נעים להכיר והפעם עם עמיחי

שאלו: שרית חייט וחברי קבוצת "דיונים בנושא חינוך ביתי" בפייסבוק ענה: עמיחי
נעים להכיר והפעם עם עמיחי, בן 22, בוגר "חינוך ביתי" שלא בילה ולו יום בבית ספר או גן, חייל משוחרר לאחר שירות כמפקד ביחידה קרבית וסטודנט לתואר ראשון בכלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה.

עמיחי.jpg

ספר על עצמך..
גדלתי בארץ, בישוב בינוני בקרבת עיר. בבית פרטי עם חצר.
אני הבכור. שני אחי צעירים ממני בכ-6 שנים והם עדיין בחינוך ביתי. לכל אחד מאתנו היה חדר משלו ולפעמים, אם רצינו, ישנו ביחד כמובן.
אמי הייתה אתנו בבית. אבי היה שותף לחינוך הביתי באופן פחות משמעותי מכיוון שהיה המפרנס העיקרי בבית.

 למה לדעתך כדאי לשים לב על מנת "להצליח" בחינוך הביתי?
לתחום העצמאות ולתחום החברתי.
עצמאות נרכשת תוך כדי התנסות עצמאית וקשה ללמד אותה.
ילדים שהולכים לבי"ס נמצאים מרבית הזמן ללא הוריהם ו"זוכים" ללמוד איך להסתדר לבד בדרך הקשה… אני לא חושב שזה מיטבי, אבל כן מאמין שחייבים לאפשר לילד להיות עצמאי עד כמה שניתן ולא להגביל אותו – לדוגמה, לתת לו לנסוע לבד לחברים (גם אם רחוקים גיאוגרפית), ללמד אותו לעשות דברים בעצמו, לתת לו לנהל את התקציב של עצמו (עד גבול מסוים כמובן, ובהתאם לגילו). להתייחס לילד כאל "מבוגר קטן" ולא כאל מישהו מוגבל/חסר אינטליגנציה וכד'.

זאת נקודה שמניסיוני האישי וגם מצפייה במשפחות אחרות בחינוך ביתי לוקה בחסר. להורים נטייה טבעית לגונן על הילד אך הגנה זו עלולה להזיק.

מהבחינה החברתית, ילדים רוצים חברה במינונים שונים ומשתנים. יש ילדים שרוצים יותר חברה וכאלו שפחות. חייבים להיות קשובים לילד ולמצבו הרגשי. אסור לכפות על הילד חברה "כי זה טוב לו" – אם הוא לא נהנה מהחברה הספציפית או מחברה באופן כללי. עדיף לא ללחוץ עליו, לתת לו את הזמן להיפתח לכך עצמאית.

מצד שני, אסור גם להגביל חברה… צריך לאפשר לילד לבחור את המינון, את כמות ואופן המפגשים החברתיים שלו עד כמה שניתן.

 האם הייתם בקשר עם משפחות חינוך ביתי אחרות?
הקשר שלנו עם קהילת החינוך הביתי הישראלית היה מאוד רופף. לא השתתפנו כמעט במפגשים, אולי פעמים ספורות. זה לא זכור לי כמשהו משמעותי יותר מחברים אחרים שלי. אולי לאמי זה היה משמעותי יותר .
החברים שלי היו מחוגים, שכנות, פעילויות משותפות והתנדבות. התנדבתי בחוות סוסים והמשכתי לעבוד שם כעוזר מדריך רכיבה לפני הצבא.

 האם היה לך צורך להשתייך לקבוצת חינוך ביתי או להכיר ילדים נוספים בחינוך ביתי?
לא במיוחד, לדעתי אם זה קשר מזדמן (ולא חברות קרובה ברמה יומיומית) המפגשים הללו בעלי משמעות בעיקר עבור ההורים – למרות שכמו כל ילד, תמיד שמחתי להכיר חברים חדשים מכל הארץ.
הכרתי בני גילי שלמדו בחינוך ביתי. כיום אין לי קשר רציף עם כאלה ומעולם לא הייתה לי חברות קרובה כזאת.

האם החינוך הביתי היה מרכיב חשוב בזהות שלך?
בוודאי, הוא היווה חלק משמעותי מהילדות שלי וביחד עם חוויות נוספות עיצב בוודאות את האישיות והדעות שלי. אני מאמין שהחינוך הביתי נתן לי הרבה כלים ייחודיים שאפשרו לי להיות מבוגר אחראי ותורם לחברה, והשפיע לטובה על כישורי הלמידה ותחומי העניין שלי.

