אתגר הירקות

מאת: צילי פז-וולק

אחד הדברים המרנינים בחינוך הביתי נוגע לתזונה בכלל ולמזון בפרט. שהות רציפה וממושכת לצד הילדים מאפשרת להורים לקחת אחריות מלאה על ההזנה, ובמקרה הצורך – לתכנן תהליכים ארוכי טווח לצורך שינוי שלה (ובעיקר – שיפור שלה). מתוך הערכה מלאה לקהל הקוראות והקוראים אפסח על השלב בו אני מסבירה עד כמה חשובה התזונה לכל אחד מהיבטי החיים, הפיזי, הרגשי, הנפשי, המצב-רוחי, ההתנהגותי ועוד ועוד. אנחנו (גם) מה שאנו אוכלים.

משפחות החינוך הביתי המוכרות לי נוטות להיות כפופות פחות לסדר יום נוקשה, ולגלות גמישות המאפשרת התבוננות עמוקה בהזנה. החל מהיעלמות סד הזמן הלחוץ, המאפשר הכנה נינוחה יותר של המזון, דרך אכילה רגועה ומודעת יותר ועד מרחב אמיתי לבישול משותף ועיסוק בצוותא בכל היבטי ההזנה – הורים וילדים גם יחד – החינוך הביתי הוא קרקע פורייה לצמיחה של תזונה מיטבית.

במאמר זה התייחסתי לאופן בו ניתן לחבב אכילת ירקות טריים על ילדים ולאתגר הכרוך בכך. הוא חלק מסדרת מאמרים שעסקה בתזונה וילדים, בעקבות תוכנית תחקירים מטלטלת של מיקי חיימוביץ', אשר חשפה עד כמה נחות המזון אותו אוכלים מרבית ילדי ישראל. עשיתי שימוש בניסיוני כאמא, ובעיקר כמלווה של תהליכי שינוי המתמקדים בתזונה. 

מה תמצאו במאמר? הרבה חומר למחשבה הנוגע לירקות, עצות מעשיות מאוד שנוסו בהצלחה רבה בקרב משפחות שונות ורעיונות לשינוי ההתנהגות ההורית בהקשר של הצגת מאכלים חדשים. בקישורים נוספים תוכלו לקרוא שני מאמרים נוספים בסדרה המתייחסים לארוחות הבוקר ואכילת פירות, וכן מאמר חשוב ומומלץ אשר נכתב ביחד עם אחי, רופא שיניים, ועוסק בקשר שבין שיניי הילדים ותזונה.

אז מה הבעיה עם הירקות? מדוע הם נדחים מכל כך הרבה צלחות?

תחילת התשובה נעוצה במה שאין בהם – סוכר ושומן. מקורות האנרגיה המיידיים, המושכים אותנו אל המזונות, נעדרים מהירקות. את מקומם תופסים ויטמינים ומינרלים בשפע עצום, ובשמם המקובל אצלי – ויטמינרלים. אלא שאת ערכם של הויטמינרלים אי אפשר לחוש בקלות שבה השומן והסוכר פועלים עלינו. בעניין זה טמון אחד המפתחות לשינוי והוא ישוב אלינו מאוחר יותר.

בנוסף, אין לירקות שום ערך רגשי.

הם לא מנחמים (כלומר, לא משתיקים את הרגשות שלנו), ואף הורה לא מבטיח אותם בתמורה למשהו.

ובצורתם הלא מבושלת הם אינם מחוברים לשום זיכרון רגשי. עוד לא נולד הילד שרוצה ללכת לבקר את סבתא כי שם מקבלים את המלפפונים הכי טובים.

אם אנחנו מתקשים להרגיש את התועלת שלהם, לגוף ולנפש, מה הטעם לאכול אותם? הרי טעימים הם לא… (כך אומרת המערכת של הילד המתבקשת לבחור).

הנה כמה מחשבות בנושא:

1) כאשר בוחרים בשינוי לא נכנסים עם הראש בקיר. כמו בדברים אחרים, גם ההתמודדות עם הירקות היא תהליך תלת שלבי (לפחות), והוא אורך זמן רב, בין חודשים ארוכים לשנים.

