לקטות וחינוך ביתי – איך קשור ליקוט מזון עם חינוך ביתי?  

מאת: רני כשר, 23 שנה בחינוך ביתי, 35 שנה משוטט בטבע ומלקט. מרצה ומדריך סיורים בנושאים: ליקוט, צמחים ופרחים, חרקים, מאביקים, ספרים וחינוך ביתי. rani.kasher@gmail.com

בתודעה לקטית…

ליקוט מבוסס על שימוש בקיים – לא מגדלים במיוחד אלא אוכלים את מה שמוצאים וגדל "מעצמו". לעתים מלקטים ממטעים מסחריים, אבל רק פירות שאין להם ערך מסחרי לחקלאי המגדל.

ואילו בחינוך ביתי…

הילדים, וגם הוריהם, משתמשים במה שיש. לא מחפשים מקומות שיספקו להם ידע או חינוך, אלא משתמשים במה שיש בבית (ויש הרבה – ספרים, עיתונים, אינטרנט…). לעתים משתמשים במורים או מדריכים מיומנים כדי ללמוד משהו שאי אפשר ללמוד לבד.

בתודעה לקטית…

העשבים, השורשים והפירות שאנו מלקטים, גדלים בטבע ללא שימוש בחומרי דישון או חומרי הדברה מלאכותיים. למעשה הם אורגניים (בתנאי שלא מלקטים במטעים מסחריים שאינם אורגניים).

ואילו בחינוך ביתי…

הידע שמלקטים בחינוך ביתי הוא ידע "טבעי", שגדל "בעצמו" ואינו דורש דחיפה לדעת או חרדות מפני אי-ידיעתו. הידע נובע מהסביבה המקומית המידית שלי. זהו ידע שלא "נדחף" משיקולים זרים (פוליטיים, חברתיים) אלא ידע שרלבנטי כאן ועכשיו.

בתודעה לקטית…

כשמלקטים בסביבת הבית, לא צריך לנסוע רחוק, וכך נמנעים מהשקעת משאבים נוספים בהגעה אל המרכז המסחרי או לשוק העירוני. אפשר גם לנסוע בטרמפים או בתחבורה ציבורית, וכך להימנע מהנעת הרכב.

ואילו בחינוך ביתי…

בחינוך ביתי משתמשים בבית במשך כל היום, ולא צריך "בית" נוסף לתחזק (ותחשבו כמה עולה לתחזק בית ציבורי כמו בי"ס), וגם לא צריך לבזבז זמן כסף ואנרגיה על נסיעות.

בתודעה לקטית…

ליקוט מזון מאפשר לי לאסוף את מזוני בעצמי, בזמן הנוח לי ובאופן שמתאים לי (לאכול חי, לבשל, לאפות וכד').

ואילו בחינוך ביתי…

רכישת הידע ב"ליקוט" נעשית באופן עצמאי, כך שאני בוחר מה ללמוד, מתי ללמוד ואיך ללמוד.

בתודעה לקטית…

האוכל הנאסף אינו מכיל חומרים נוספים שמטרתם לשמר, להדגיש את הטעם, לשפר את המראה, לשכנע אותי לאכול אותו וכד'.

ואילו בחינוך ביתי…

הידע שאני רוכש אינו מסונן ע"י קובעי תכניות לימודים, לא מכניסים לי "ציונות" או "ערכים", לא בוחרים לי את מה שאני "חייב לדעת" וכד' – אני אדון לידע שאני צובר.

בתודעה לקטית…

האוכל מליקוט נאכל בדרך כלל בצורתו הגולמית ללא עיבוד, וכך ערכיו התזונתיים הנם גבוהים.

ואילו בחינוך ביתי…

הידע שאני מלקט בא בעקבות הסקרנות שלי והצורך/רצון שלי לדעת, ואינו עובר עיבוד אצל "קובעי מדיניות החינוך".

בתודעה לקטית…

הליקוט בחברותא (שלושה עד 6 חבר'ה) מאפשר להכיר יותר צמחים ושימושיהם, וכך מגוון הצמחים לאכילה גדל. בנוסף, יש שיטות ליקוט שאני לא טוב בהם, אבל חבריי כן (וכמובן הפוך), וכך אני מרוויח גם מזה שיודע לטפס ולקטוף פירות על ענפים מרוחקים, וגם מזאת שיודעת לזהות זרעים קטנים.