האם היה לך או יש לך רצון או צורך להרגיש חלק מקבוצה או קהילה?
בוודאי , אך לא יותר או פחות מלכל אדם אחר… אני משתייך להרבה קבוצות חברתיות אשר מהוות מוקד עניין חברתי ומקצועי עבורי.
האם אתה חושב שילד צעיר יודע מה הוא צריך בהקשר החברתי?
בגילאים הצעירים מאוד, אני מסכים שהילד לא יודע מה הוא צריך או לא יודע איך לבטא את הצרכים שלו… בגיל יותר בוגר (החל מ-5 בערך) הילד מתחיל לפתח רצונות עצמאיים. אני לא חושב שצריך לציית לכל דבר שהילד אומר, יש הרבה דברים שהוא ירצה שעשויים להזיק לו. אני מאמין שחשוב וכדאי לנסות ולהתחשב בצרכים שלו ולהבין אותם.

האם היה שלב שבו הרגשת חריג או בודד חברתית?
הרגשתי שונה, אולי אפילו חריג. אני אישית לא מייחס לתחושות הללו משמעות שלילית. כך גם כל חברי הילדות שלי, שלרוב קינאו בי וכמעט תמיד קיבלו אותי ולא נתנו לעובדה שאני לא בבי"ס להשפיע על החברות שלנו ועד היום אני בקשר עם חלקם.

האם בגילאי העשרה לא הרגשת שחסר לך ה"ביחד" החברתי שיש בבית ספר?
לא הרגשתי חוסר כזה. גם החברים שלי שמחו לזנוח את בית הספר מאחור כשהגיעו שעות אחר הצהריים ולהתמקד בפעילויות המשותפות שלנו.

האם היו דברים שהיית רוצה שההורים שלך יעשו אחרת?
הרבה דברים… וכמעט אף אחד מהם לא קשור לחינוך ביתי. אני חושב שהפורמט שבחרו לחנך אותי בו היה מאוד מוצלח עבורי, ואני מאמין שכל הורה שיכול להיות קשוב ופתוח לצרכים של הילד שלו יהיה מחנך מוצלח.

הנקודה הכי חשובה לדעתי היא הדיאלוג הכנה עם הילד, וניסיון לענות על הצרכים שהוא מביע. איתי לדוגמה בדקו בכל שנה האם אני רוצה ללכת לבי"ס, מה אני מעוניין ללמוד יותר בשנה הקרובה, איזה חוגים/פעילויות מעניינות אותי, וכו'.
זה מאוד משמעותי, כי אם משהו נכפה על הילד בלי להתחשב ברצונות שלו הוא ייאטם כלפיו ולא יהיה פתוח ללמוד ולקבל אותו – ואז פספסנו את המטרה.

לימוד חופשי או לימודים מובנה, מה היית מעדיף?
למדתי באופן מסודר אך ללא כפייה. הרצון ללמוד בא ממני, והלימודים עצמם היו מובנים. לא זכור לי מקרה שבו הכריחו אותי ללמוד, אך תמיד רציתי ללמוד… ככה שאני לא יודע אם להגדיר את זה כ"אנסקולינג" או לימוד מסודר. אני נוטה לקרוא לזה לימוד מסודר. בסופו של דבר וויתרתי על תעודת בגרות מלאה והחלטתי להפסיק עם הבגרויות היות והתחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה.

מה הייתי מעדיף? ככל הנראה לימודים מסודרים. אני לא חושב ש"אנסקולינג" זה צעד נכון אם הולכים עליו באופן קיצוני, כיוון שעשויים לצאת בסופו של דבר לחברה הכללית בוגרים חסרי ידע בסיסי כמו אנגלית, חשבון, כישורי מחשב ועוד.

מרגע שמלמדים כישורי חיים בסיסיים ומדובר על העמקה אקדמית לצורך רכישת מקצוע או לימודים אני תומך בבחירה עצמאית תוך קבלת ההשלכות.
אולי אם משאירים מספר מקצועות ליבה בסיסיים ואת כל השאר נותנים לבחירתו של הילד זה יכול להיות רעיון טוב.
אני לא מתנגד קיצוני לשום שיטה, כולל "אנסקולינג". לעתים זאת הדרך הנכונה… ואם לאחר מכן נוצרים פערי ידע תמיד ניתן להשלים אותם, לרוב בקצב מהיר יחסית. זה כמובן לא סותר את מה שאמרתי קודם, שחייבים להקנות ידע אלמנטרי שיאפשר לאדם להתאקלם בחברה באופן עצמאי.

