכים בסקרנות להמשך, ובטוחים שצפויות לנו לאורכה עוד הרבה הפתעות טובות.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על חינוך ביתי והויסות החושי

  1. אריאל גוטמן הגיב:

    ממש סיפור נס! עד כמה משמח לשמוע על התקדמו כה גדולה במצב של הילד. אבל עכשיו כדי לחזק את התוצאות צריך להמשיך עם הטיפולים הקבוצתיים. זה הדרך הכי חזקה ויעילה לטפל בהפרעות רגשיות וחברתיות.

    מאחל המון הצלחה בהמשך הדרך

    אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s