מסגרת של חופש

מאת: מיכל מוטאי

נושא החודש פגש אותי בעיצומה של התכוננות לתחרות הרובוטיקה בה משתתף הבן הבכור. זה היה ה פרויקט בחודשיים האחרונים של המשפחה. אם מתוך רצון ואם מתוך כורח, כל המשפחה גויסה לפרויקט. מסבא שתרם למימון ההשתתפות בתחרות, דרך האחים שנאלצו לבלות שעות ארוכות במפגשים ואני שהתגייסתי להוביל את הקבוצה.

תחרות הרובוטיקה נערכת במסגרת עמותת FIRST, עמותה ללא כוונות רווח שנוסדה ע"י דין קיימן (אם השם נשמע לכם מוכר, הוא המציא את הסגווי, את הדיאליזה הביתית ועוד כמה…). אני לא אלאה אתכם בכל הפרטים, אבל בקצרה התחרויות נועדו לקדם ילדים ונוער בתחומי המדע.

מה שאני אהבתי במיוחד בתחרות הזאת, הוא שמעבר לתחרותיות גרידא, הם מקדמים במקביל גם ערכים של חקר ולמידה וגם שמים דגש גדול על יחסים בקבוצה, עזרה לאחר ותמיכה של הקבוצות זו בזו.

החלק שהכי מלהיב בד"כ את הילדים הוא משחק הרובוט. הילדים צריכים לבנות רובוט מלגו (מבוסס על מערכת רובוטית של לגו EV3/NXT), שיצליח לעשות כמה שיותר משימות מוגדרות מראש. לצורך ביצוע המשימות הילדים מקבלים לוח משחק עם דגמים מקוריים שתוכננו עבור המשימה. כל משימה שהצליחו נותנת להם ניקוד.

לתחרות יש חוברת חוקים באורך מגילת העצמאות. הילדים נדרשים לקרוא ולהכיר את החוקים, להבין את המגבלות ששמו להם מאידך, אבל למצוא גם את הפתח לאילתור ויצירתיות שהם מאפשרים. ולמה אני מספרת לכם את כל זה?

זה מתקשר לי באופן נפלא למאמר מרתק שקראתי לאחרונה. מאמר שבודק את הקשר בין יצירתיות ובין חוקים וכללים. לפי אחד המחקרים שמתאר במאמר, יצירתיות פורחת לאו דווקא כאשר כל האפשרויות פתוחות (תחשבו רגע על הרגע הזה שאתם רוצים לצייר על דף נייר חלק, ואין לכם מושג ממה להתחיל). אלא דווקא כאשר יש עלינו כללים וסייגים במידה סבירה.

בתור דוגמה הם מביאים ניסוי שנעשה באחת האוניברסיטאות. מורה חילקה את הכתה למספר קבוצות. כל קבוצה קבלה 100$ ושבוע לנסות לייצר כמה שיותר הכנסה. רוב הקבוצות הצליחו לגייס מעט מאד כסף. שבוע לאחר מכן, כל קבוצה קבלה רק 5$ ויומיים בלבד כדי לנסות ליצור הכנסה. באופן מפתיע במקרה הזה התלמידים הצליחו לייצר הכנסה גבוהה בהרבה. הגדילה לעשות אחת הקבוצות שמכרה את זמן ההצגה שלה בכיתה לחברה מסחרית, וקבלה עבור זמן המצגת מעל 600$. באופן פרדוקסאלי, דווקא כאשר היה לקבוצות מעט זמן, וכמעט כלום כסף, הדבר גרם להם להיות הרבה יותר יצירתיים ולמצוא פתרונות פחות בנאליים.

במקרה אחר נתנו לתלמידים לעצב מוצר לתינוקות. התלמידים חולקו למספר קבוצות, שעל כל אחת הוטלו מגבלות שונות. הראשונה קבלה חופש מוחלט, השנייה קבלה מגבלות נוקשות ושתיים אחרות קיבלו מגבלות בינוניות. נמצא כי הקבוצות שקיבלו מגבלות מסוימות הצליחו להגיע לפתרונות היצירתיים והמעניינים ביותר. (ממליצה בחום לקרוא את המאמר הוא מרתק).

וחזרה למשחק הרובוט שלנו…

אחד הדברים שהקסימו אותי בתהליך שעברו הבנים הוא היצירתיות שבה ניגשו לפתור את המשימות. חלק ממגבלות המשחק הן שהעבודה צריכה להיות של הילדים ולא של המבוגרים המלווים. וכל פעם הם הפתיעו אותי בפתרונות היצירתיים שלהם. על הזרועות שבנו לרובוט לא הייתי יכולה אפילו לחלום. גם כשהם ראו סרטונים של דברים שקבוצות אחרות עשו, הם לא העתיקו. אם הם לקחו משם רעיון הם הפכו אותו לשלהם. הם שכללו ויצרו משהו חדש.

כשאני מסתכלת על הרובוטים שבנו קבוצות אחרות, והדרך בה הם פתרו משימות, אני נפעמת לראות את שלל הרעיונות היצירתיים. כל הקבוצות משתמשות באותו סט לגו בסיסי, עליו הן מוסיפות כיד הדמיון. וכל קבוצה בנתה משהו אחר לגמרי. מרובוטים קטנים, צנועים ופונקציונאליים, ועד מפלצות גדולות מרובות ידיים שמצליחות לעבור על כל הלוח כמו רוח סערה.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s