המטרה הראשונית היא רק לשחרר את הרתיעה. "לא אומרים איכס על אוכל?" כזה! אבל בלי הטון החינוכי והנזיפה.

כלומר, להביא למצב שבו מובן שירקות הם ה-אוכל, גם כאשר אין אוכלים אותם, מעבר לשילוש הקדוש עגבנייה-מלפפון-פלפל. גם כרוב ועלים ירוקים ושומר וכרובית ובצל ירוק ועוד ועוד. במקביל אפשר להבהיר לאט לאט שלא כל דבר שאנחנו מכניסים לפה ונהנים ממנו הוא באמת אוכל…

הרעיון המרכזי בשלב זה הוא לדאוג לכך שילדים שנרתעים מירקות יוכלו לראות אותם, להיות במחיצתם, להריח אותם, למשש, להעביר אותם לאחרים וכו'… הרבה לפני שהם שוקלים לאכול אותם.

מטרה שנייה היא לדאוג שירקות ייאכלו בלי קשר לכמות או איכות הדברים שנלווים אליהם. כלומר, קודם כל הירקות נמצאים בצלחת או בקופסה, ורק אחר כך נאכלים, מבלי לשפוט את מה שהם נאכלים איתו. עגבנייה לצד המבורגר. מלפפונים לצד פיצה. כל דבר שמוגש מקבל לצדו ירקות, בכמות קטנה וטריות גבוהה וגודל המתאים לאצבעות.

רק בסוף, כמטרה שלישית, נגיע לניסיון לחבב את הירקות כמו שהם. תהליך כזה עשוי לקחת גם שנה שלמה ואף יותר, ואין לצפות למשהו מהיר מזה. כל צעד צריך להתפרס על פרקי זמן של שבועות או חודשים, והדבר נכון לניסיון לחבב ירקות בכלל, כמו גם לניסיון לחבב ירק ספציפי.

2) חמלה לילדים וחמלה לעצמנו, ההורים. נא להשאיר בחוץ כל הלקאה שהיא (בעיקר את זו העצמית) ולזכור שהילדים שלנו תלויים כרגע באופן פיזי ממש ברכיבי מזון לא מזינים.

התלות הזו מתקשה להתקיים בנוכחות ירקות. במידה רבה, הירקות אפילו מפריעים לה.

חישבו על אכילה של פיצה, למשל. או של ביסלי. האם מתחשק לכם לאכול לצדם סלט ירקות? האם כאשר אתם שותים כוס קטנה של קוקה קולה מתחשק לכם להשלים את הצמא במיץ תפוזים סחוט טרי? התשובה היא ברוב המקרים לא.

כל מה שמתחשק זה עוד ממה שמזיק, או מים שישטפו ויאזנו את המכה הזו.

כדאי לזכור שזה קשה לילדים יותר משקשה לנו, ובניגוד אלינו, הם לא מוצאים שום תועלת בשינוי שאנו מייחלים אליו, מאחר שהם לא חווים את השיבושים כבעיה בהווה. אי לכך – הכל ברכות, בסבלנות, בחיוך.

3) הירקות באמת לא טעימים לילדים. חשוב לזכור את זה. בלוטות הטעם שלהם לא מחבבות אותם, והדבר לא נעוץ בטבעם הלא טעים של הירקות אלא בתהליך טשטוש החושים אצל הילדים.

כאשר מגישים לילדים צעירים מזון עתיר סוכר, מלח ושאר תבלינים עזי טעם, נוצרת התכנסות של טעמים, כך שטעמם המעודן של הירקות כבר אינו טעים יותר.

הורים רבים מכירים את התהליך הזה – התינוקות שלהם אוכלים כמעט הכל, ואיפשהו בגיל שנה וחצי ושנתיים הם מתחילים לסרב בעקביות לירקות ודורשים בעיקר לחם וגבינה, מתוך מבחר המזונות שהורים חיים איתו בשלום. התהליך הזה קורה, בין היתר, משום שבלוטות הטעם שלהם לא מוצאות עוד עניין בירקות והם כמהים למנת סוכר או מלח לא טבעיים.

