ריפוי עצמי – ריפוי ברמת התא – חלק ב

אנחנו מוצאים את עצמנו במרדף אחרי הזמן. עושים המון, כל היום, ובכל זאת, 'אין זמן'. מתנהלים עם ססמאות של 'לו היה אפשר לקבל עוד שעה אחת…'

אנחנו, ובעיקר הנשים שבינינו, עושות מספר פעולות במקביל ותוך כדי… מנהלות שיחת טלפון כשהוא צמוד בין כתף לאוזן, תוך כדי שטיפת הכלים, תוך כדי ערבוב האוכל המתבשל וטעימת התיבול, תוך כדי שמיעת הילדים שמדברים איתנו, חיתוך של תפוח או פרי אחר, מציאת פתרון לבעיה שהילד נתקל בה, סידור משחק, קיפול כביסה, הפעלת מכונת כביסה לבגדים נוספים שיערמו להם בערמה חדשה…תוך כדי מחשבה על אלף ואחת משימות אחרות שעלינו לבצע עם אמירה לא משכנעת גם לזכור לכתוב אותן, כדי שאולי נצליח לבצע ספורות מהן.. בזמן הקרוב.

וה'אין זמן' הזה, חודר לנו, מבלי שנשים לב, אל מתחת לעור ומפמפם בדמנו. אין לנו זמן להקשיב באמת ובמלוא תשומת הלב, לילדים שלנו, לבני הזוג שלנו. למשפחה המורחבת. לחברים. תוך כדי שיחה, אם כבר מנהלים שיחה ולא מסמסים, אנחנו עושים עוד הרבה דברים אחרים. לא יושבים ומקדישים לה את מלוא תשומת הלב והמיקוד. ואם הילד מדבר איתנו, אנחנו ברוב המקרים, מנהלים את השיחה תוך ביצוע מטלות הבית, פעמים רבות אפילו לא מסתכלים לעברו אלא מפנים את האוזן בזוית חלקית לקלוט שבבי מידע, אסופה של מלים שבמקרה הטוב מקבלות תוכן ברור אם הצלחנו להרכיב מהן משהו הגיוני לדעת, ולא עוצרים לרגע, מקשיבים מלוא הקשב ומביטים בילד.

אורח החיים האינטנסיבי משהו גרם לנו לאבד את הנחת ואורך הרוח. את ההנאה מהדברים הקטנים, אפילו ברמת השמיים הכחולים. את היכולת לחוות את החיים ולא לחיות אותם, ברובם, בקצב מונוטוני, מונחים על ידי צרכים קיומיים, דחפים אישיים ותאוות (גם תאוות החייך). את הספונטניות. את הזרימה. הסבלנות והסובלנות. הרגישות. החמלה, על בני האדם ועל חברינו בעלי החיים, באשר הם. היקיצה הטבעית. ההודיה ליקום, לבורא. קבלת הנשמה/נשימה באפנו כל בוקר מחדש. התמוגגות מאישנו, מילדינו המתעוררים גם הם אל יום חדש…בעלי החיים, הצומח…

שני כללים שמנחים אותי בחיים הם:
1. לא הולכים לישון בכעס, אף פעם!
2. וכל בוקר הוא יום חדש, כבריאת העולם בזעיר אנפין!

הלילה הוא זמן ריפוי ובנייה. הוא זמן לקבלת תשובות לשאלות שנשאלו במהלך היום ועליהן לא קיבלנו תשובה. הגוף חייב להיות רגוע ונינוח ככל שניתן. והבוקר הוא תחילתו של יום חדש. וככזה, עליו להיות נקי, וזך, כדף לבן המונח אל מול סופר הכותב את ספרו.

ולמה ואיך קשור הפתיח הזה לריפוי טבעי? – כי פעמים רבות, הריפוי העצמי מתבצע בפעולות אוטומטיות, לא מודעות.

ישנו הריפוי המודע – זה שאנו מפעילים את מלוא חושינו, את שיקול הדעת. נותנים מחשבה ושוקלים טרם קבלת החלטה וביצוע מעשה. נעזרים בידע עכשווי כמחקרים ובידע קדום, כזה שעבר מדור לדור.

ישנו הריפוי האינטואיטיבי – זה שמונחה על ידי האינטואיציה הטבעית שלנו, הקול הפנימי שלנו. זה שמרגיש לנו שהוא הדבר הנכון ביותר לעשות. ברמת הידיעה הפנימית. כמו סוג של הארה. זה שהמרחק בין המחשבה/הארה לבין ביצוע המעשה הוא קצר ונותן איזשהו נופך של שלמות (בין המחשבה להוצאתה לפועל).
וישנו הריפוי הלא מודע, האוטומטי – זה שאנו לא מודעים לו לכאורה ומפנימים אותו רק זמן מה אחרי ביצועו. גם הוא אגב, סוג של אינטואיציה פנימית המנחה אותנו, אבל זו המגיעה מהרבדים העמוקים ביותר שלנו, שכדי להיות מודעים וערים לה, אנחנו צריכים שליטה מלאה ומוחלטת על הנשמה שלנו ויכולותיה השמיימיות והקוסמיות. חיבור אל העולם שמעבר ואל אלה שמנחים, מדריכים ושומרים עלינו, גם בלי שנהיה ערים לכך. שותלים בתוכנו ידיעות פנימיות, לא מודעות, אותן אנו אמורים לקלוט ולהפנים לביצוע נכון. זה שאנו לעתים לא יודעים את התשובה עליו ודווקא השחרור מהתעסקות בו מביאה את גילויה וחשיפתה לעינינו בזמן הנכון לה ולנו. זה ששינה טובה מרככת ומבהירה אותו. כשם שאומרים – הלילה מביא עימו חכמה… זה שדווקא ההרפיה מאחיזה בו היא זו שמגלה אותו בהדרו ותפארתו ומלוא עוצמתו.

וכאן שוב נכנס לפעולה הדמיון המודרך ו'חדר הבקרה' שלנו. מתן הוראה פנימית, חד משמעית שאינה משתמעת לשני פנים, לכוון את תדרי הגוף לקליטה מלאה של כל התדרים והשדרים. לאפשר לגוף לרפא את עצמו באמצעות שלושת הרבדים: המודע, האינטואיטיבי והאוטומטי.

הגוף שלנו הוא יצירת מופת. הוא יודע לרפא את עצמו מכל מחלה באשר היא. כל שעלינו לעשות הוא לאפשר לו זאת ולתמוך בו. לשחרר חסימות ועכבות. "לתדלק" אותו נכון ובריא בתזונה ופעילות גופנית. להינות ולחוות את העולם והחיים. לנשום מלא ולרווחה. ולהיות פתוח ברמת התא הבודד לקבל את הריפוי. אפשר לעשות זאת על ידי מדיטציה ודמיון מודרך. ממש לראות לנגד העיניים הפנימיות את התא הבודד ולקדד אותו בהנחיה פנימית שלנו לעצמנו, לבריאות ורפואה שלמה.

בריאות ושמחה
אורית מנשה

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הבריאות שבטבע, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s