מסע במים סוערים

מאת: יעל אטינגר

ממרום הורות בת 10 שנים אני מעזה לרשום רשימה של הגיגים.

בפעם הראשונה שהבנתי שאנחנו עוברים 'משבר גיל ההתבגרות' היה בכורי בן שנתיים.
הכלים הקודמים לא עבדו יותר. הוא התמרד נגדם.
ההבנה הכתה בנו שוב (וזה כאב…) כשהוא היה בן ארבע, ואחותו בת שנתיים.
מאז חובט בנו משבר דומה כל שנתיים-שלוש בערך.

כל שנתיים-שלוש ילדינו (יש לנו שלושה) מתבגרים מן השלב הקודם, ודוחפים אותנו בעוז לשלב הבא. המעבר הזה מתבטא בהתמרדות נגד הסטטוס קוו של ההנהגה ההורית, ודרישה למציאת שיווי משקל משפחתי חדש. הוא מחייב אותנו ההורים להתארגן מחדש. לברר בינינו לבין עצמנו רצונות, צרכים וסדרי עדיפויות.

המעבר הזה 'מנדנד לנו את הסירה'. 

השייט המשפחתי מפסיק להיות שלוו לפרק זמן מסויים. אנו ההורים, המשמשים רבי חובלים בצוות המשיטים, נאלצים לצאת מהכורסא הנוחה שלנו, שאינה נוחה פתאום, בכדי לשכלל את כלי הניווט שלנו, ואולי למצוא כלים חדשים. כלים כמו תקשורת והקשבה מפותחים יותר, סמכותיות רכה יותר או פחות (ולפעמים פחות זה יותר: יותר טוב), שינוי סדר העדיפויות האישי והמשפחתי, שיווי משקל משתנה בין וויתור מול התעקשות, ובעיקר הכרה בשונה, גם ובמיוחד אם הוא בעצם הילד 'שלי'.

היום בכורנו בן עשר והקטנה בת כמעט חמש. 

אנחנו נצבים לפני טרום גיל ההתבגרות האמיתי. אינני יכולה באמת לנחש את האתגרים העומדים לפני, אבל יש לי חשדות מבוססים שהילדים שלי ימשיכו לציית לטבע ולגדול אל מעבר לגבולות הנוכחיים, לכיוון הבגרות. אני מניחה שנעבור עוד כמה סערות בשנים הבאות לפני שהשייט יגיע למי מנוחות (אם בכלל).

בעצם אני חושבת, ובעיקר מרגישה, שההתבגרות העיקרית כאן היא שלי, כאדם, דרך ההורות.
אני חווה התבגרות מאשליות, מפשטנות, מבורות.
עם השנים צומחת בתוכי הכרה במורכבות העולם, ביופיו של הטבע, ובעושרו המגוון האנושי.

לכל גיל, לכל משפחה, לכל שילוב הורים-ילדים יש פתרונות שונים. אפשר ללמוד ממשפחות אחרות, אבל אי אפשר להעתיק. זה לא פועל.

לכן נובטת בי צניעות, וגם הכרת תודה ופליאה לנוכח הנס כשמצליח לי.

אסיים במסר קצר לנוסעים בספינה שלי:
תודה ילדים שלי על שאתם עוזרים לי להתבגר.
אני מאמינה ומקווה שתשרדו את המסע איתי בדרך לבגרותכם.

אני מקווה שתרכשו לכל הפחות מספיק כלים בשביל לצמוח מהטעויות שאני לבטח עושה. הרי מי שלא עושה גם לא טועה, נכון? את זה למדתי מהורי שלי: לצמוח מהאשמה ולקחת אחריות על חיי.

אז בברכת שייט נעים, 

אמא

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, נושא לדיון, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s