עניין הטעם חשוב מאוד ואין לזלזל בו, מאחר שהוא המנחה את הילדים מה טוב וראוי למאכל ומה מוטב לדחות. בלוטות הטעם אינן נהרסות ומדובר בתהליך הפיך לגמרי, גם אם אטי.

הכיוון של הזנת ילדים אופטימלית הוא שהם יאכלו מזון אמיתי שטעים להם, בעודם פתוחים לטעמים חדשים. שילמדו לסמוך על הגוף שלהם ועל הקריאה שלו למזון כזה או אחר.

ומכאן שמשימתנו היא לחבר בין הירקות לבין מה שעשוי להיות טעים באמת, אשר כרגע מוגדר כמתוק מאוד, מלוח מאוד או מתובל מאוד.

כאן אני מבקשת להציע חומר למחשבה בשאלת הוויסות העצמי, בעקבות שאלה שנשאלתי פעמים רבות וקשורה לאכילת ירקות באופן עקיף. השאלה היא מדוע לא לתת לילדים ממתקים וחטיפים באופן חופשי, שהרי הגוף שלהם אמור לדעת לווסת את עצמו.

הנחת המוצא של הגוף הבריא היא שהגוף יודע לווסת את עצמו לאורך זמן. קבלה של ההנחה הזו אומרת שהילד ידע מה טוב עבורו, ושאם יש לו עודף או חוסר הוא ידע לבקש את הנחוץ לו.

אם הוא עשה פעילות מרובה או אכל חטיף מלוח – הוא יבקש מים. הגיוני ומוכר, נכון?

ואם הגוף שלו מפתח דלקת נסתרת הוא יבקש פטרוזיליה. מצחיק, נכון?

למה הראשון כן והשני לא? כי את המים הילד מכיר. את הפטרוזיליה – לא.

לצורך וויסות עצמי נדרשים שני דברים: הבנה גופנית שמתרחש שיבוש, והיכרות עם מה שמאזן אותו.

עבור ילדים רבים, התגובות של הגוף שלהם לשיבושים הפכו לנורמה. עוררות יתר, תחושה של יובש, עייפות, ליחה קבועה, אף דולף… כולם נתפשים כנורמליים לגמרי ולא כשיבוש שנובע מתזונה לקויה. הילד אינו יודע להצביע בעצמו על התקלה, בין היתר משום שהיא חלק קבוע מחייו.

בנוסף, הפתרונות לתקלה לא מוכרים לו ואין להם שם. מרבית המזונות שהיו יכולים לאזן את הגוף שלו לא נתפשים בכלל כמזון אצלו, ואת שמותיהם אין הוא מכיר, כמו גם את ריחם או טעמם. מה שהגוף לא מכיר הוא לא יכול לבקש.

כאשר שני התנאים הללו אינם מתקיימים לגוף אין סיכוי לווסת את עצמו. ואין הדבר מפתיע, כיוון שהגוף מווסת את עצמו בקלות מול מה שטבעי ומוכר לו, ומתקשה מאוד מול המצאות מופרכות המתחפשות למזון.

החדשות הטובות – זה הפיך. בלוטות הטעם יכולות לחזור לעצמן וכך גם מנגנון הוויסות העצמי.

זה הזמן להיות פרקטיים, ולחשוב על הצעות לשינוי דרך הגשת המזון.

כיצד ניתן להתחיל להתמודד עם הנדוניה הבלתי מפתה שמביאים איתם הירקות?

1) לבטל את מחלקת הירקות – המילה "ירקות" טעונה אצל ילדים רבים, שלא לדבר על המבוגרים, אשר אפילו אינם שמים לב כיצד הם מציגים את הירקות כמו סוג של עונש. לילדים נהיה צלצול באוזניים כשהם שומעים אותה, או את המילה "בריא", שלרוב נדבקת אליה לזנב. מאחר שממילא "ירקות" היא הגדרה גסטרונומית רחבה מאוד – אזי אין סיבה של ממש לאחוז בה. היא אינה משרתת דבר חוץ מקיבעון.