באיזה גיל למדת לקרוא וכיצד?
למדתי לקרוא להערכתי בגיל 5-6. אני זוכר שזה היה מספרונים קטנים ומכרטיסיות עם אותיות/מילים. זה לא זכור לי כמשהו מורכב במיוחד..

האם היו נושאי למידה בגיל יסודי שהתקשית בהם ולא רצית להמשיך וללמוד אותם? מה עשו הוריך?
לא זכורים לי דברים משמעותיים. קשיים בלמידה היו לי אולי רק במתמטיקה והצלחתי להתגבר עליהם באמצעות התמדה בלימודים. אין נוסחת קסם. הכול ענין של השקעה, התמדה ושאילת השאלות הנכונות, כמובן.

האם למדת אנגלית או שפה נוספת?
למדתי אנגלית ברמה גבוהה וכיום אני לומד גרמנית.
למדתי את היסודות באנגלית מספרי לימוד ושיעורים עם אמא . לאחר מכן את רוב אוצר המלים והדיבור באמצעות קריאה/סרטים.

כיצד למדת? האם נעזרת במורים פרטיים או חוברות?
בהתחלה למדתי את החומר הבסיסי (חשבון, אנגלית וכד' ברמת בי"ס יסודי) מחוברות של בית ספר, חלק בהדרכה של אמי וחלק בעצמי.
בהמשך למדתי הכול מספרי לימוד ומהאינטרנט בעצמי לחלוטין.
כמעט ולא נעזרתי בשיעורים פרטיים.
כיום באוניברסיטה אני מסתדר נהדר, הציונים נחמדים ואני מוצא את החומר קל יחסית. כיוון שאני לומד באוניברסיטה הפתוחה אני לומד הרבה מהחומר באמצעות ספרים/סיכומים, ולפעמים הרצאות למרות שאני לא מרגיש צורך מיוחד בהן. כישורי הלמידה שלי הם מעל הממוצע, לדעתי בעקבות החינוך הביתי אך זה לא ניתן להוכחה. אני קורא מהר ומבין חומר במהירות, בהשוואה לאנשים בסביבתי, חברים מתקופת בית הספר, חיילים ששירתו איתי או תחתי בצבא, סטודנטים שלומדים איתי באוניברסיטה וכו'.

האם גם לבחינות הבגרות למדת לבד?
כן, למדתי הכול בעצמי. לא עשיתי בגרויות מלאות כי באותו זמן לא ייחסתי לכך חשיבות, והיום אני לא רואה בכך צורך כי אני כבר לומד באוניברסיטה.

מה טיב מערכת היחסים שלך עם אחיך?
מערכת יחסים נהדרת. האינטנסיביות קצת ירדה בעקבות הגיוס שלי אבל בסך הכול אנחנו בקשר מצוין.

גיליון "תוצרת בית" הנוכחי עוסק באחים.
האם אתה מרגיש שהחינוך הביתי תרם לקרבה בינכם?
בוודאי! חינוך ביתי מהווה גורם מלכד ייחודי בקרב המשפחה, ומשפיע לטובה על הקשר בין אחים ובין הורים וילדים

האם זכורים לך אתגרים בנפרדות: זמן פרטי, זמן לבד עם ההורים וכו'?
לא ממש. לדעתי תמיד אפשר למצוא זמן להיות לבד או בפרטיות עם מישהו גם בבית עם אחים. אין בנושא הזה שוני מחינוך במערכת.

האם סדר היום שלכם היה קבוע או גמיש?
סדר היום היה גמיש מאוד וזה לא הפריע לנו ללמוד. היו ימים שקמתי בבוקר והלכתי לים ואחה"צ למדתי והיו ימים שלמדתי בבוקר כי אחה"צ היו לי חוגים /חברים. זה היה תלוי במה שקרה באותו יום.
את הארוחות סעדנו בדרך כלל ביחד, בזמנים קבועים.

האם הייתם שותפים בעבודות הבית?
בוודאי, בהתאם לגיל כמובן. אבל כמו כל ילד סייענו במטלות הבית ולדעתי זה דבר חיובי אשר משפיע לטובה על ילדים ובונה אופי.
המטלות שלנו היו מטלות בית רגילות, להשקות את הצמחים בגינה וכד', דברים שמתאימים לילדים . בגיל מאוחר יותר גם שטיפת כלים מדי פעם.

מה טיב יחסיך עם הוריך?
היחסים עם ההורים דומים לכל משפחה אחרת. יש עליות ומודרות, במיוחד בתקופת גיל ההתבגרות, אבל זה טבעי לחלוטין ולא קשור לחינוך הביתי.

