חיות הבית

מאת: שרית חייט

מתחיל החורף, תחזיות של גשם, "אחרי החגים" כבר כאן, גם השמים בוכים על תחילתה של השגרה.

אני מוצאת את עצמי מחשבת כמה משקעים נדרשים לביטול כל פעילות המתוכננת להשבוע,
לאחת מספיק גשם חזק והמשכי ולאחרות אצטרך לארגן הצפת כבישים.
מה הסיכויים שנזכה ליום בית, מתפללת ליום חופשי.

מה יהיה? שנת הפעילות רק מתחילה! אני לא מתכוונת למלא אותה בקיטורים, תסכולים ותחושת החמצה על מה שמתפספס ו/או יוצא אחרת ממה שתכננתי.
אני רוצה לקחת אחריות על סדר היום שלי, על התכנון השבועי, על שנת הפעילות.
לבחור מתוך תשומת לב, ערות ומודעות.
לוותר על המקום המתפלא שלא מבין איך שוב זה קרה לו שהוא מוצא עצמו רחוק מביתו, עמוס ולחוץ.

אני יכולה לשנות. לבחור מחדש בפעילויות. להסכים למה שבחרתי ולשחרר את מה שלא. להיות פה.
בדקתי, חקרתי, ולא מוותרת, אין שום פעילות שהיא מיותרת. נקודת המבט תאלץ להיות אחרת.
טיפסתי אל נקודת תצפית גבוהה יותר, אוויר פסגות דליל. התמונה רחבה. אני נושמת לרווחה. מרווחת. מרוויחה רווחה.

פעם בראשית דרכי בחינוך הביתי הייתי "מיץ פטל", ספונה בדלת אמותיי.
חינוך ביתי בתוך ביתי, אני ובנותיי. פה ושם חברים. מספיק ודי.

בהמשך כשהרגשתי שעלי לצאת לקושש חברה הפכתי לצבה. יצאתי עם הבית על הגב, ארוז  בצידנית ובתיקי בד, ערוכה לכול אפשרות, בקשה או דרישה קולינרית, למרבית הפציעות והתקלות.
כמו לא סומכת שהדברים יסתדרו. נבדלת. מנסה לשמר מאחזים של שליטה.

ברבות הימים הפכתי לחיפושית. פחות ציוד על הגב מאפשר תנועה מהירה יותר, זורמת וקלילה.
עדין מחוברת לפעימה הפנימית, יוצאת אל החוץ, לומדת לפוגג את קירות הבועה.
באורח פלא התחלתי לחוש רגיעה ותיאום טוב יותר בין עולמי הפנימי לסביבתי.
אני רצה פחות ומגיעה יותר בזמן (גם זה החיצוני),
פחות רודפת ויותר מסופקת ממה שהשגתי, שנמצא כאן איתי.
מספיקה, מצליחה, עושה. קיבלתי זמן במתנה.

באלו הימים החיפושית שבתוכי מצמיחה כנפיים, בתהליכי השתנות והפיכה לפרפר. משחררת משקל מיותר, הבית בתוכי נשאר, עוגן פנימי שממנו אני מתניידת בקלילות, יוצרת מציאות, יוצקת משמעות.

אלו החיות ועוד רבות אחרות מתקיימות בתוכי, מרכיבות את פני השונות, חלקי אישיותי, בשירות נשמתי, כל אחת תורמת את חלקה לטובת תנועתי.

אני אוהבת להיות בבית ולומדת להרגיש בבית גם בחוץ.
אני לומדת לרווח את הזמן, להתחבר למהות שבכול פעילות.
להיות איפה שאני בוחרת להיות, לבדוק אם דייקתי ולזכור שכך בחרתי.
להתגמש, להסכים לשנות ולזוז אם סטיתי או גיליתי שהמקום בו אני נמצאת פחות מתאים לי.
מה ידי רוצות להכין? מה ליבי מזמין? מה יקדם אותי ואת סביבתי? מה אני בוחרת לתכנן ולברוא?
תוצרת הבית היא תוצרת הבחירה הפנימית, האישית. היא דינמית, מפתחת ומבורכת.
משנה, משתנה, מיטיבה ותומכת.
היא הדרך שלי לבטא את עצמי, להנכיח את יכולותיי וכוחי,
לממש את בחירותי, להגשים את רצונותיי,
להשפיע וליצור
אור.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s