ואילו בחינוך ביתי…

הלימוד בקבוצות קטנות, לעתים משפחתיות ולעתים עם חברים (ולא בכיתה גדולה של 30 או 40 תלמידים), מאפשר לכל אחד למצוא את תחומי העניין שלו, וכן להכיר וללמוד מאחרים. תמיד נמצא מי שחזק יותר בשפות וזה שחזק יותר בחשבון (או בכשפים בהוגוורטס) ונוכל ללמוד ממנו.

בתודעה לקטית…

כאשר לומדים שאפשר להוציא מזון מהארץ בליקוט, ולומדים גם לסמוך על יכולתנו לספק את מזוננו מהטבע, אנו משתחררים מהלחץ "שמא נהייה רעבים".

ואילו בחינוך ביתי…

כאשר אנו לומדים לסמוך על עצמנו שנדע איך למצוא את הידע החסר לנו, כל עולם הידע נפרש לפנינו, ולמעשה אנו כאילו "יודעים הכל", משום שכל מה שנרצה לדעת נוכל למצוא את הדרך להגיע לידע זה.

בתודעה לקטית…

כאשר מלקטים מזון, אי אפשר לאכול יותר מידי, ואף אחד לא מכריח אותך לאכול. וגם, אם אתה בטוח ביכולתך למצוא משהו לאכול, אתה לא צריך לאגור מזון, ואתה אוכל מה שמתאים לך עכשיו בלבד.

ואילו בחינוך ביתי…

כאשר מלקטים ידע, הידע לא הופך למעמסה משום שמתעסקים עמו רק כשזה רלבנטי. כך גם לא צריך ללמוד שום "מקצוע" רק בשל האפשרות שבעתיד נצטרך להשתמש בו.

בתודעה לקטית…

כאשר מלקטים בשדה מזון, מוצאים בדרך כלל מגוון גדול של מינים ושל "מארזים" (עלים, שורשים, פרחים, פירות, גבעולים צעירים, זרעים לא בשלים וכד'). כך אפשר להזין את הגוף במגוון רכיבי מזון, והגוף מקבל את כל מה שהוא זקוק.

ואילו בחינוך ביתי…

כאשר מלקטים ידע לבד, ובעיקר כאשר מחפשים גם אותו גם את הדרכים להשיג אותו, אפשר לעשות זאת במגוון דרכים וצורות, ובדרך גם להיתקל בידע נוסף מעניין, וכך טווח העניין בעולם גדל.

בתודעה לקטית…

הליקוט באותו אזור שונה מאד בהתאם לעונה. כך אני יכול ללקט בגינה הצמודה לביתי, או בשדה הצמוד לישוב בו אני גר – בכל פעם צמחים אחרים או חלקים אחרים של אותו צמח.

ואילו בחינוך ביתי…

גם כאשר לומדים אותו נושא בתקופות חיים שונות, לומדים דברים אחרים, ומנצלים אותו בדרכים שונות.

בתודעה לקטית…

יש גישות ליקוט שונות.

בגישה אחת, אוכלים את תוצרי הליקוט, שהם צמחים בלבד, ללא בישול או חימום. בגישה אחרת אפשר גם ללקט בע"ח ולאכלם נאים (דגים, חלזונות וכד'). בגישה אחרת אוכלים רק צמחים ורק כאלו שגדלים קרוב, כלומר רק אוכל מקומי. בגישה אחרת אוכלים הכל, כולל בשר אבל מקומי ואורגני ועוד…

ואילו בחינוך ביתי…

גישות חינוך ביתי שונות: בגישה אחת לא מלמדים את הילדים דבר, והם לומדים הכל לבד. בגישה אחרת בוחרים מיומנויות בסיסיות כמו כתיבה, קריאה, יוגה וכד' – ומלמדים את הילדים. בגישה אחרת מקיימים אורח חיים טבעי "קיצוני" – לא בי"ס, לא חיסונים, לא ברית מילה, לא אנטיביוטיקה, לא דת…

בגישה אחרת מביאים מורים הביתה כדי שילמדו את הילדים נושאים חשובים (מתכנית הלימודים או לא). בשיטה אחרת מושיבים את הילדים ומכריחים אותם ללמוד דברים חשובים (שח-מט, פסנתר/כינור, אתלטיקה, כדורסל (סלים ורזה…) וכד'.

