אמנות הניווט בין שחרור להידוק

מאת: דינה זסלנסקי

שחרור. או איך אפשר ללמוד מהילדים האלה לא להתקע על אירועים מן העבר…(העבר נגמר J)

יום שלישי. בתי מבקשת שאסמוך עליה. פגשה חברה לאחר נתק של אחרי-'איחס'-בינהן. הן מתקרבות. אני נדרכת. נזכרת בכל אותם לילות של בכי קורע לב, בכל אותם רגעים של עלבון ותמיהה "...אבל חשבתי שאנחנו חברות..????…",ומבינה שאני מונעת משיקולים נוספים שאינם רלוונטים לגביה…(..כמו למשל, שאין לי את הכוחות להתמודדות הזו, שוב….)

היא נוסעת אליה… אני קצת בטירוף. מחליטה לשחרר. מזכירה לעצמי שמה שהיה בכלל לא מחייב שזה מה שיהיה…מבינה שזה לא קשור אלי, ומקבלת בהכנעה שאם תתרסק שוב….אהיה שם לצידה….שוב….

היא יודעת. היא זו שהיתה שם בסבל, בבכי, בעלבון. היא עושה את הבחירות שלה. אני לידה. לא נותר לי אלא לסמוך עליה ולהיות שם בשבילה לכשתזדקק לי…

*            *

הידוק. או איך אפשר ללמוד עם הילדים האלה בשעות הקטנות של הלילה

שתיים בלילה של אותו היום (או קצת לפנות בוקר של היום הבא). בני הבכור חוזר מוטרד מאימון בירושלים. אני מתעוררת ושואלת מה היה. הוא מתישב לידי, נאנח ואומר שהוא מבין למה חבר'ה בחנ"ב רוצים ללכת לביה"ס.

אני מתעוררת לגמרי ומנסה להבין. פורטת איתו את אירועי הערב. קודם כל אנחנו מבינים ביחד שבאופן כללי הוא התבאס… בעיקר מההתנהלות שלו, עצמו (לא לקח אחריות על שעות האוטובוס, הסתמך על המדריכה…איחר..). לכאורה, עד כאן, לא קשור לענין החברתי.. ובכל זאת זה עלה. זה שם. מאד נוכח.

בניגוד לסיטואציה עם בתי, אני מבינה שבמקרה שלו לא מתאים שאשחרר. להפך, אני מרגישה שנכון יותר להדק קצת. אני מנסה לברר איתו למה ביה"ס? ולמה נראה לו שהפתרון דוקא שם?

הוא נרדם, אני שוכבת ערה מהרהרת…

ישנו איזה שקר שנמכר עם הכניסה לביה"ס…. הפתרון הזה ושמו "חברה". אז נכון…חברה יש שם בשפע. אבל באיזה מחיר???? אני לא ממש שומעת שמדברים על מחירים…זה איכשהו תמיד עולה אחרי ש…או ככה בשקט, באגביות… (גם ואולי בעיקר בנוגע לגיוס לצבא…)

זה מרגיש לי קצת כמו מציאת פתרון "אינסטנט", בו המחיר עולה (ובהרבה) על התוצאה הרצויה..(כמו לבחור בדרך שנראית קצרה, ושבדיעבד תתגלה כדרך הארוכה והמעייפת). אז נניח שילך לביה"ס. יכיר המון בני ובנות נוער. לא תהיה לו בעיה. בחור נאה, מאיר פנים, ספורטאי…מתאים ל'דרישות החברתיות', ילמד בקלילות  את 'כללי החברה'. ואז מה? יתחיל להתמודד עם כל השטויות וה'לכלוך' שמגיעים יחד עם ה"להיות אחד מהחבר'ה"…? האם זה שווה את זה?

מנסיוני, זה מרחיק. מרחיק אותנו ממי שאנחנו, דבר שעלול להוביל לריקנות, ובודאי שלבלבול…המדידות נעשות ביחס לאחר ולא ביחס לעצמנו וזה חבל (שלא לומר,לא טוב..), הרי בסופו של דבר אנחנו תמיד נשארים עם עצמנו…

יחד עם זאת, חברה זה חשוב. חשוב מאד. על אחת כמה וכמה בגילו, ולכן בהמשך השיחה אנחנו מבינים שני דברים חשובים. האחד, שיש לו אחריות גדולה בנושא הזה (כן, גם כאן..). לחפש, ליזום, לנסות ולהעיז להכיר בני ובנות נוער בקבוצות נוספות (לא רק מהקפוארה או מהחנ"ב). זה יכול להיות דרך המוסיקה או כל ענין משותף אחר, וזה יכול לקרות דרך מפגשים בעיר, בארץ או בעולם.

ההבנה השניה היא דוקא על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו – החופש לבחור.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אמנות הניווט בין שחרור להידוק

  1. ורדית הגיב:

    צודקת לגמרי!!מזדהה עם כל מילה.

    אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s