ביישנות

מאת: קרן נתן

היקשרות היא הצורך שלנו במגע וקרבה וצורך ראשוני ובסיסי זה מתפתח בהדרגה. תהליך ההיקשרות נחוץ על מנת להניע תהליכי הבשלה והתבגרות.

ע"פ ד"ר נויפלד תכונה נוספת יש להיקשרות והיא קוטביות. הקוטביות, כמו במגנט, היא שני כוחות מנוגדים שווים הפועלים בו זמנית . זאת אומרת שכאשר אני מקושר למשהו אחד, בו זמנית אני מתנגד למשהו אחר. דוגמאות לכך יש אינספור:  כאשר אני אוהד קבוצת כדורגל אחת, תהיה לי קבוצה מנגד שאני לא אוהב. כאשר ילד מקושר יותר לאמא הוא יתנגד  לאבא. כאשר אני מקושרת למשפחה המורחבת שלי, תמיד אעדיף אותה על פני משפחתו של בן זוגי.

הקוטביות היא שגורמת להדיפה והרחקה של מה שנראה לנו כהיפך וזה מסביר לאומיות , גזענות , שבטיות, חבורות וכו'…

המטרה של הקוטביות מאוד חשובה בהתפתחות ומתפתחת סביב גיל 4-6 חודשים, כאשר התינוק הרך מתחיל לפתח מה שנקרא בשפה הפסיכולוגית "התנגדות לזרים" . עד גיל זה אפשר להעביר את התינוק מיד ליד מבלי לחוש איזשהי התנגדות, אך מרגע שמתפתח הפחד מזרים, בעצם מתחיל שלב העמקת ההיקשרות עם ההורים. למעשה הטבע מכוון מגיל זה לאיכות והעמקה של הקשר בין ההורים לילדיהם ולכן התינוק מתחיל להתנגד לכל מי שאינו מקושר אליו. עד גיל שנתיים זה יתפתח לביישנות. הביישנות משרתת היקשרות, זאת אומרת תפקידה להגן על היקשרויות קיימות ולהתנגד לכל מי שנתפס כהיפך.

אז מדוע החברה לא מכבדת ביישנות?  מדוע כאשר מבוגרים זרים פונים לילדים, הם מצפים שהילדים ישתפו פעולה? מדוע אנו ההורים בעצמנו לא מגבים את הילדים שלנו כאשר הם לא עונים לזקן זר ונחמד שפונה אליהם?

כנראה משום שאיננו מבינים את החשיבות של הביישנות ומה היא באה לשרת. כן, היא באמת אמורה להגן על ילדנו שלא ילכו אחר זרים שאינם מקושרים אליהם. ילדים ביישנים יותר, קשה לאסוף את עיניהם או להוציא מהם חיוך, והם לא ידברו כלל עם מי שהם אינם מקושרים אליו  (אילמות סלקטיבית). הביישנות היא אומנם גנטית (תלוית תרבויות , הורים ביישנים), אך גם משרתת היקשרות וטבעית לקיום .

הפתרון לביישנות והדרכים להתמודד איתה:
יצירת כפר היקשרות: כפר היקשרות מורכב מקבוצת מבוגרים שמטפלת בילדים שלנו והילדים יכולים לחוש בקרבתם בטוחים וסמוכים . כפר היקשרות מאפשר לילדים להיות מקושרים לאמא, אבא, סבא, סבתא, דוד ודודה בו זמנית. במקום שבו הילדים מרגישים מקושרים ובבית, הביישנות נעלמת כלא הייתה.

איסוף המבוגרים תחילה: כאשר נרצה לאסוף אלינו ילד, עלינו קודם כל לאסוף את המבוגר שאיתו, זאת אומרת עלינו ליצור קשר עין וחיוכים עם המבוגר, על מנת שהמוח ההיקשרותי של הילד יאותת לו שזה בסדר לדבר עם המבוגר הנ"ל. כאשר הילד יבין שהמבוגר הנ"ל מקושר לאמו, יהיה הרבה יותר קל להוציא ממנו חיוך ולשוחח עימו. לכן עלינו ליצור קשר קודם עם ההורים, על מנת להגיע לילדים .

תיווך: כהורים המכבדים ביישנות, וכמרחיבים את כפר ההיקשרות שלנו, עלינו לעשות עבודת תיווך בין ילדנו לבין המבוגרים שאנו רוצים להכיר להם, זאת אומרת להיות האחראים המציגים את המבוגרים האחרים לילדים שלנו (כך אנו מרחיבים את כפר ההיקשרות) .
לסיכום :

יש לכבד את הביישנות ולא לדחוף ילדים להיות חברותיים טרם זמנם … הביישנות נחלשת באופן טבעי (אך לא נעלמת לגמרי) כאשר ישנה התהוות ותחושת עצמיות, כאשר ישנה תשוקה ותעוזה לעשות משהו שאתה רוצה, לכן צריך להרשות לילדים להגיח החוצה מתוך הביישנות בזמנם, כשהם מבשילים . . .

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s