ריפוי עצמי – ריפוי ברמת התא – חלק ד – השמחה ככח מרפא

כולנו מכירים את האמרות על גוף ונפש בהקשר של בריאות: 'גוף ונפש אחד הם', 'נפש בריאה בגוף בריא'…
אז איך באמת משפיעים הם האחד על השני? וכיצד נוכל אנחנו להשפיע עליהם כחלק מריפוי עצמי?

החיים הם ערך עליון. מתנה. קדושת החיים. אנחנו לומדים להעריך אותם הרבה יותר כאשר אנו באים במגע עם ה'מוות', בפטירה של קרובים ומכרים. ככל שהנפטר קרוב אלינו יותר, ככל שאנו באים בסוג של מגע קרוב יותר עם המוות. מהלך החיים האינטנסיבי שלנו ו'המובן מאליו', במידה מסוימת, נכנס לפרופורציות אחרות. זו הסיבה אגב, מדוע אומרים שלהגיע לשבעה, הינו בגדר מצווה. כדי שניזכר ונזכור ולא נשכח את ערך החיים וקדושתם ונתמקד באמת בדברים החשובים. פרופורציות כבר אמרנו?

שאלת המוות מתעוררת בנו, באופן טבעי, (גם אם לא במודע) מיד מיום היוולדנו. למעשה, אנו עוסקים בדו-שיח איתו, כזה או אחר, כל הזמן. לפעמים קרוב יותר, לפעמים רחוק יותר, אבל כל הזמן. שעון החול מתחיל לעבוד מרגע הלידה, שהרי אין אדם יודע את יום מותו… המוות קיים בנו בתהליכים שונים. הוא חלק ממחזוריות טבעית של חיים-מוות-חיים ואם נקבל אותו בהבנה והשלמה, נחיה איתו בשלום… הוא קיים ומתקיים בנו בדרכים שונות כל הזמן. לדוגמא, ב"קליפות" שעוטפות אותנו ונושרות להן בסיום של כל מחזוריות: ינקות, ילדות, התבגרות, סיום גדילת הגוף הפיזי, גיל המעבר אצל נשים וכו'… בטבע, כשפרי מבשיל ונושר מהעץ ומפנה עצמו לצמיחה של פירות חדשים…

אבל בכל מחזוריות ולכל אורך החיים, הקשר בין הגוף לנשמה חייב להיות בהרמוניה מוחלטת. הפרה של ההרמוניה משמעותה – מחלה.

הקשר בין הנשמה לגוף מתחיל עוד בהיותנו עוברים. לאחר שהמוח מתפתח ונוצר, מתחילה הנשמה תהליך של כניסה ויציאה לגוף העובר, על מנת להתאים את עצמה לגוף, להסתנכרן; כדי שברגע הכניסה הסופית והמלאה, זה יהיה קל ולא טראומטי… בדיוק כפי שצריך להיות ביציאת הנשמה מהגוף. הן יציאת הנשמה מהגוף והן הכניסה לתוכו הם תהליכים לא קלים, בפרט לנשמות צעירות או צעירות יחסית.

המוח משקף את הצד הארצי והגשמי של עולמות תחתונים. החומר. הנשמה משקפת את הצד הרוחני, השמיימי של עולמות עליונים. האנרגיה. ועליהם להשתלב זה בזה בהרמוניה מוחלטת. עדין אך עוצמתי. מדויק.

כשהגוף חלש או חולה, הנשמה מחפשת לצאת ממנו. להתנתק, גם אם באופן חלקי, כמו שקורה בזמן שינה, כאשר רק אחוז מסוים וקטן של הנשמה נשאר בגוף וברובה היא עולה למעלה. מרחפת בין עולמות. זה גם זמן החלומות בעלי המסר והמשמעות (אבל זה למאמר אחר). כשהגוף חלש, הנשמה שואפת למקור. לאלוהים. סוג של נחמה. ניתן לראות את זה בצורה מאוד מדויקת במטופלי קומה ותרדמת. ההבדל הכל כך ברור כאשר הנשמה נמצאת בגוף וכאשר ברובה, היא איננה. רק חלק זעיר ממנה נשאר בו בהיות הגוף הפיזי פועם ונושם.
כשהנשמה חלשה היא מאותתת לגוף בדרכים שונות. לא תמיד אנו מודעים לאיתות או מבחינים בו. וכך לעתים אנו מוצאים את עצמנו במצבי חולי שונים, נטולי כוחות פיזיים להתאושש ולהחלים.                        * להחלים מאותו שורש של המלה להילחם. הגוף צריך להלחם במחלה כדי להחלים.