פירות, מבחינה בוטנית, הם החלק של הפרי המכיל את זרעיו. כלומר, גם מלפפון, פלפל, עגבנייה, קישוא, חציל ושאר חברים הם פירות. כרובית וברוקולי הם פרחים. בצל הוא פקעת, וסלק, גזר וצנונית הם שורשים. מי בכלל צריך ירקות?

במקום ירקות יש אוכל מזין, או – כמו שמכנים אותו אצלנו בבית – "משהו טוב לבטן".

לפני שאנחנו מזמינים פיצה אנחנו אוכלים סלט ענקי "כדי שיהיה משהו טוב בבטן" (וזה גם מבהיר את דעתנו על הפיצה מבלי לדחוף את הדעה הזו לפרצוף). לפני שאוכלים במסעדה פיש אנד צ'יפס אנחנו מנשנשים ירקות (ששש… ביטלנו אותם) כדי שיהיה משהו טוב בבטן והגוף יהיה שמח. לפני שהולכים למסיבת יומולדת, על התקרובת הצפויה מראש שלה – אותו דבר. משהו טוב לשמח את הגוף.

כך, מגיעים אל החלקים הפחות מזינים של הארוחה עם מעט מקום בבטן. השאר התמלא ב"משהו טוב".

בתחילת הדרך, כל תוצרת טרייה עושה את העבודה כמילוי של המקום בבטן לפני שמגיע השאר. פירות, ירקות, אגוזים… הכל הולך. לאט לאט, כאשר העיקרון נלמד, ניתן לעבור מהפירות המתוקים מאוד לפירות חמצמצים ומהם לירקות מתוקים (עגבניות שרי, לדוגמה, או גמבה), אחר כך ליצור סלט מעורבב של ירקות עם קצת פירות ולסיים בירקות חתוכים או בסלט ירקות.

העיקרון, אגב, אומר כך – בחרו משהו טוב יותר מזה שאתם בוחרים כעת באופן אוטומטי.

כך, אם לפני הפיצה לרוב לא אכלתם כלום (כדי להשאיר מקום, כמובן), אז ענבים טובים מכלום. ואחרי זמן מה, כאשר יתחשק לכם לאתגר את הבחירה הקבועה, תפוח יהיה טוב מענבים. וכך תוכלו לעמוד בגאון מאחורי האמירה "להכניס משהו טוב לבטן". בתהליך אטי תעברו מהפירות אל ערבוב של שניהם ואל הירקות עצמם.

2) לקרב את הירקות למה שטעים – מה שטעים לכולנו הם סוכר ושומן. זהו עיקרון הישרדותי חשוב. בתזונה אופטימלית נבחר בסוכרים טבעיים בלבד (כמו זה הנמצא בפירות וירקות) ובשומנים רוויים טבעיים בלבד (כמו שניתן למצוא באגוזים, אבוקדו, קוקוס וחלק מן המזון מן החי כשהוא איכותי מאוד). הירקות, החסרים שומן וסוכר, סובלים מתדמית אנטי הישרדותית. לכאורה – אין בהם צורך ולכן אין להם כוח משיכה.

בשלב ראשון, תנו את הדעת על הירקות שאתם מציעים בהקשר מסוים. למשל, בימים חמים כדאי להעדיף ירקות עסיסיים וקרים ולהשאיר בצד את הירקות המבושלים או אלו שאין בהם כמעט מים.

בחירה חשובה נוספת תתחיל מהירקות המתוקים יותר, כמו עגבניות שרי, גזרים קטנים וגמבה.

מעבר לכך, אני מציעה לקרב את הירקות באופן קבוע לסוכר ושומן, איכותיים עד כמה שניתן.

אצלנו בבית זורקים פירות רבים לתוך סלט הירקות. ענבים, תאנים ומנגו מככבים בראש רשימת המועדפים שלנו בתור לכניסה לסלט הקבוע. בסלטים מושקעים יותר אנחנו מוסיפים חמוציות או גרעיני רימון. בקופסת ארוחה שאוכלים מחוץ לבית ניתן למצוא אצלנו, בערך חצי חצי, ירקות לצד פירות.

