גם גיל ההתבגרות הוא על הרצף…

מאת: לימור ליברמן

במסגרת 'עיקרון הרצף' שכולנו מכירים גם גיל ההתבגרות הוא על הרצף…
אותו רצף בו התינוק מבחירתו בוחר לרדת מהמנשא ולבדוק את העולם…
אותו רצף בו הפעוט רוצה לעשות הכל לבד.
אותו רצף בו הילד רוצה ללכת לשחק עם חבר (אבל שאמא תהיה בסביבה),
ואחר כך הוא רוצה ללכת לחבר אבל כבר בלי אמא…

אותו רצף בו הילד בוחר את תחומי העניין שלו –
אך כל זאת (בוודאי שבמחוזותינו) קורה בצמידות לאם ובפיקוחה המלא.

ברצף הזה שקשור לגיל ההתבגרות-הנער/ה המתבגר/ת מתחילים לרצות שליטה על חייהם מבלי מעורבות הוריהם…
ובמקביל גם זקוקים מאד להכוונה והדרכה עקב הקולות הדואליים המתנהלים בתוכם.
הם חווים גם היותם ילדים עדיין, וגם את היותם בוגרים ועצמאים…והדואליות הזו אינה פשוטה עבורם.
פעם צפריר שפרון אמר שבגיל ההתבגרות האישיות של הילד בוקעת.
ואני מאד מתחברת למטאפורה הזו.

בבקיעתה של האישיות קורה תהליך של מעין לידה מחדש – לידה של העצמי. לידה של עצמם .
העצמי הזה שאומנם חיכה לבקיעתו הינו עדיין חדש, מהסס, בוחן ובודק- מי אני? על מה ולמה ואיך ומתי…?

מן הצד האחד נראה שהכל ברור להם והכל ידוע להם והם לא צריכים אף אחד והם רוצים להחליט, והם יודעים מה טוב עבורם, ומאד מסתקרנים בהתנסויות חדשות על מנת ללמוד את עצמם…והם חווים גילוי והתחדשות.
ומן הצד האחר הם חווים בלבול וחוסר ידיעה והבנה לגבי מה בדיוק קורה איתם…

בהתחלה – זה נראה קצת מבהיל…כאילו איבדנו שליטה על הילד, ולא ברור מה קורה איתו.
רגע אחד בהיי מטורף ורגע אחר בדאון שחבל על הזמן-
יש האומרים כי אלו התפרצויות הורמונליות ואין להם על זה שליטה,
ואני מניחה שזה בהחלט חלק לא מבוטל מהעניין.
אך במקביל קורה גם תהליך של למידה על עצמם, על עצמיותם, ועל העולם למולם-
ולא תמיד יש להם את יכולת ההכלה לכך.

וכאן בא תפקידנו כהורים – להיות שם כסלע איתן ויציב ואוהב – הסופג את הבלבול, התיסכול, הכעסים ויחד עם זאת להעמיד את המציאות לאשורה מולם ולעזור להם להתאזן ולראות את התמונה השלמה.
מצאנו את עצמנו בהתחלה בתחושות הדומות להורים עם תינוק ראשון…מעין חוסר אונים וסימני שאלה.
אך הבנו שכפי שהתחברנו לעיקרון הרצף כשהיו תינוקות, והקשבנו לתחושות הבטן שלנו ופעלנו מתוכם – בפשטות, באהבה, בביטחון ובאמון באמת שלנו – כך גם לגבי הנערים/ות  שעושים/ות את צעדיהם הראשונים בעולם האחריות, הבגרות, העצמאות, ההחלטות והבחירה האישית הנכונה להם.

כאשר התחברנו למקום אוהב ומכיל – ראינו כי הם בטוחים יותר להתבלבל ולבדוק, כי הם יודעים שתמיד נהיה כאן עבורם להדריכם לקבלם ולאהוב אותם על מי שהם.

מרתק ומרגש לראות את הצמיחה והתפתחות האישיות הייחודית של כל אחד.

אני לא חושבת שאפשר לחסוך מהם (ומאיתנו ) את סערת גיל ההתבגרות , אך אפשר להחזיר לפרופורציות (גם את עצמנו), אפשר להציב להם גבולות במקום שנראה שהם עלולים לעשות טעות שתפגע בהם.
ואפשר להסתכל עמוק לתוכם ולנסות להבין את החוויה הפנימית שלהם ולשם לתת את המענה.
ובעיקר לחזקם ולעודדם להקשיב לקולות הפנימיים שמנחים אותם, ושזו בעצם האמת שלהם.

בחינוך ביתי זה קצת יותר קל כי הם פחות מושפעים מהלחץ החברתי בבית הספר- אך ההתמודדות של קולות החוץ המשפיעים על קולות הפנים אינה נחסכת מהם…

וכמו בכל תהליך ההורות גיל ההתבגרות זו עוד הזדמנות עבורנו כהורים לצמוח ,להתרחב וללמוד.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על גם גיל ההתבגרות הוא על הרצף…

  1. אפרת הגיב:

    מזדהה מאד!! תודה!

    אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s