האם אתה יודע מדוע הוריך בחרו בחינוך ביתי?
מלכתחילה אמי האמינה שזו שיטת חינוך טובה יותר. לאחר כמה שנים זה נמשך בעקבות הרצון שלי. החל מגיל בית ספר יסודי הייתה התייעצות איתי בנוגע להמשך הדרך. אני לא יודע אם היו מקבלים את דעתי באופן אוטומטי, אך אני משוכנע שאם לא היה לי טוב בחינוך ביתי היו מעבירים אותי לבית ספר ולהיפך.

האם הצבא היה המסגרת היומיומית הראשונה שלך וכיצד חווית את המפגש עם המגוון החברתי תרבותי?
הצבא היה המסגרת החברתית הראשונה שבה נתקלתי במסת אנשים כזאת באינטנסיביות כזאת (24/7), בדיוק כמו כל בחור אחר שמגיע לצבא. ובדיוק כמו כל אחד אחר, היו לי אותם הקשיים ואותם האתגרים, לא יותר ולא פחות מכל אחד אחר… המגוון החברתי, העומס והקשיים יכולים להיות קשים לכל אחד, והיו איתי לא מעט יוצאי בית ספר שפרשו מהמסלול הקרבי בגלל זה ודווקא אני המשכתי בו. האם זה אומר עלי משהו? לא נראה לי… זה עניין של אישיות ובגרות, לא של חינוך.

איך היה לך בלשכת הגיוס ובצבא? האם מי שמגיע מחינוך ביתי ואולי ללא בגרות נתקל בבעיות?
בצו הראשון הייתה הרמת גבה, ונקבע לי קב"א נמוך מאוד (אני לא יודע אם בעקבות החינוך הביתי או לא, אבל זאת ההשערה הכי טובה שיש לי). לאחר פנייה אליהם בכתב העלו לי את הקב"א משמעותית בלי יותר מדי וויכוחים. חוץ מזה לא הייתה לחינוך הביתי השפעה על השירות הצבאי וזכיתי לאותם תנאים ויחס כמו כל אחד אחר.

מה האתגרים והיתרונות שחווית בחינוך הביתי?
האתגר הגדול ביותר הוא כמובן נטילת האחריות על הלימודים – וזה גם היתרון הגדול ביותר לדעתי, כיוון שהגורם הזה מפתח תחושת אחריות ורצינות ייחודית בקרב מי שמתמודד אתו.
האחריות על הלימודים הייתה שלי מהתחלה. אחרי גילאי היסודי הלימוד הפך להיות עצמאי ברובו ולכן האחריות האישית הייתה די ברורה.

איך ידעת בבירור שהאחריות על הלימודים היא שלך? זה היה רק בנושאים שביקשת ללמוד על פי בקשה שלך? אם לא רצית, שכחת או העדפת לשחק לא למדת?
זה דבר שהובהר על ידי ההורים. זאת הייתה איזושהי הנחת יסוד בסיסית. כמו שציינתי בהתחלה זה היה בכל נושא ובהמשך זה היה על פי בחירה חופשית שלי. אם לא הייתי לומד בבוקר הייתי צריך ללמוד אחה"צ, ואם לא ביום מסוים הייתי לומד יותר למחרת וכיוצ"ב.

הנחת היסוד היא שכדאי ללמוד. לימודים מעולם לא נתפסו עבורי כדבר שלילי. משם האחריות מתחלקת, כאשר השאיפה הטבעית שלי הייתה לקבל על עצמי אחריות ללימודים

הבנות שלי מעדיפות ורוצות לשחק בעיקר במשחקי דמיון, ליצור ולראות כול מיני סרטים ותכניות במחשב. מה כדאי לעשות אחרת?
לא בהכרח כדאי…אין שום דבר רע בלשחק. זאת פשוט דרך אחרת לספק את הסקרנות הטבעית

רק שלימוד מובנה מסודר כרגע לא יצא לנו מזה…
זה גם קורה.. כדאי פשוט להסביר שצריך גם לימוד מסודר, ולעשות אותו מעניין מספיק. חוץ מזה, לפעמים צריך לכפות לימוד מסודר, זה פשוט לא האופטימום…

האם תרצה לגדל את ילדיך בחינוך ביתי?
קשה לדעת… אני אשמח לנסות חינוך ביתי אם יתאפשר לי, אבל ברור לי שזה לא מתאים לכל אחד ויש סיכוי שגם לי יהיה קשה לעמוד בזה.

