רעב היקשרותי

מאת: קרן גרופר 

ע"פ ד"ר נויפלד, בהיררכית הצרכים, היקשרות היא ראשונה והבשלה {התבגרות} היא לוקסוס, זאת אומרת – כולם גדלים, אך לא כולם מבשילים.

החזון שלנו כהורים הוא לעזור לילדנו להתבגר, להבשיל !!!

ממש כשם שגנן לא יכול לגרום לצמח לגדול, אלא יכול לספק את התנאים לגידולו, כך גם אנחנו ההורים… איננו יכולים לגרום לילד לרצות להיות ישות עצמית, להעיז, לקחת אחריות – אלו רק חלק מפירות ההבשלה.

 על מנת שהבשלה תתרחש , אנו צריכים לספק  3 תנאים עיקריים:

  • מערכת יחסים – מערכת יחסים נכונה, בה ההורים מובילים {בעמדת האלפא} והילדים בעמדת המובלים {עמדת התלות}.
  • מנוחה – צמיחה נובעת ממקום של מנוחה {כפי שמוחם של תינוקות גדלים בזמן שינה}.
  • מרחב – מרחב בטוח, המשמש הגנה מפני לחצים חיצוניים.

כפי שנאמר קודם, ההיקשרות היא צורך עליון ומחקרים מראים אפילו חשוב יותר מהצורך במזון. הצורך הזה במגע וקרבה תמיד שם ותמיד יהיה שם, אך עלינו ההורים לספק לילדנו זמנים בהם הם יכולים לנוח מהמרדף אחר הקרבה והמגע.  המרדף אחר קרבה ומגע הוא כמו הצורך במזון , ממש כמו תחושת הרעב  וכשם שכל כמה שעות אנו  צריכים לאכול, כך הצורך במגע וקרבה כל הזמן שם, מבקש סיפוק.

המטרה שלנו היא לתת מענה לצורך זה, כמה שעות של חופש, הפוגה "מעריצותה של הבטן שלהם"- לספק להם את ה"מזון" לו הם זקוקים, על מנת שהם יוכלו להתפנות להבשלה ולהיות חופשיים להעיז קדימה.

לעולם אין שחרור מהצורך בהיקשרות, זהו צורך שמלווה אותנו כל חיינו, אך כאשר הצורך במגע וקרבה מסופקים, יש לנו כמה שעות של חופש מהמרדף, כמה שעות של התהוות, זמן עם עצמנו, זמן של תעוזה, למידה וכדו' …

על מנת לספק מנוחה מהמרדף אחר קרבה, אנו זקוקים לאמון .

אמון במה?

אמון במה שנקרא מנוחה. אמון בעובדה שיש לנו שותף בגידול הילדים והשותף הזה הוא הטבע. הטבע ע"פ ד"ר נויפלד הוא המניע העיקרי של תהליך ההבשלה, הוא המניע את ילדנו לרצות להיות ישויות משל עצמם, מניע אותם לרצות לעשות דברים לבד, הוא היוצר במערכת הלימבית תהליכים כמו לרצות, להעיז, להתקדם … אך על מנת שהטבע יוכל לעשות את תפקידו הוא זקוק לשותפיו – הספקים העיקריים = ההורים.

אנחנו הספקים המיועדים של הטבע ותפקידנו לאפשר הבשלה על ידי כך שנספק את המזון אשר לו הם זקוקים ונאפשר להם כמה שעות מנוחה, על מנת שיוכלו להיות חופשיים להעיז קדימה …     זה לא קל להביא ילד למנוחה, אך זה בהחלט אפשרי …

איך מביאים ילד למנוחה?

ראשית, עלינו ליטול אחריות על מערכת היחסים עם ילדינו, באותה מידה שאנו נוטלים אחריות על סיפוק מחסה פיזי לילד וסיפוק מזון. תפקידנו לשמר את החיבור הרגשי, לשחרר את הילד מעבודת שימור הקרבה אלינו בכך שנגשר על זמנים סוערים בעזרת מילה טובה, מבט, משהו שישדר לילד שמערכת היחסים עדיין עובדת על אף הסערה. עלינו לתקן עוולות ולא לחכות שהילד יבוא לבקש סליחה, מכיוון שעלינו מוטלת האחריות לחיבור. אל לנו להימנע ממגע, להתעלם מהם, לעשות ברוגז או רגשות אשם – נכון, אנו מושפעים מילדינו ולעיתים אנו לא שולטים ברגשותינו ובתחושותינו, אך עלינו לזכור שהתחושות שלנו מגדירות עבור הילדים את מערכת היחסים וקל להם מאוד לקחת אחריות על העצבים שלנו או העצבות שלנו  ובלי משים, הם הופכים להיות אחראים לתחושותינו ורגשותינו- וזו לא מנוחה ….אז במקום לומר "אתה מכעיס אותי" או "העצבת אותי", אפשר לומר משהו כמו "אני כועסת עכשיו , אך אני יכולה להתמודד עם הכעס שלי, הוא לא קשור אליך" ואיך שלא נסתכל על זה, הכעס שלנו באמת לא קשור אליהם …

דבר נוסף,  על מנת להביא ילד למנוחה, עלינו לספק יותר ממה שהילד מבקש …כאשר אנו מספקים יותר ממה שמבקשים אנו בעצם מביאים לתחושת שובע. אם יש הרבה אוכל על השולחן, אני רשאי לקחת כמה שאני צריך עד שאני חש שובע, אך אם היה מעט אוכל על השולחן, הייתי חש שזה לא מספיק, אני עדיין רעב … כך גם לגבי הרעב ההיקשרותי. כאשר ילד מבקש חיבוק, אני לא נותן לו חיבוק אחד, מכיוון שהוא יחוש בחוסר, הוא בא לבקש חיבוק ומקבל אחד. אך אם הוא בא לבקש חיבוק ואני נותן לו חיבוק דוב שהוא לא ציפה לו או אלפי חיבוקים נוספים, הוא חש בשובע, הוא לא זוכר שהוא זה שבא לבקש את החיבוק, מכיוון שחיכו לו המון חיבוקים … יש תחושה נפלאה של מלאות … השובע הוא סיפוק המנוחה.

חשוב לציין שישנם ילדים שלא משנה כמה תזין אותם, הם ישארו רעבים … זה מאוד מאוד מתסכל, וכדאי להתבונן ולבדוק מה הסיבה לכך, האם ילדים אלה ניזונים משולחננו, כלומר: האם יש לנו הקשר לעבוד בו, היקשרות?! ונקודה נוספת קשורה במידת הפגיעות והרגישות של הילד, כי על מנת לחוש שובע וסיפוק,  צריך להיות מסוגל להרגיש גם את הריק והעצבות …האם הילד חש רגשות של ריק, עצבות וכדו'….?

יש כמובן עוד מה לשים על השולחן, אך לעת עתה זה מספיק!

כדי שלילדים שלנו תהיה מנוחה, לנו ההורים, יש הרבה על מה לעבוד!!!!

שנצליח ב"ה,

קרן .

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד"ר ניופלד, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s