מראה מראה שעל הקיר… או המסע המרתק לשחרור המיניות

מאת: שרית חייט

כשהגיחה מורתי לפני שבע שנים, התבוננתי וידעתי כי היא באה ללמד אותי דברים ששכחתי. הרגשתי שהיא לא דומה לי. היא הקרינה נשיות ומהות פנימית שהגדרתי כמינית כמעט מרגע לידתה.
חששתי וחרדתי מכול מה שעלול לקרות לה.
היא מסתובבת  אוהבת בעולם, בלב פתוח. לא חוששת מאינטימיות וקרבה.
שמחה לתת ולקבל מגע.
מחוברת לעצמה. לחושים. לייצרים.
נהנית לאכול בידיים, ללוש, להתפלש.
כמו בוגדת בשורשיה הפולנים, היה לי ברור שהיא תחווה את מנעמי החיים ותתענג עליהם.
ופחדתי.
עדין לא הייתי מודעת לשק שהעמסתי על כתפי שתינו.
הגדרתי אותה כמינית וזה עורר בי דאגה.

לא שאלתי שאלות.
הייתי עסוקה בלדאוג. לשמור. לפקח.
להחזיק קרוב אלי, עד כמה שניתן. עד כמה שיכולתי. היות והיינו שונות זה אתגר אותי מאוד. הרגשתי את המרחק והפער בינינו על אף שחשבתי שהוא מנוגד לרצוני.
רציתי להתקרב ולא ידעתי איך.
מתוך חוסר מודעות דחיתי את המתנות והשיעורים.
כשלתי מלראות שמדובר בתינוקת, ואחר כך ילדה קטנה, ושלכול הפחדים והפרשנויות שלי אין כל קשר למציאות שלי ושלה.
נשארתי באזור הנוחות שלא היה נוח כלל וכלל.
נמשכתי, הוקסמתי ונרתעתי בו זמנית.
ידעתי בתוך תוכי שזו מתנה יקרת ערך, שאני לא מעוניינת לפגוע, לשנות או להחדיר פחדים למקום כול כך טהור, מלבלב וחיוני.

המשכתי מתוך הרגל, מתעלמת מן המראה הנדיבה שהוצבה בפני,  לא רואה את השיקוף. לא עוצרת להתבונן באצבע הלוחצת ובכפתור הנלחץ.
מידי פעם זיהיתי "בעיות" ונתתי פרשנות שלילית. את היכולת להתקרב ללא פחד, להביט בעיניים, פירשתי כחוסר רגישות למרחב של אחרים. המרפאה בעיסוק דאז הצליחה במאמץ רב לשכנע אותי שאין דברים בגו  ושהיא לא רואה שום בעיה.
רק לאחרונה, במהלך תרגיל ב"ביודנסה" שבו התבקשנו להישיר מבט ולתת יד למי שלידינו, ולעבור מאחד לשני, גיליתי עד כמה זה מאיים עלי.

הרצון שלי היה לתקן את מה שעומד מולי ומשתקף לי מבלי דעת, להתאים אותו לתבנית שלי, למוכר ולידוע. לשנות את בתי, את החלקים שאני תופסת כ"מקולקלים", במקום לקבל אותה. בו זמנית ידעתי שזו טעות ועצרתי את עצמי. התלבטתי. זה נשאר כתהליך פנימי.

הימים חלפו, הדאגות פחתו, התרגלתי. נרגעתי. התאמנתי לשחרר את הפחדים. מידי פעם, הכפתור היה  נלחץ, הייתי הוגה תסריט לא מקורי ומזעזע במיוחד, משחררת אותו לחופשי וממשיכה.
והנה התחלתי לשים לב שבתי התיידדה עם אחד האבות שהיו בסביבתנו והתקרבה אליו באופן שגרם לי אי נוחות. .
צלצול הפעמון הגביר את קולו ולא יכולתי להתעלם. ידעתי שזה סוג של איתות, ניסיון של המטריקס למשוך את תשומת ליבי.
ידעתי שהגיע הזמן להתמודד. שמעתי את הקריאה לשוב הביתה פנימה, להתבונן ולחקור, לפעול, לשנות ולהשתנות.
ידעתי בוודאות שלא קורה שום דבר רע והבת שלי לא נמצאת בסכנה כלשהי.
עם זאת המערכת שלי הוצפה וטולטלה, החרדות גברו על מנת שאוכל להתבונן בהן בקלות..

הקולות החיצוניים גברו. אחת האימהות המליצה על טיפול פסיכיאטרי דחוף בעוד השנייה הפצירה בי לא להתערב ולהרוס. השלישית התייעצה עם חברה מומחית.
אני ידעתי והרגשתי שהמענה הנדרש הוא פנימי ועדין רציתי ערובה לכך שגם במציאות החיצונית לא יקרה שום דבר רע. רציתי לתקן את ה"בחוץ".
חברה אהובה אמרה לי: זו מראה!, אי אפשר לתקן את המראה. קיבלת הזמנה לחקירה ובדיקה.

ומה העלו תוצאות המחקר?

פוגגו הרבה סטיגמות, תבניות, איסורי ילדות וחרדות, זיכרונות, דימויים שנחרטו מן הבוגרים שהיו בסביבתי. התאפשר לי חיבור חדש לעצמי,
יציקת משמעות אישית להגדרה של "מיניות", המתבססת על השופע והחיובי, על החיוניות והיצירה, על כוח הבריאה.
ראיתי שערבבתי מין שאינו במינו. תהליך טבעי, התפתחותי, פיזי באמונות, מסרים תרבותיים, עמדות מוסריות, פחדים, איסורים  ועוד.
זיהיתי את הכפתורים שנלחצו: סלידה מגופי, פחד מאינטימיות, נפרדות, העדר בטחון בעצמי ובסביבתי, ערך עצמי נמוך, תחושת הישרדות ומחסור.

איווררתי, ניקיתי, הארתי, פתחתי, שחררתי, ריווחתי, הצלחתי. כעת אני בשלה ללמוד. כעת אני גם יכולה להגיע ממקום נקי ולשרטט את הגבולות בפשטות ללא פחד או התרגשות, לשתף, לאפשר, לנסות מבלי להזדהות, מבלי להתערבב ולהעמיס את שלל המשקולות.
אני רואה את היופי ואת השמחה
אני לומדת להיות בטוחה.
אני מסכימה להיות תלמידה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה נושא לדיון, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מראה מראה שעל הקיר… או המסע המרתק לשחרור המיניות

  1. oritmenache הגיב:

    מקסים

    אהבתי

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    כמה יפה!

    אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s