אוכל

מאת: אורנה שפרון          מתוך: גליון מס' 17 של באופן טבעי, מאי 1998

במונולוג שהעלתה שחקנית לכבוד י"א באדר היא מתארת את צעדיה הראשונים של הגיבורה בארץ ישראל. כשהגיעה לחוות הבנות של חיה מייזל בקשו ממנה שתעבוד… במטבח! ואז היא אומרת: "בשביל זה עליתי לארץ ישראל? באתי לעבוד את האדמה, לא במטבח!"

זהו המסר שעליו גדלתי כנכדה לאותם עולים אידאליסטים. עבודה במטבח היא לא חשובה, נחותה מהדברים החשובים באמת כמו כיבוש הארץ ועבודת האדמה.

"אישה למטבח" הוא אחד מהמסרים הבוטים נגדם יוצאות היום נשים בבואן להשוות את זכויותיהן לאלו של הגברים. נשים עוזבות היום את המטבח, את הבית ויוצאות לעשות קריירה.

אנחנו חיים בתרבות היררכית בה יש דרגות שונות של חשיבות להויות האנושיות ולפעילויות השונות שלנו. הרוח נעלה על החומר, עיסוק אינטלקטואלי נחשב יותר מאומנות, למידה חשובה יותר מטיפול בגופנו. הבישול היומיומי והאכילה נחשבים לפעולות נחותות. הן הופכות לאומנות רק כאשר שף נודע מבשל אוכל גורמה והאוכלים מבצעים את טקס האכילה כארוע המעיד על מעמדם החברתי שאין כל קשר בינו ובין הזנת הגוף.

בחיי היומיום אין כמעט שום בקרה על טיב המזון שאנחנו מכניסים אל פינו. הירקות והפירות מרוססים בחומרי הדברה, מוצרי המזון מהחי רווים בתרופות שונות, ובמקרים רבים האוכל מיוצר בבתי חרושת ומגיע אלינו דרך המקפיא. כאשר אנחנו נדרשים לשנות את הרגלי התזונה שלנו למען בריאות גופינו זה נראה בענינו כסוף העולם במיוחד אם לשם כך עלינו להקדיש זמן להכנת האוכל. בעולם זה ירד קרנו של הבישול היומיומי לבני המשפחה והגיע לשפל המדרגה. אני העברתי את רוב שנות חיי במקום בו בהסדר חברתי מיוחד משחררים את האישה מהחובה הלא נעימה הזו כדי שתוכל להתפנות לעיסוקים חשובים יותר.

המסרים הללו מועברים אלינו משלבים מאוד מוקדמים בחיינו.

הקשר הראשון של האם והתינוק נוצר תוך כדי האכלה. ברגע שיוצא התינוק מבטן אימו הוא מוכן לינוק. במידה שאנחנו מאפשרים לו כמובן. מרגע זה ממשיכה להתפתח מערכת היחסים בין האם לתינוק כשהאכלה מהווה בסיס עליו נבנים קשרים אחרים של מגע, טיפול ובהמשך הדיבור אשר יכול בבוא הזמן להוביל גם לקשר רוחני.

בעשרות השנים האחרונות האמינו רופאים ובעקבותיהם גם הנשים שהאכלת תינוק בפורמולה מעשה ידי אדם עדיפה או לפחות לא נופלת מהשיטה הטבעית – ההנקה. אמונה זו נוצרה מתוך תפישת עולם שהטכנולוגיה עדיפה על הטבע. בעולם המבסס את תפישותיו על המדע לא היתה משמעות ליכולת הנשית המובהקת הזו.

ההנקה נתפסה כצורך גופני נחות שאפשר להתגבר עליו באמצעות יכולתו של האדם לשלוט בטבע. באמצעות האכלה בפורמולה הועברו לתינוק מסרים הפוגעים בשלמותו: אין כל רע בכך שמתפשרים על טיב המזון אם זה משרת את הנוחיות של המטפלים בו, הצרכים הגופניים שלו אינם החשובים ביותר, ואין כל משמעות ליכולת שלו לקחת אחריות על התפקודים הגופניים שלו בשלב הינקות.

היכולת של אחרים להאכיל את התינוק חסמה את ערוץ הקשר הראשוני של האם והתינוק ושחררה את האם מהצורך לשהות במחיצת ילדה באופן מלא. מכאן במשך הזמן התפתחה התפישה כי הורות היא ענין איכותי ולא כמותי. הורים מפקידים היום את הטיפול השותף בילדם בידי זרים ומקדישים לו רק זמן איכות המוקדש לנושאים החשובים בעיניהם.