בחירה כזו מחזקת את ביטול מחלקת הירקות ומצמידה את מה שאינו מתוק אל מה שמתוק מאוד.

גם אל השומן האיכותי כדאי לקרב את הירקות. מקלות ירקות עם טחינה עשירה, למשל, או לצד מטבל אבוקדו עם ביצים או בלעדיהן. כיף לקבל צלחת צבעונית עם המון ירקות ובמרכזה קערית עם שומן איכותי וטעים. אם אתם בין אוכלי הגבינות – בחרו גבינה שמנה במיוחד, למריחה או בפרוסות, והוסיפו אותה לצד הירקות לאכילה משותפת. אפשרות נוספת נמצאת בממרחי אגוזים שתכינו בעצמכם או תקנו (מאיכות גבוהה).

העיקרון – ירקות המתאימים לעונה ולמזג האוויר, לצד שומן איכותי או סוכר המפתים אותנו באופן טבעי. אם אתם או ילדיכם חובבים מאכלים חלבוניים (ביצים או בשר) עשו בהם שימוש דומה.

3) להתחיל מירקות שכן אהובים – נסו לזהות אילו ירקות יתקבלו בברכה באופן יחסי או אפילו בשמחה של ממש. ילדים רבים, שאינם אוהבים ירקות באופן קטגורי, מגלים אהדה לירק אחד מסוים או שניים. כדאי להתחיל מהם ולהעלות לאט לאט את הכמות שלהם או להכין מהם סלט קטן כדי שהקונספט של סלט יהפוך לנוכח.

רוצים לערוך היכרות עם ירק חדש? נסו לאכול אותו עם ירק שכבר עבר את המבחן. כבר ביססתם את הסלט כחלק מהתפריט? הוסיפו לו מנה זערורית מירק חדש – בגלוי, בהצהרה, לטעימה והתנסות. כך בדיוק מצאו את דרכם אל התפריט שלנו הצנוניות והכרוב הסגול, שכל אחד מהם בנפרד התקבל בעיקום אף רבתי.

ובינתיים, בקערת הפירות הגדולה שכבר הצבתם בהישג יד, ואתם מנשנשים ממנה ליד הילדים, השחילו גם כמה ירקות. התחילו מעגבניות שרי, גזרים קטנים, מלפפוני מיני ופלפלים גמדיים מסוג טינקרבל. חורף עכשיו והם לא יתקלקלו בקלות. לאחר כמה זמן תוכלו להוסיף אליהם גם חברים אחרים, קודם כל לשם הפגנת הנוכחות ואחר כך לצורך טעימה. פרחי כרובית טריים מאוד יכולים להיות מתוקים ממש והם יפים ומזמינים. את הירקות שתבשלו היום בערב כדאי להציג לראווה על השייש, אולי יתעורר החשק לשאול לשמם, לגעת בהם, להריח, ואפילו לנגוס.

הרעיון הוא פשוט – מה שמכתר אותנו במטבח נראה לנו בסוף כמו אוכל. אם השייש מלא באריזות קרטון ופלסטיק נדמה לנו בטעות שזה אוכל. אבל אם מכל מקום במטבח מציצים אלינו ירקות, חיים, בדרך לבישול, מבושלים, צבעוניים, ריחניים… בסוף אנחנו מבינים את המסר – זה האוכל שלנו.

ובשלב הזה – רעיונות מעשיים להתנהגות הורית המקדמת שינוי בכלל, ושינוי בתזונה בפרט.

תזכורת חשובה – ההתנהגות המשמעותית ביותר היא דוגמה אישית ואפס מאמץ. כאמור, מאמץ מקושר לדברים לא טובים. אם מה שאתם עושים טוב ונעים אזי אין סיבה לשווק אותו. הוא מדבר בעד עצמו.

