ילדים מיוחדים

מאת: קרן טנא

אצלי בבית אני מגדלת ילדים מיוחדים. לא מאמינים? אז תקראו בבקשה. הבן הגדול שלי הוא חייזר שהגיע מכוכב אחר וכמובן שכל חוקי הכוכב שלנו לא חלים עליו. איך אני יודעת את זה? טוב הוא גילה לי את זה בעצמו. זה קרה בזמן ששיחקנו לפני השינה את המשחק "רוצים שאספר לכם משהו שאתם לא יודעים עליי?" כן, בטח! בהתחלה חשבתי שזה רק במשחק, אבל הוא התעקש בתוקף שזה אמיתי (כך נוהגים בכוכב שלו ), ואז התחלתי לשם לב לכל מיני דברים שלא שמתי לב אליהם קודם.

למשל, בכוכב שלו לא נוהגים לחפוף את הראש ומגיל מסוים אפילו לא להסתפר! ובאמת כשהוא היה קטן, בכל פעם שרציתי לחפוף לו את הראש התחילו לצאת ממנו קולות משונים וכל הגוף שלו היה מתפתל ומתעוות, זה היה ממש מפחיד. והיו עוד דברים; בכל ערב כשהגיע הזמן ללכת לישון היה לו ממש קשה להיכנס למיטה, הוא התחיל להרגיש צמא אדיר מה שגרם לו לבקש כוס מים כל 2 דקות ולקום לשירותים כל 3 דקות. לפעמים הראש שלו היה מתמלא במחשבות שהיו מפריעות לו להירדם, והיו פעמים שהוא פשוט לא הצליח להפסיק לדבר עד שעה מאוחרת בלילה!!

אתם בטח מתארים לעצמכם שזה מצב לא פשוט בכלל, הרי אני סתם אימא רגילה, מה אני יודעת על לגדל ילד מיוחד?? מה נותנים לו לאכול? איך מטפלים בו כשהוא חולה? מתי חם לו? מתי קר לו? והיו לי עוד מיליון שאלות… למזלי לילד שלי היו תשובות; הוא סיפר לי מה הוא אוהב לאכול ומה הוא אוהב ללבוש ובמה הוא אוהב לשחק. והוא סיפר גם איזה דברים הוא ממש לא סובל, ומה כל מיני דברים גורמים לו להרגיש ובכלל איך עושים דברים בכוכב שלו. זה עדיין לא קל אבל כל יום אני לומדת עליו עוד קצת.

בהתחלה עוד התנחמתי בכך שלפחות אחיו הקטן הוא ילד רגיל ושאותו יהיה לי קל ופשוט לגדל. לרוב הוא רק שכב בשקט והקשיב בשעה שאחיו הגדול סיפר וסיפר על הכוכב שלו… אבל אתמול בלילה כששכבנו במיטה, פתאום הוא פצה את פיו ואמר "אימא את רוצה שאספר לך משהו שאת לא יודעת עליי?". אה, הוא רוצה לשחק חשבתי. "כן בטח" אמרתי. אז תנחשי, טוב והתחלתי "אתה אוהב להכין אוכל? "אתה אוהב לשחק בלגו?" "אתה אוהב ללכת לבריכה?" "אתה אוהב…..".  "אבל אלה דברים שאת כבר יודעת" הוא אמר, "יש עוד משהו שאת לא יודעת עליי…. אני עשוי מברזל!!" "מה!?!?" פי נפער בתדהמה,   "כן! אני רובוט ואני גם לא מחליד אז אני כל היום משחק במים ואני גם אוכל אוכל של רובוטים ואני יודע לדבר כמו רובוט.. אי-מא א-ני רו-צה לש-תות , א-מא א-ני רו-צה חי-בוק…." וכך זה המשיך והמשיך והמשיך.

מה יהיה עכשיו חשבתי… שכבתי שם במיטה מנסה להרגיע ולהרדים את שני הילדים המיוחדים שלי שלא הפסיקו לדבר ולקפוץ במיטה, ולבקש עוד כוס מים ולרוץ לשירותים ועוד חיבוק ועוד נשיקה ועוד משחק ועוד שיר אחרון ודי….  עד שממש לא הייתה לי ברירה ונאלצתי להרדים אותם עם…. שיקוי הקסמים שלי!!

כן, האמת היא שיש משהו שאתם לא יודעים עליי…. גם אני לא אימא רגילה 😉