את היחס להכנת האוכל ולארוחה בכלל אפשר לראות כיום באורח החיים, בסידור הבית, ובזמן המוקדש לנושא. רבים היום מוותרים על הכנת אוכל טרי ומשתמשים במוצרים מוכנים או קפואים, אשת עסקים אחת התגאתה שיש לה מנוי בבורגר-ראנצ'. ילדים המגיעים הביתה בתום יום לימודים מחממים לעצמם אוכל מהמקפיא, לרוב האכילה אינה פעולה משותפת אלא פרטית. כל אחד אוכל כאשר הוא חוזר מיום העבודה או כאשר הוא רעב. לעיתים קרובות, פעולה זו מתבצעת תוך כדי צפיה בטלויזיה. את השינוי המהותי שחל ביחסינו לאוכל אפשר לראות במבנה הבתים של ימינו. בעבר היה המטבח מרכז הבית. האישה בילדותה בילתה שעות רבות בהכנת האוכל, שם היה חם בחורף, שם התכנסו בני הבית לארוחה משותפת או לכל בילוי אחר. שם הכינו הילדים את שיעורי הבית, שם עמדה מיטת התינוק. בבתים של היום שולחן האוכל מיועד רק לארועים חגיגיים במיוחד ואילו בימים רגילים אוכלים בני הבית על דלפק קטן שנמצא במטבח. הארוחה המשפחתית, המפגש היומי שאיפשר שיחה, בילוי משותף, החלפת דעות, ופתרון בעיות נעלם מחיי היומיום.

סיפר לי פעם מורה ששוחח עם אמו של אחד הילדים על הבעיות של בנה בבית הספר וביקש ממנה לשוחח איתו בבית על הנושאים שעלו בשיחתם. "אין לי זמן" היתה תשובתה של האם. כשניסה אותו מורה לבדוק כמה זמן מבלה אותה אם עם בנה בשעות שאחרי העבודה, התברר לו כי אפילו אינם אוכלים ארוחת ערב ביחד.

אנחנו דור אשר הגישה שלו לאוכל טעונה מתחים, חסכים וכעסים. האוכל אינו נתפס כחומר אשר תפקידו להזין את גופנו בדרך הטובה והנעימה ביותר. הוא משמש תחליף ליחסים לא מספקים או אויב לבטן השטוחה. הכנתו זוללת זמן יקר אשר יכול היה להיות מוקדש לדברים "חשובים באמת" (כמו כתיבת מאמר זה). לכן אין זה מפליא שבעיות אכילה למינהן תופשות מקום נכבד בשורת המחלות הנפוצות היום, החל מבעיות השמנה ואנורקסיה וכלה במחלות הנובעות מתזונה לא מאוזנת.

התרבות המערבית מיחסת חשיבות רבה לכל הקשור ברוח ובפעילויות הנחשבות גבריות, וממעטת להחשיב ואף מזלזלת בפעילויות הקשורות לגוף ובכאלו הנחשבות נשיות. ערכים אלה עליהם מושתת העולם שלנו התפתחו במשך שנות תרבות ארוכות. הם כל-כך טבועים בנו עד כי קשה לנו לראות שזאת דרך אחת מסוימת להעריך את המציאות ולא אמת מוחלטת. כשאני מנסה להעריך את העבודה שאני עושה אני מתקשה להחשיב את הכנת האוכל כפעילות השווה בערכה לעבודת כתיבה למשל. מתוך תפישת העולם בתוכה אני פועלת כתיבה היא פעולה יצירתית, חשובה, מורכבת, מבטאה את האישיות שלי ואילו הכנת האוכל היא חובה שגרתית, לעיתים קרובות מעיקה, שאין סביבה שום הילה של מימוש עצמי או יצירתיות.