איכלו פירות וירקות שטעימים לכם והתענגו עליהם בדרך הרגילה בה אתם מביעים עונג באכילה (אם בכלל). הילדים שלכם חכמים מכל שיטת שיווק הורית שאתם מכירים, ואת המאמץ שלכם הם יכולים להריח מקילומטר ולהירתע. השאירו מחוץ לארוחה כל נדנוד וניג'וס, כל מצמוץ שפתיים או אמירות שלא קשורות לטעם או מרקם כמו "זה בריא לך" או "אתה צריך לאכול כי…"

ומכאן לרעיונות נוספים, לבחינה והתנסות:

1) רעב מתוכנן – מה, להרעיב את הילדים? זו לא הזנחה פושעת?

כן, לאפשר לרעב להתפתח. לא, זו איננה הזנחה אלא התנהגות אחראית שתומכת במנגנון הטבעי של הגוף. בעולם שלנו ילדים כמעט ואינם מגיעים לתחושה אמיתית של רעב. מרבית ההורים כל כך מבוהלים מהמחשבה על רעב, עד שילדיהם מנשנשים מסביב לשעון ומגיעים אל הארוחות כאשר הגיעה השעה אך לא בהכרח הרעב. המזון הופך בקלות לספק של פתרונות לשעמום או לקושי רגשי במקום למלא את תפקידו – להזין.

הגוף שלנו מתוכנת לעכל היטב כאשר אנחנו רעבים. כל המערכות שלו מתוכננות כך שכאשר מגיע הרעב יגיע המזון, ייאכל בשמחה, ויתעכל בקלות. אכילה בלי צל של רעב היא אכילה משובשת וקשה לצפות ממנה לגדולות, בוודאי אם מבקשים להציג מזון חדש. כך גם אכילה מתוך רעב כבד.

כאשר הארוחה שאתם מכינים כוללת רכיבים בגיזרת "החשוד המיידי", דאגו שהילדים יגיעו לארוחה רעבים. מצאו דרך לדלג על ארוחת הארבע ולהקדים את ארוחת הערב, למשל. רעב של ממש הוא מכשיר יעיל להתנסות חדשה קלה יותר.

כמו ברעיונות קודמים שהצעתי – אל תתייחסו בגלוי לרעב הידוע של הילד. אין טעם לומר – אתה בטח רעב מאוד. או – אם אתה רעב אז תאכל. תמיד לזכור – כמבוגרים אנחנו חכמים מאוד, אולם לא יותר מילדינו. את כל מה שאנחנו לא אומרים הם מרגישים ממילא, כמעט מריחים.

נקודה חשובה לעניין זה – רעב קל הוא תחושה כמעט נעימה, בעוד רעב כבד, עקב חוסר תקשורת עם הגוף, יוצר עצבנות וחוסר סבלנות. בדקו האם אתם מכירים את ילדכם מספיק טוב בשביל לדעת כמה רעב מתאים כדי שהם יגיעו לשולחן נלהבים לאכול ולא עצבניים. אם אין לכם היכרות עם הצד הזה אצל הילד כדאי אולי להקדיש מעט זמן ללימוד ואבחון.

2) חוץ תנועה וחברה – איכלו ירקות בחוץ ותוך כדי תנועה, ועדיף בחברת אנשים. החוץ (ובעיקר – הטבע), על תנועתו הבלתי פוסקת, יוצר סוג של הסחת דעת עדינה מדעות קדומות וקבעונות שהילד פיתח ביחס לירקות.

קחו ירקות חתוכים בקופסה ותנו לילד להחזיק בה בעודו צועד איתכם או אפילו ביושבו בעגלה או במנשא גב גבוה שבו ידיו משוחררות. אפשרות אחרת היא להחזיק בעצמכם בקופסה ולהציע לילד לקחת ממנה תוך כדי תנועה. אל תשכחו לאכול בעצמכם.

אפשרות מלבבת נוספת כוללת ליקוט בטבע. ילדים יהיו מוכנים לטעום דברים שבבית הם נרתעים מהם רק משום שהם קטפו אותם בעצמם.

גם להתנסות זו כדאי להגיע רעבים באופן נעים.

