המשלוח: מנה ראשונה

מאת: שרית חייט

מתאבן
בסיומו של מפגש. כולם התפזרו ואני מצליחה לחלץ את עצמי מגינת השעשועים. על הספסל נשכח סוודר. אני מרימה אותו ומגלה אוצר חבוי: שקית גלוטן לבנבנה המכילה בורקסים ושתי לחמניות שומשום מאורכות. למי היא שייכת??הנסיונות להשיב את האוצר לבעליו נדונו לכשלון. אני זוכה להכחשה גורפת. אנחנו מביטות אחת בשנייה ונפרדות לשלום. סדק שכזה בתדמיתי המוקפדת, גם עשר שנות כוסמת לא יצליח לאחות.

מנה ראשונה
יאהבו? ישמחו? של האחרים נראה גדול יותר. אולי זו רק האריזה?
בעוד שבנותיי מחכות בקוצר רוח ומייחלות למשלוח החלומות שיגיע אליהן אני טרודה בדאגות וחששות.
מה יחשוב עלי מי שיקבל את המשלוח?
מה זה אומר עלי?
מראה לספקות הפנימיים ולהתלבטויות, לדימוי ולערבוב של מה שאני מכינה עם תחושת הערך שלי בעיני עצמי.

דרך ארוכה עברתי עם משלוחי המנות במסיבות החינוך הביתי.
החל ממשלוח מנות מושקע תוצרת בית מחומרי גלם משובחים, דרך משלוח מנות קנוי מהחנות האורגנית וכלה במשלוח מנות האחרון מהמכולת השכונתית. השנה בחרתי בקלות ובנוחות. משלוח מנות ממני לעצמי.

משלוח המנות הראשון, המושקע, התמודד בהגרלה פומבית והונח אחר כבוד על שולחן ההפתעות. הוא נדחה על ידי אלו שהגרילו אותו. הילדים בדקו, רחרחו וביקשו להחליף. עד שנמצאה המשפחה ששמחה בו.
חזרתי המומה.
זכר לאתה חוויה ניתן למצוא בניסיונותיי למזער את נוכחות משלוחי המנות במסיבות: החלפה מראש, הכנה במקום ועוד שלל פתרונות יצירתיים.

ההגרלה הפומבית הנוכחית פוגשת אותי במקום אחר: ספקות וחששות כרעשי רקע חלשים, זכר לאותם הימים.. ועדיין ברגעי ההגרלה משהו בתוכי נרעד.
על מה ולמה? מהיכן החשיבות שאני נותנת למעמד ולקופסא המרשרשת?
אני לא היא. היא כבר לא מייצגת אותי או את תזונתי. בטח שלא את אמונותיי והשקפתי.

מנה עיקרית
בבית הורי האוכל היה מקודש, מתוך חוויית ההישרדות הנוכחת של אמי כילדה בתקופת השואה והרעב שחוותה במהלכה. היא דאגה לכמויות גדולות של מזון ובמקביל השתדלה להימנע מזריקתו.
מגיל 13, עת הבנתי בצורה ברורה מה מקור העוף, הפסקתי לאכול בשר. מאז שאני זוכרת את עצמי לא חיבבתי בעלי חיים בצלחת. זה אפילו דחה אותי.
בנותיי היוו תמריץ חיובי לרצון להיות מוזנת בצורה טובה וחיונית. גם ההכרות עם משפחות חינוך ביתי נוספות ותכני האתר "באופן טבעי".  אט אט נכנס מימד של השוואתיות בנוגע להזנה,  בדיקה מה אחרים אוכלים.
ריבוי הגישות והשיטות המנוגדות בלבל אותי.
לאחר מסע ארוך ומפותל, לאחרונה, החלטתי לא להחליט, לבחור במה שמותאם לי אישית. להקשיב לעצמי, מתוך גמישות, גם לצרכים הפיזיים וגם לאלו הרגשיים, לכל מה שמתקיים.
להסכים לאכול ביצה פעם בהמון זמן אם זה הצורך שעולה, או לאכול מתוק, או לשתות קפה. מתוך חמלה ואהבה. להסכים לבדוק כל פעם מחדש מה מתאים. לשמר את הערנות ולהיענות לצרכים, לא מתוך ההרגלים הקבועים. והגבולות מתרחבים, משחררים ביקורת ופחדים. פחד להזיק, פחד לזלוג, פחד להתמכר ופחד מהקושי לשחרר את ההרגל.