הנשמה היא אנרגיית החיים. ברפואה הסינית היא נקראת: צ'י.
אז איך מרפאים את הגוף החולה או את הנשמה העייפה ברפואה טבעית זמינה וללא עלות?… – שמחה. חיות האדם.

מצווה להיות שמח, אומרת היהדות. ומוסיפה, שללא שמחה אף לא יתחיל אדם בעשיית תשובה, בינו לבין עצמו ובינו לבין המקום, כי המשמעות היא שהוא אינו שמח בחלקו ובמה שנתן ונותן ועושה בשבילו אלוהים. ומה הטעם אז בעשיית תשובה?

• תשובה אגב, היא הדין ודברים והדין וחשבון שעושה אדם עם עצמו בכל יום. הלימוד מטעויות והתיקון האנרגטי שהוא עושה להם (גם על כך במאמר נפרד).

'שמחה' היא מצב שבו הנשמה שמחה בחלקה. מצב של הודיה ותודה על מה שיש וניתן לנו מאלוהים. מקום של שלווה פנימית. של השלמה וקבלה. של איזון ומיקוד שלנו עם עצמנו (גם אם יש דברים ורגעים בהם נשמתנו 'מטלטלת' לה כתוצאה מאירועים שונים של היומיום, והרי יש כאלה כל הזמן… אבל היא שבה למקומה, כמו מחוג המצפן אשר תמיד יתכוונן לצפון, לא משנה לאן נפנה).

'שמחה' זה 'להסתכל תמיד בחיוך קדימה ולא בזעם לאחור', גם כשקשה ונקודת האור נראית רחוקה מעין, וכשהנסתר רב ועולה על הגלוי.

'שמחה' זה לדעת לקבל בהבנה קשיים, מכשולים ואפילו כאב פיזי. להבין שאלה באו ונועדו לעורר אותנו או לעורר בנו דבר מה ששכחנו או שנשכח מעמנו; ושאם ניתן להם את המקום, נשאל שאלות, נחפש תשובות ונחיה באמונה שהכל לטובה (גם כשזה לא נראה כך), לא רק שנרפא אלא שהמודעות שלנו גם תעלה מדרגה.

'שמחה' זה לדעת לחייך ולצחוק ואף להיות בבדיחות הדעת. כי יש משהו בצחוק אמיתי וגדול, כזה שמגיע מהנשמה (כשהנשמה צוחקת באמת), שפשוט משחרר חסימות, פותח. הוא גורם לגוף להפריש חומרים כימיים שממש מאלחשים כאב והוא נותן הרגשה כמו שחרור מכבלים.

השמחה מרפאת את הגוף הפיזי ואת הנשמה, ולא רק שהיא מרפאת אלא היא בוודאי גם מונעת מחלות. היא מביאה לכדי 'התעוררות' הנשמה ובהכרח גם של הגוף הפיזי. הצחוק, החיוך והשמחה נותנים לנו 'כוחות-על'. הם מחזירים לפרופורציות. ממקדים אותנו לעיקר ומאפשרים לראות את המשני. מקלים על עשייה ויצירה. מעניקים כוחות ויכולות להתמודד בקלות רבה יותר. יצירתיות, גמישות. מסירים תקיעות. הקושי "מתגמד" ואנחנו מרגישים "קלילים" יותר, מסוגלים לעשות ולהתמודד כמעט עם כל דבר.

זו אנרגיה המושכת את הנשמה והגוף למעלה. לטוב. היא פותחת אותנו לא רק כלפי עצמנו אלא גם כלפי הסביבה שלנו. מאפשרת לנו להעניק מעצמנו ולהיות בני אדם טובים יותר. היא מרגיעה. משככת כאב. נותנת שקט נפשי. מאזנת את הציר המרכזי, את האדמה שלנו.

