1 בספטמבר

מאת: גילית טל-כורה

בכל שנה מחדש, בסוף החופש הגדול יש תחושת מתח באוויר.

גם אנחנו בתקופה זו נהנים מיותר ביקורים, טיולים, זמן משפחה ועוד.

במהלך חודשי הקיץ מנסים למכור לנו ציוד חזרה לבה״ס בחנויות שאנחנו נכנסים אליהן, ואני נדהמת מפערי המחירים והתחרות.

היום הגדול מתקרב. הקריקטורות ברחבי האינטרנט מתרבות מיום ליום.  בשיחות עם אנשים סופרים לאחור את השעות והדקות. יש ימי הסתגלות.

גם השנה הגיע הראשון בספטמבר בשיא החום. כולם ממהרים להסעות. עולי כיתה א׳ עולי החטיבה, ונפרדיי החינוך הביתי מתרגשים.

אנחנו, קמים כמו בכל בוקר, בשקט, לאט, ביקיצה טבעית, אוכלים ארוחת בוקר, לא ממהרים לשום מקום, ממשיכים לעשות מה שרוצים, אוכלים והולכים לישון מתי שמתאים לנו.

מורגש שקט באוויר. הבתים התרוקנו מילדיהם עד שעות הצהרים או אחר הצהריים.

אני, מתבוננת פנימה ומהרהרת: הילד שלי היה עולה היום לכיתה זו וזו, השנה יש לנו עוד ילד שלא חווה את ההתרגשות של כיתה א׳ והמתח איפה וליד מי הוא ישב ואיך זה בכלל בית ספר…

האם זו טעות, כל הסיפור הזה עם החינוך הביתי? האם הכי טוב לנו ככה? מי פרש מהחינוך הביתי באזורנו? לאיזה מפגשים נלך השנה? מה יהיה תוכנם של המפגשים אצלנו?

אחרי כמה דקות כשמשתחרר זרם המחשבות שרצות במוח על הבוקר, אני מתמלאת בשקט ושלווה, מסתכלת מסביב על כל אחד ואחת מילדי, ונהנית מההשתקפות: כל אחד ואחת עסוק בתחביביו.

ובשבילי, תחילת השנה מלווה בתכנוני הטיולים לכל המקומות הריקים לפני שיתמלאו בחגים וכמובן בהתארגנות לקמפינג של שבועיים בפארק הירדן .

שנה טובה בחול

צילום: חן שניידר

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, נושא לדיון, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s