קינוח
לפני כחצי שנה השתתפתי בסדנה של שלושה ימים, במהלכה התזונה הגשמית הייתה טבעונית, מבוססת על חומרי גלם משובחים ומצויה בשפע, בכול שעות היממה, החל מארוחת בוקר ועד מרק בשעות הלילה המאוחרות, עם נשנושים בין הארוחות.
כמו כן הוצעו שם הזנה רוחנית עם לוח פעילויות עמוס, עמדות יצירה מפתות ותמיכה 24/7.

ממש הרגשתי איך המרחב המתוכנן בקפידה נועד לתמוך שחרור דפוסים של הישרדות והזנה שאינה מדויקת או תואמת לתחושת הרעב של הגוף הפיזי. איך הסביבה מקדמת בטחון קיומי, בטחון בסביבה ובעצמי, שתמיד יהיה, מענה לאגרנות. ומתוך כך, מתוך חוויה של שפע וקיימות גיליתי כמה הישרדות ופחדים טמונים לי במחשכים וכמה הם  מנווטים ומשפיעים.  אפילו אם זה בעדינות מתחת לכל השכבות, בצלילים מעודנים.

מתוך השפע הצלחתי לראות איך בעתיד המקום של ההזנה הגשמית יוכל להצטמצם. ראיתי בבירור למה היא משמשת אותי ואיך כעת אני יכולה להשתמש בכלים אחרים על מנת לענות על אותו הצורך.
אני לא באמת מאמינה שאוויר יהפוך למרכיב המרכזי בתזונתי, אך בהחלט יכולה לראות איך צרכים שכרגע מזון ממלא והם לא הזנה ישירה יכולים להתמלא אחרת. לאו דווקא אכילה רגשית אלא אפילו רצון להיות בערנות לפני נהיגה.

לא תמיד אני רוצה, זוכרת ומיישמת אך כמו נפתחה לי אפשרות נוספת ויכולת להסתכל באופן בהיר על תנועתי ולראות את בחירותיי בהקשר רחב יותר. בעודי עוצרת ומתבוננת, גיליתי שמזון פעמים רבות משמש עבורי כחומר יצירה. אני נהנית לאלתר ולהמציא, לשחק ולערוך ניסויים. לעיתים רחוקות אני טועמת. העניין והאתגר הם ביצירה ובהמצאה.

כשיש בשפע לאורך זמן, מספיק כדי להתרגל, אפשר מתוך המקום הטוב הזה, לגלות שכול מה שאני רוצה זה תפוח, גם כאשר מאכלים רבים מונחים לפני. לא מתוך מניעה או רצון לשמור על תזונה מסוימת. בפשטות וקלות כי זה מה שכרגע מתבקש.

אני יודעת שככול שאצליח לחוות יותר ויותר את המקום השופע כך תזונתי תהיה גמישה ומתואמת אישית לצרכיי, ללא צורך בגישות ותבניות חיצוניות שיודעות מה כדאי לאכול וממה כדאי להימנע.
שההזנה הגשמית תשכון לצד הזנות מסוג אחר, לצד חיבוק או שיעור, ספר או פעילות גופנית .

זו עוד הסכמה לסמוך על עצמי. להסכים לנוע בנתיב הייחודי שלי, בשיתוף ולצד פוסעים אחרים, מתוך קבלה וגמישות ונכונות להשתנות.

אז מה בתפריט היה לנו? שפע, קלילות, נגישות, גמישות, עניין, לאורך זמן באופן המשכי, הקשבה פנימית, רצון ובתאבון…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה נושא לדיון, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על המשלוח: מנה ראשונה

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    נפלאה כתמיד 🙂

    אהבתי

  2. sarit9 הגיב:

    איזה כיף. תודה 🙂 ❤

    אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s