בתודעה לקטית…

אדם שקם בבוקר ושואל את עצמו: "מה עושים היום" הוא הלקט. הוא יכול לבחור בכל יום מה כדאי ללקט/מה אפשרי בהתאם לעונה, במה כדאי להשקיע היום את המאמץ – בליקוט אגוזים לחורף (דורש זמן רב, אך נותן גמול בחורף), בליקוט פירות לארוחת צהריים (דורש מעט זמן וישביע אותי להיום) או במרדף אחר ארנבת (דורש מאמץ גדול אך התמורה תזכה אותי בחלבון לשבוע הקרוב).

החקלאי קם בבוקר ויודע היטב את מטלותיו היומיות, אשר מוכתבות לו ע"י הגידול בו הוא עוסק והעונה בה הוא נמצא.

ואילו בחינוך ביתי…

אדם שחי בחינוך ביתי קם בבוקר ולפניו עומדות כל האפשרויות – הוא רק צריך לבחור ביניהן ע"פ העניין/החשק ולפעמים ההכרח (היום יש חוג קפוארה אז לא אוכל לסיים את צביעת השולחן החדש שבניתי).

אדם שחי במערכת החינוך (או בכל מערכת קשיחה אחרת, כמו פועל יצור/פקיד בנק/מנהל בעירייה) אינו יכול לבחור את רוב פעילויותיו היומיות, ואלו מוכתבות לו מלמעלה.

בתודעה לקטית…

אדם שיודע ללקט (או אדם שמגדל את מזונות בגינת ביתו) מקטין את תלותו בחקלאים. הוא אינו תלוי במחירי שוק עולמיים, במחירי דלק ארציים, או בפערי תיווך של מונופולים – הוא יכול לדאוג לעצמו. ואם הוא יודע לברור את המזון ללא הכימיקלים וההורמונים – הוא יכול גם לאכול בריא יותר.

ואילו בחינוך ביתי…

אדם שיודע ללמוד לבד אינו תלוי במורים כדי שיעבירו אליו את הידע, ילעסו אותו, יבחרו אותו עבורו, או יתכננו עבורו את החומר הנלמד מעתה ועד כיתה יוד.

אדם כזה יכול לרכוש ידע ומיומנות בעצמו, ולבחור לעצמו מה, מתי ואיך ילמד את מה שמעניין אותו. כך גם ל יתפתה לצרוך ידע שנדחף ע"י בעלי עניין.

לסיכום

חברות הלקטים-ציידים כמעט נעלמו מן העולם. החברות החקלאיות דרסו אותן או הכילו אותן או השפיעו עליהן, אבל כיום אין כמעט מקום שאפשר להתפרנס רק מלקטות.

אולם התודעה הלקטית יכולה להיכנס לחיי היום-יום כחלק אינטגרלי מתוך השפע שמסביב – גם אם בתוך הסלט יבצבצו רק כמה פרחים של כליל החורש, הסלט יהיה אחר, ויקבל את אנרגיית הליקוט אל טעמו ומיציו. זה תלוי בנו בכמה אחוזים נערבב את תוצרי הליקוט בתוך המזון המסחרי שאנו קונים, בדיוק כפי שזה תלוי בנו עד כמה יהיה מורכב המזון שלנו מחומרי גלם או מאוכל שבא בתוך שקיות מרשרשות…

אבל לא רק המזון נמצא בשפע. גם הידע זמין היום לכולם. צריך אמנם לדעת לקרוא, או להבין מה ששומעים, אבל אין היום כמעט מגבלה על האפשרויות להגיע אל הידע הרצוי, ומה שבדרך כלל חשוב יותר הוא איך לברור את הידע הרלבנטי (והנכון) מתוך ים הידע שבחוץ.

רק צריך לזכור שחלק מידע בא בצורת חומרי גלם, חלק הוא המצאה של אנשים אחרים, והרבה ממנו עטוף בשקיות צבעוניות מרשרשות עם תג מחיר נסתר…

בהצלחה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, נושא לדיון, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על לקטות וחינוך ביתי – איך קשור ליקוט מזון עם חינוך ביתי?  

  1. צילי הגיב:

    איזה מאמר מקסים! כתוב בכזה חן…
    תודה רבה

    אהבתי

  2. פינגבאק: לקטות וחינוך ביתי – איך קשור ליקוט מזון עם חינוך ביתי? -

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s