כל הטעמים שבעולם

מאת: מיכל מוטאי

אצלנו במשפחה האוכל הוא כוכב מרכזי בהוויה. בבית שלנו אוהבים טעמים, אוהבים לבשל (לפחות חלקנו) ואוהבים לאכול. כשאנחנו יוצאים לחופשה משפחתית, האוכל מהווה מרכיב חשוב בהנאה שלנו. אם אכלנו במסעדה טובה, זה ישפר פלאים את מצב הרוח המשפחתי.

לפני כעשר שנים כשרק התחלתי ללכת למפגשים, מאד התרשמתי מההווי סביב האוכל. במפגש הראשון שלי במרכז איילון, התרשמתי עמוקות (שלא לאמר הייתי בהלם). כל משפחה שלפה כלי אוכל רב פעמיים, סירים ומטעמים ותוך דקות ספורות פתחו שולחן מהמם שכולם התכבדו ממנו.

כשהגעתי לשומרי הגן, האמהות הכינו ארוחת צהריים בצוותא. התארגנו על כמה סירי פויקה, כל משפחה הביאה מצרכים, וכעבור שעה ארוכה של חיתוכים הסירים התמלאו כל טוב. כשהילדים חזרו מהפעילות חכתה להם ארוחת צהריים לתפארת (מסורת נהדרת שלא שרדה).

גם במפגשים המצומצים יותר, תמיד היתה תחושה של שותפות, שפע ונדיבות. כל אחד הביא את האוכל שלו וכולם יושבים ביחד ונהנים. ככה גם נחשפתי לסוגי אוכל ולמאכלים, שלא הייתי מכירה בדרך אחרת.

עם הזמן המודעות שלי לאוכל בריא ולטרנדים שונים של אוכל גברה. יותר ויותר אנשים מסביבי הפכו לצמחוניים ואף לטבעוניים. הרצון לחלוק עם אחרים ולא לפגוע בהם גרם לי להתחיל לחשוב לפני כל מפגש. התחלתי ליפול לשבלונות של אוכל שידעתי שיתקבל בעין יפה יותר. פתאום שמתי לב שאם משפחה מביאה אוכל שהוא פחות מקובל, מסתכלים עליה. אוכל מעובד, בשר, ממתקים וכו' לא מתקבלים בעין יפה. התהליך היה איטי ולא מורגש כמעט, אבל פתאום ירד לי אסימון.

הוזמנו להתארח אצל קבוצה בבית ספר. הילדים סיימו את הלימודים והתכוננו לאחר צהריים ארוך של עבודה משותפת על פרויקט ארוך טווח. ההורים התארגנו על תורנויות, ובכל יום שישי שני הורים אחרים דאגו לילדים לאוכל. כשהגענו כולם עמדו מסביב לשולחן ואכלו. הכלים היו חד פעמיים, לא היה שם אוכל מקמח מלא, ורחמנה ליצלן גם היתה עוגה מפוצצת שוקלד מלמעלה (בטח לא מריר 70%). אבל כן היתה תחושה כיפית ונהדרת של ביחד. האוכל קירב בין האנשים, יצר תחושה של ביחד ושל כיף. הסתכלתי עליהם, ופתאום נצבט לי הלב.

פתאום הבנתי שמרוב דקדוק על קמח מלא / על אוכל אורגני / בלי גלוטן / טבעוני / רואו / כשר וכו' אני כבר לא מרגישה במפגשים את תחושת הביחד המופלאה הזאת. אם אני מנסה לקלוע לכל הדרישות מסביב לא נשאר לי מה להביא. כי הכי טוב בלי גלוטן, והכי טוב טבעוני, והכי טוב קמח מלא ועדיף כשר, ועל עוגה ברור שאין על מה לדבר.

ונוצר מן מצג שווא כזה, כאילו כולם אוכלים בריא כל הזמן. אבל כשמכירים את המשפחות לעומק זה לא באמת המצב. זה סוג של אשליה. כי בבית אלו אוכלים שוקולד למכביר, ואחרים לאו דווקא אוכלים אורגני, ויש כאלו שאפילו אוכלים ג'אנק פוד ממש.

משפחות בחינוך ביתי הן אינדבידואליסטיות. כל אחת בוחרת את הדרך המתאימה לה. כל משפחה היא עולם ומלואו, והבחירות שלה הן אישיות ומתאימות לה. זה חלק מהיופי בקהילה הזאת. אפשר לפגוש דתיים וחילוניים, ימניים ושמאלניים, אנסקולרים וסקולרים, אוכלי ג'אנק פוד וטבעוניים וכל הקשת שבאמצע. וגם במזון לכל משפחה יש אג'נדה משלה, ומן הסתם זוהי בחירה מושכלת שבאה מתוך מחשבה והחלטה. אבל הייתי שמחה אם היינו מצליחים כן לשמר את תחושת ההנאה מהאוכל. את המגוון, את השפע, את כל שלל הגוונים שהקהילה שלנו מציעה. ובמקום שתהיה אוירה של צמצום, כך שיתאים לכולם, שתהיה תחושה של פתיחות, כך שכל אחד יוכל לברור מתוך השפע את מה שמתאים לו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה נושא לדיון, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על כל הטעמים שבעולם

  1. לילך הגיב:

    נהנית לקרוא אותך תמיד וגם היום. מקסים מה שכתבת. הולכת לבשל..

    אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s