משחקים באוכל

כתבה: טלי מאיר-צ'יזיק, פורסם באתר של אורי מאיר-ציזיק

בעבר כתבתי כאן על משחקים שאפשר לעשות משאריות האוכל (צביעה במי בישול הסלק), הפעם אני רוצה לכתוב על ההיפך – משחקים שמשחיתים מזון.
כמו רבים, אני מניחה, אני אוהבת לדבר עם אנשים שממחזרים את דעתי. לכן זה לא מפליא שאני מאוד אוהבת לעקוב אחרי בלוגים של אמהות שכותבות את ההורות מתוך עמדה קרובה לשלי. אחת האמהות המופלאות הללו היא לילך רוכל, בבלוג – מהריון להורות באור ובריאות. לילך כותבת רשומות קצרות עםהארות גדולות. במיוחד אני אוהבת אצלה את תשומת-הלב לאוטומטים התרבותיים שלנו ואת הסדקים והספקות שהיא מכרסמת בהם. זה קשה מאוד לזהות בזמן את האוטומט שגורם לנו להתנהג כך ולא אחרת אל הילדים שלנו, זה עוד יותר קשה להטיל בו ספק בזמן אמת ולשנות משהו ממנו. אלה הרגעים הקטנים שלילך מתארת בהצלחה רבה. וככה אני מגיעה להשחתת אוכל.

כידוע, הבית שלנו הוא בית שמכינים בו אוכל. מהמרכיבים הפשוטים ביותר, עם הקדשת תשומת לב ועניין רב. האוכל לא מגיע כאן כחטיפים משקיות, הוסף מים ואכול, שגר ושכח.
לכן, אין זה פלא שגם הבנות טומנות את ידן בצלחת ובסירים, ומנסות להכין מטעמים.
וזה נהדר. כן.
אבל זה גם מלכלך.
וזה לא רק מלכלך – מכיוון שרוב חומרי-הגלם בבית אורגניים, אז זה גם יקר.
כלומר, בראש שלנו זה יקר. באוטומט שלנו – זה יקר.
זה יקר מידי ו"זה לא משחק"!

הנה שבריר-שנייה-של-מחשבה שלקחתי מלילך – האמנם?
הבנות שופכות גרעיני חמניה, טורפות ביצים, מערבבות קוואקר, חותכות תותים ועגבניות. מכינות מרק, עוגה, סלט, גלידה….
באחורי ראשי עולה הקול – אבל זה בזבוז! אף אחד לא יאכל את זה!  וגם "זה לא משחק" האלמותי…
רגע לפני שאנחנו עוצרים אותן, אנחנו עוצרים את עצמנו.
אז מה?

איך קרה שהמשחקים שלנו חשובים מהמשחקים שלהן?
הרי הבנות מכוונות לגמרי להכנת מזון, מבחינתן אמורה לצאת עוגה מהתרביח הזה, פעמים רבות הן אכן אוכלות את הסלט שיוצא. לעיתים הסלט נזנח אחרי שהכינו אותו והן פונות לעיסוקים אחרים. עוגות הן עסק מורכב יותר, שכן יש ללמוד הרבה על מה שיוצא ממה שמכניסים בהן, הקשר פחות ברור לעין מזה שיש בהכנת סלט.
ועם זאת, האם אנחנו מעולם לא זרקנו אוכל שיצא לנו לא טעים?  (הרי אני עצמי שורפת אוכל יותר משאני מכינה אוכל. זו הסיבה שאני אוהבת כל כך את הויטמיקס שלי, שם אי אפשר לשרוף)  איך אנחנו למדנו להכין אוכל?  להתאים כמויות?
נכון, אנחנו בוחרים להחזיק חומרי-גלם משובחים בבית, אבל למה הבחירות שלנו צריכות לעצור את היצירתיות של הבנות?
ואפילו עם המחיר היקר של האוכל האורגני – האם באמת יקר יותר לספק להן חומרי יצירה אורגניים? האם זה יקר יותר מצעצועים שקונים בחנות הכל בשקל ונשברים אחרי יומיים (יומיים מרעישים במיוחד, יש לציין), מה שגורם לרכישות חוזרות ונשנות של שלל צעצועים מנצנצים?
בטוח שזה זול יותר לאדמה, שבסופו של דבר מקבלת דשן וקומפוסט כתוצאה ממשחק באוכל, בשונה מאשפת הפלסטיק שיש במשחקים אחרים.

הבוקר, כשרציתי להכניס את הירקות לתנור, מצאתי שם עוגה שאיה הכינה ונשכחה.
היא הכינה את העוגה אחה"צ אחד, כשחזרה מחברות ורצתה לעשות ניסויים בקצפת.
הקצפתי לה לבקשתה שני חלבונים (עם מטרפה, ביד) והיא עיבתה את התערובת בדרכים שונות והמתיקה עם תמרים.
המרקם של העוגה ששלפתי היום מהתנור היה טוב בצורה מפתיעה – אוורירי וספוגי…. חבל שהוצאנו אותה באיחור של כמה ימים. אולי היא אפילו היתה טעימה, בזמנה.

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה נושא לדיון, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s