בנוסף, ילדים רבים מגלים רוח הרפתקנית יותר בחברה. צרו סיטואציות בהן נוכחים ילדים נוספים ומבוגרים נוספים שאכילתם לא חשודה ב"דוגמה אישית". נסו לתאם מראש עם הורים אחרים את התקרובת שתוגש, כך שכל הילדים (והמבוגרים) יצאו מורווחים.

דאגו להביא איתכם ירקות ומאכלי ירקות מוכרים, לצד ירק חדש אחד או תבשיל ירקות חדש אחד.

3) מסורת קניות משותפת – קחו את הילדים לקנייה של ירקות אצל הירקן. בהשוואה לסופרמרקטים הענקיים, שכל עניינם שיווק ומכירה של מוצרים בעלי שולי רווח גדולים, משכנו של הירקן מבלבל פחות. כמעט כל מה שנמכר אצל הירקן מזין ומוצג במלוא צבעוניותו. בחרו יום מתאים בשבוע וקחו את הילדים לקנייה קטנה.

המטרה אינה לצייד את הבית בכל הנחוץ לשבוע הקרוב אלא בניהול זמן איכות שעניינו תזונה, כפי שבחלק מהמשפחות הולכים יום בשבוע לספרייה. קיבעו מראש עם הילדים שכל אחד בוחר לעצמו לפחות פרי אחד וירק אחד שמושכים את לבו ומוכרים לו, ולפחות פרי אחד וירק אחד שלא נטעמו מעולם. הסבירו מראש שאין חובה לאכול את מה שנבחר. המטרה היא ההיכרות וההבנה שזהו אוכל.

אם הילדים משתפים פעולה אפשר לחפש ביחד מתכון שעושה שימוש במה שקניתם. אם לא – זוכרים את קערת הפירות והירקות מקודם? והרי לה קישוט חדש.

המוקד הוא בעצם נתינת הדעת על המזון המסוים הזה, על השהות במחיצתו בחנות, על המגע בו, על הבחירה, על השיקולים שהובילו אליה וכו'… התקשורת סביב הנושא חשובה בכדי להניע שינוי, הרבה יותר מאשר עצם האכילה. מדובר ברעיון שיכול לשרת היטב גם ילדים שאוכלים ירקות במגוון מוגבל החוזר על עצמו בלי פתיחות לרעיונות נוספים.

בנוסף, כאשר מגיעה הביתה קנייה שבועית גדולה הכוללת פירות וירקות, בקשו מהילדים עזרה בסידור שלה במקומות המתאימים. המגע, הרחרוח, תשומת הלב הבסיסית, הם השלבים הראשונים בדרך לפרידה מהרתיעה ויצירת ההבנה שכל אלו הם מזון.

אם הפכתם במקרה לדמויות חינוכיות מדי בהקשר של ירקות, והילדים מסמנים אתכם כחשודים – הזמינו את סבא וסבתא לערוך עם הילדים את הטיול השבועי לירקן ואת עצמכם השאירו בבית. אם אלו סבא וסבתא שנוטים לקנות לילדים בדרך כלל ממתקים – הרווחתם בריבוע והעברתם מסר ברור לשני הצדדים. הסיבוב אצל הירקן, עם אנשים סבלניים מכם שבריאות הילדים חשובה להם, יכולה להיות פעילות נעימה מאוד שערכה רב, והילדים עשויים להיפתח דווקא מול דמות שנוטה לנג'ס פחות (אם זכיתם במקרה בהורים או חמים כאלה…).

מאחלת לכולכם תזונה מיטבית ושפע חיונית.

קישורים לקריאה נוספת:

במקום קורנפלקס בחלב – ארוחת בוקר אמיתית של אלופים – http://tzilivitality.com/2014/11/21/%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%A4%D7%9C%D7%A7%D7%A1-%D7%91%D7%97%D7%9C%D7%91-%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%97%D7%AA-%D7%91%D7%95%D7%A7%D7%A8-%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%99%D7%AA/

ילדים מסוכר –

http://tzilivitality.com/2014/11/28/%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%A8/

ילדים, שיניים ותזונה –

http://tzilivitality.com/2015/02/05/%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%AA%D7%96%D7%95%D7%A0%D7%94/

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, נושא לדיון, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s