במשך שנותי כאם אני לומדת לראות את הדברים אחרת. זה מתחיל בהנקה אשר מחייבת אותי להתייחס לתזונה שלי על מנת שהתינוק יקבל את הטוב ביותר שאני יכולה לתת. וממשיך בתזונת התינוק אשר עושה את צעדיו הראשונים בעולם האוכל, ובתזונת הילדים בכלל. פתאום אני מגלה כמה תשומת לב ומחשבה אני יכולה להשקיע בהכנת האוכל, כמה שמחה אני יכולה לחוש כאשר הילדים אוכלים אוכל שאני מחשיבה כבריא, וכמה עגמת נפש אני חשה כשהם אוכלים כל היום רק "ג'נק פוד". אני לומת לגלות אינטימיות הכרוכה בהאכלת היקרים לי ומבינה כי הכנת האוכל גם היא ביטוי לאהבה. היום גם כשכל בני הבית מבלים את מרבית היום בבית הארוחות הן מפגש חשוב של כולנו כי במשך היום כל אחד עסוק בעניניו. הן משמשות גם זמן לשיחה, עדכון, ליבון בעיות, החלפת חויות.

המטבח הוא אחד הנושאים שעולים במאבק המסורתי בין גברים לנשים. במשך שנים ארוכות הצליחו לשכנע אותנו, הנשים, שהמטבח הוא זירת חיינו המשעממים ונטולי המשמעות וכל מה שקורה מחוצה לו הוא החשוב והמעניין. במלחמה שלנו למען שוויון הסכמנו עם אותן גישות ויצרנו תחומים בחיינו בהם אף אחד אינו רוצה לעסוק: טיפול בילדים, בישול, נקיון. כך אנחנו מנציחים מצב של מאבק, ובמקרה הטוב חיים של פשרה.

אני בטוחה שאפשר לצייר מחומרי החיים תמונה שונה לגמרי מזו שאנו מכירים. זה דורש אומץ, פתיחות, ולעיתים גם מחייב לצאת לרגע (או שניים) מהמרוץ של החיים. איני מתכוונת לומר שהגלגל צריך להסתובב אחורה. אין בי געגועים לבילוי של ימים שלמים במטבח. נדמה לי שהמשימה שלנו בימים אלה היא ללמוד דרך של שיתוף במקום דרך של מאבק, ללמוד לכבד את כל הצרכים שלנו כבני אדם. ברגע שנלמד לתת מקום ראוי גם להכנת האוכל כל בני הבית ירצו להשתתף בהכנות וזו תהפוך להיות פעילות מהנה ולא עול כבד. (מי מהשרים אינו רוצה להצטרף ל"מטבח" של ראש הממשלה?)

אני לא יכולה לסיים דיון בנושא אוכל מבלי להזכיר את סבתא שלי ז"ל. סבתא עלתה לארץ בשנות העשרים לחייה, כאותה חלוצה מראשית המאמר, באה לבנות בארץ ישראל חברה חדשה וצודקת. בעקשנות רבה, שבמשך שנים ארוכות לא הצלחתי להבין דבקה סבתא שלי בהאכלת אנשים. היא עבדה כטבחית בבית הארחה של הקיבוץ, ובשעות הפנאי שלה האכילה את הנכדים, החתנים ואת כל באי הבית. סבתא ידעה ואהבה לבשל. היא לא עשתה זאת כדרך אגב בין שאר עיסוקיה. כשעמדה במטבח היא רק בשלה, השקיעה את מלוא תשומת הלב בסירים שעל האש. ואכן היה לכך ביטוי בתוצאות. כשנשאלה איך יצאה העוגה כל  כך טעימה היתה עונה "שמתי בתוכה אהבה". אנחנו צחקנו על סבתא שכל הזמן מאכילה ואפילו פיתחנו שיטות להתחמק ממנה. היינו אומרים: "נאכל אחר כך".

היום לאחר שסבתא כבר נפטרה אני מבינה שבחושיה האמהיים היא הבינה שאוכל הוא ערוץ תקשורת חשוב מאין כמוהו בין הורים וילדים ושמרה עליו בכל הכוח למרות שבקיבוץ בו חיה כל חייה לא היתה צריכה להקדיש לכך את זמנה. היום אני מבינה את המחיר ששילמה (אולי לא במודע) בכך שלא הלכה בדרך המלך ורכזה את חייה סביב משפחתה וסביב פעולות חסרות הילה מהפכנית. בסביבה ובתקופה בה היא חיה זה דרש ממנה הרבה כוחות, ונראה שבשל כך היו להתנהגותה היבטים אובססיבים.

סבתא הצליחה לטעת בנו, בכל בני המשפחה שלה את החשיבות שיחסה היא לקשרים המשפחתיים. היום אני בטוחה שלאוכל היה בכך תפקיד חשוב!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה באופן טבעי, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s