        כשאנחנו עצובים או מדוכדכים, הנשמה רוצה להתכנס בתוך עצמה. להיכנס לתוך קונכייה ולסגור את הדלת, לו היתה יכולה. היא נמשכת כלפי מטה ומושכת איתה את הגוף הפיזי. אנחנו רוצים יותר לישון (כך יכולה הנשמה "לטייל" בין עולמות). אנחנו מעדיפים את החושך על פני האור. אין לנו חשק וגם לא כוח לעשות דבר. מרגישים כבויים. סוג של כבדות. כוח הנתינה שלנו הוא אפסי. כך גם היצירתיות והגמישות. אנחנו "נתקעים" ב"מקומות", שבמצב רגשי אחר זה וודאי לא היה קורה… התיאבון יורד (כי לגוף הפיזי אין כח לעבד ולפרק ולספוג). אנחנו מתקשים ב'להתמודד'. אנחנו כאובים יותר, גם פיזית וגם רגשית.

וכאן מתבקשת:
1. האמירה: 'כמה קל לומר וכמה קשה לעשות' – נכון ! מודה. החיים הם אתגר אחד גדול;
2. השאלה: 'איך יכול אדם להיות בשמחה ולהרגיש בשמחה, כשהוא מתמודד עם מצבים של חולי, לא עלינו, ומחלות קשות בפרט?'

ברור שהרבה יותר קל להרוס מאשר לבנות… וזה שווה ערך לעצבות אל מול השמחה. פחד אל מול אמונה. בניה היא השקעה והתמדה. לא מפסיקים לבנות בניין באמצע, נכון? לעתים אף יש צורך בטיהור ופינוי של מה שהיה שם קודם. אי אפשר לבנות בית חדש על מבנה ישן ורעוע… הרבה עבודה…

אבל זה המבחן האמיתי ליכולות שלנו. היכולת שלנו לקבל מצבים כאלה בהבנה שבעצם הכל לטובה וכי יש סיבה! להתעלות על מה שאנחנו מרגישים ברמה הגשמית/הארצית ולבחון את עצמנו. מה התיקון שנדרש? מה השינוי שעלינו לעשות? מה מבקשים לעורר אצלנו ובנו?

הריפוי על דרך השמחה הוא כמו מדיטציה טובה. השמחה והאמונה שהכל לטובה צריכים להיות מורגשים ולחדור לכל תא ותא, כך שהגוף כולו יואר באור מרפא. תרגישו את השמחה זורמת בכלי הדם, בעורקים, בנימים. חודרת לכל תא ותא ומאירה אותו באור מרפא.

יש פעולות בחיים שאנחנו חוזרים ומבצעים אותן מידי יום, כמעט באוטומט אפילו. הפכו את השמחה להיות כזו, כמו צחצוח שיניים. כמו שתיית מים. כמו מזון.

מידי יום, בכל יום – חייכו. צחקו. פרסו את הזרועות לצדדים, נשמו לרווחה (נשימה בריאה ומלאה, נשימה המזינה כל תא ותא) ואמרו: 'מודה אני'. מודה אני על יום נוסף שניתן לי בעולם הזה. על השמיים התכולים, השמש המאירה, על ציוץ הציפורים, על הפשטות שבאלוהות. על יום נוסף עם האנשים הקרובים אליכם והאוצרות שלכם: בן/בת הזוג, הילדים וחברי אמת. שחקו עם הילדים. הביטו בהם ואפשרו לעצמכם להיות כמותם: משוחררים מדאגות, מעכבות, אמיתיים, חופשיים. לימדו מהם. הם מלמדים אותנו בכל יום, בכל רגע, כיצד להיות הורים, כיצד להיות אנשים טובים יותר. מעמידים לנו מראות. מראים לנו איפה טעינו ואיך היינו יכולים לנהוג אחרת (לו היינו חושבים קצת יותר פשוט וקצת יותר גמיש ויצירתי). לחוות. ליהנות. השמחה תאפשר לכם לאהוב את החיים ולקבל את הקשיים בהבנה שיש סיבה, עם יכולות טובות יותר וכלים עשירים יותר להתמודד עימם.                                                                                             משמעותה של שמחה בגוף היא שאין מקום / זכות קיום למחלה ולכן, בכוחה יכולות מופלאים לדחוק את המחלה (רגשית או פיזית) החוצה. היא ממלאת את הגוף (ברמת התא) ומזינה אותו באור מרפא.

בריאות ושמחה
אורית

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הבריאות שבטבע, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s