איך כהורה אני אדע שזה מה שנכון לילדים שלי?
איך תדעי שזה מה שנכון בשבילו? בדיוק כמו כל דבר אחר. תעשי את השיקולים ותעקבי אחרי האינטואיציה האימהית שלך. בסופו של דבר את תדעי הכי טוב. אני לא יודע כמה קטן הילד, אבל מרגע שהוא עומד על דעתו הייתי מנסה לבדוק אתו מה הוא רוצה, ונותן לו לנסות דברים שונים כדי שיעשה החלטה מושכלת.
האם לא סקרן אותך לראות בשום שלב מה זה בית ספר? אם היית מבקש להיות בבית ספר ההורים שלך היו נענים לבקשה?
לא סקרן אותי במיוחד, וגם שמעתי על זה מחברים. אם הייתי רוצה ללכת לנסות מן הסתם זה היה מתאפשר לי.

איך טכנית נעשה המעבר מחינוך ביתי לאוניברסיטה? צריך בגרות?
זה מאוד פשוט, אני ניגשתי לבגרויות אקסטרניות באופן עצמאי. פשוט הולכים למשרד החינוך, משלמים אגרה ומגיעים למבחן. מי שרוצה יכול ללמוד במכונים מיוחדים שמכינים לבחינות.

בלי קשר לבגרויות נרשמתי לאוניברסיטה הפתוחה, שבה אין שום דרישות קבלה (בלי פסיכומטרי, בגרויות או כל דבר אחר). אתה בא ולומד, ואם תצליח בכל המבחנים תקבל תואר. מי שירצה ללכת לאוניברסיטה רגילה יוכל לעשות את זה כמו כל אחד אחר, לאחר בגרויות ופסיכומטרי

אתה יודע להסביר מה גרם לך לרצות ללמוד ולא למשל להעביר את כל היום מול הטלוויזיה?
מה גרם לי ללמוד ולא לראות טלוויזיה? אותו דבר שגורם לי להיות סטודנט היום ולא לטוס לטיול בדרום אמריקה או לחיות בזולה… אני אדם מאוד שאפתן וסקרן, ומאוד מאוד אוהב ידע ורוצה לרכוש כמה שיותר ממנו. אני מניח שזה משהו אינדיבידואלי, ולא כל אחד יהיה כמוני, אבל אין שום סיבה שאותה משמעת שקיימת אצל סטודנט ללמוד לא תהיה קיימת אצל ילד, ובדיוק מאותן סיבות.

האם חינוך ביתי מתאים לדעתך גם למי שלא אוהב ללמוד ולרכוש ידע כמוך?
ייתכן שכן. אני לא יודע אם חינוך ביתי מתאים לכל אחד. לדעתי יש רבים שהוא לא מתאים להם.
חינוך ביתי מתאים יותר לאנשים עצמאיים ויצירתיים, ופחות לאנשים שצריכים הובלה והכוונה צמודה – אם כי אני משוכנע שקיימים חריגים.

אך גם אם אין שאיפה לרכוש ידע כללי במגוון תחומים כמעט תמיד ניתן למצוא תחום שבו מתעניינים יותר ורוצים להעמיק בו.

 האם אתה רואה שינוי בין החינוך הביתי של אחיך לבין שלך?
אני לא רואה שינוי מיוחד, אולי הפקת לקחים ושיפור מסוים אך לא משהו ספציפי משמעותי.

מה תאחל לנו ולך לשנה הקרובה?
אני מאחל לכולנו שנת למידה מוצלחת, שגשוג והגעה ליעדים שלנו – ומעבר להם!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, ראיון, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על נעים להכיר והפעם עם עמיחי

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    תודה רבה על הראיון הזה. נחמד מאד להכיר משפחות אחרות בחינוך ביתי, אבל בסופו של דבר כולנו באותה קלחת. לראות "בוגר" חינוך ביתי מאפשר הצצה נפלאה אל העתיד ומפחית חששות לגביו.

    אהבתי

  2. אסתר מלאקו וחלי ברגמן הגיב:

    שלום,אנחנו תלמידות מאשקלון ממקיף עירוני א'.אנחנו לומדות במגמת הפקה והנושא לפרויקט הגמר שלנו הוא חינוך ביתי ולכן אנחנו מעוניינות לקבל מכם את פרטיו של המראויין בכתבה זו.נשמח אם תשתפו פעולה ותודה מראש 🙂

    אהבתי

  3. sarit9 הגיב:

    הי אסתר וחלי,

    העברתי את ההודעה שלכן לעמיחי עם פרטי הקשר ובמידה והוא מעוניין הוא יצור אתכן קשר. בהצלחה לכן ❤

    אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s