אמא, אני לא אוהבת אותך!

מאת: שרית חייט

בפעם הראשונה שמילים אלו כוונו כלפי נאלמתי מעוצמת ההלם. הכיצד? מה זה אומר? איפה טעיתי?
גיליתי כמה קשה לי להכיל חוסר אהבה.
זיהיתי אוטומט של התכווצות למרות שידעתי שהיא לא "באמת" מתכוונת. שהיא מתארת את הרגע בלבד. 

השימוש בביטוי "אני לא אוהבת את.." כלפי בן אנוש הוא הדרך של ביתי לבטא רגשות חזקים. הכי עוצמתיים מבחינתה.  היא כבר מכירה את המשמעות התרבותית של המונח אהבה, את הציפיות, ולכן אם היא מעזה לחתור תחתיהן סימן שבאמת קרה משהו קשה במיוחד, גם אם אני לא ייחסתי לכך חשיבות דומה.

כשעברתי להתבונן על עצמי גיליתי שגם אני, אם אתאר בלשון עדינה,  לא תמיד "אוהבת", גם את אלו שמצווה עלי לאהוב… יש את הרמה הגבוהה בה מונחת אהבה כאקסיומה למשפחתי וכול מה שסובב אותי ואת רמת היום יום שבה לא תמיד אני זוכרת או מצליחה לאהוב את מי שעומד מולי.

לאחר שקיבלתי את הבשורה שכרגע לא אוהבים אותי, מתוך לקיחת אחריות על המציאות שאני בוראת ומשתקפת בפני, ומשקפת עבורי את עולמי הפנימי. ידעתי שזו מראה שלי, שאני לא אוהבת לצפות בה, ומכאן עולה שכרגע יש חלק בתוכי שאני לא אוהבת. הוא עומד מולי ורוצה חיבוק ואני בכלל לא מוכנה להודות בקיומו.

לא תמיד אני אוהבת את ההשתקפות שלי, שניבטת אלי באדיבותו של מי שעומד מולי, גם אם זו בתי או אמי או זוגי, או החברה הטובה שלי.., ובטעות של זיהוי או חוסר מודעות אני יכולה לשייך את חוסר האהבה למראה עצמה.
לכן, חשוב לי להבהיר שזה קשור אך ורק אלי, אל מידת ההכלה והקבלה העצמית שלי את עצמי על כל שלל ביטויי,  כולל ההתנהגויות והזהויות שאני מעדיפה "להעלים". וכשאני זוכרת, אני גם מצליחה להודות לשליחים המדהימים והאוהבים שמוכנים פעם אחר פעם לעמוד מולי ולאתגר אותי, בכזו אהבה. 

אז איך מתרגלים את הנוכחות באהבה? מבקשים מהלב, ומיד ההזדמנות מגיעה..

הימים ימי ראשית הקיץ,
על פני השטח סיומים ומנוחה, ומתחת רוחשים תכנוני השנה הבאה,
מי יוזם ומתי, מי הולך ולאן,
סערה חיצונית מדומה, המסמלת ביתר שאת את חוסר הוודאות המתקיים בחוץ. 

ויש עלבון וחששות מפני הבאות. אני פוגשת את ה"קורבנית הפגועה" ואת ה"צודקת",  ושתיהן יחד מכתרות את זו ש"מתנהגת לא יפה", הניבטת אליהן במראה, שופטות ומבקרות אותה על התנהגותה.

והאהבה נקברת לה תחת פני הנפש, התבניות, ההרגלים, הפחדים, מכאובי העבר, הערכיות הנמוכה וחוסר הביטחון העצמי בעצמי. בכוחי הפנימי. בנשמתי, בידיעה שהדברים מתנהלים בדיוק כפי שהם אמורים להתנהל, ותמיד תמיד הם לטובתי, טומנים למידה משמעותית עבורי. 

ואם אני לא נמצאת במקום מסוים, סימן שאני לא אמורה להיות בו, וזה בכלל לא קשור לערכי אלא למידת התאמה ולמה שתואם עבורי. גם אם בפועל, בעולם הגשמי "לא הזמינו אותי". הרי השייכות שלי לא תלויה בשום דבר חיצוני. 

ואני רוצה ומבקשת להיות באהבה, להוליך אהבה ולעגן אותה בתוכי, להדהד ולהפיץ אותה בסביבתי. למען עצמי.
והלב, מצד אחד יודע שזו הדרך הנכונה, ומצד שני הוא מוקף במערכות הגנה. חומות ומנעולים ששומרים אותו סגור ומוגן מפני העולם, כדי שלא יפגע בחוץ.. כשבפועל החסימה הזו מונעת ממנו להתרווח וממני לעבור לקלות והרמוניה.

להיות אהבה מאפשר לי שמחה, מוליכות, יעילות, תנועה והתפתחות.
הסתכלות גבוהה יותר, כוללת, אחרת, שאינה מזדהה או מתערבבת.
היא מאפשרת לי להיות סקרנית וחוקרת. להסכים להתחדש מבלי לשלוט או להיאחז בתוצאות, לברוא ולצפות ולחכות להפתעות. כשכול מה שמגיע מתקבל בברכה, מתוך ידיעה שזו מתנה. 

שמתי לב, שככול שאני מזדקקת, מתקדמת, ומצליחה להוות אהבה, כך אני נחשפת למראות והשתקפויות פחות פוטוגניות שלי,  של דברים שאני תופסת כ"רעים" או "לא מוצלחים".
זהו מסע שיפורים אינסופי. כל פעם בעוד רמה, עמוק יותר. מטלטל מבנים שנחרטו על "הכונן הקשיח". תמיד יש סמוי מהעין הנגלה בפני ברגע שאני מתפנה ומוכנה. כנהוג לומר במחוזותינו, "ננוח בקבר".. 🙂

יותר ויותר אני מסכימה להסתכל במה שניבט מולי, באירועים המתרחשים לנגד עיני ולהבין שהם קשורים אלי, שהם משקפים את עולמי הפנימי, אותי, את עצמי. כך יותר ויותר אני לוקחת אחריות על מה שקורה, בעיקר על הדברים שהתרגלתי לא לאהוב. אני מודה בכך שהם חלק ממני ומודה להם על כך שהם שרתו אותי בעבר. לא סתם הם איתי.
אני זה הבנות שלי, ואמא שלי וזוגי והחברה בחינוך הביתי.  כולם כולם משקפים מתווים שקיימים בתוכי. 

גיליתי שלאהוב את עצמי בעצמי, את כול כולי במלואי, זו משימה כלל לא פשוטה עבורי.  

בנותיי הן המורות הכי מהממות שיכולתי לבקש לעצמי, מראות  מדויקות וזמינות, המספקות עבורי הזדמנויות להתפתחות בכול רגע ורגע.
כשהפכתי לאם גיליתי שלהיות אהבה זה פשוט לאהוב ולהסכים לקבל את כל מה שבא, גם אם הוא לא נחווה כאהבה.
ההורות ובפרט האימהות מניחות אהבה מולדת, מנחיתות אהבה תרבותית, שק של ציפיות, תבניות כיצד מתנהגות ואוהבות אימהות.
גיליתי שנוצר פער בין הציפייה והרצון שלי כאם לאהוב תמיד את בנותיי באופן מלא ושלם שאינו תלוי בדבר לבין הצורך לאהוב בפועל  "מראה" אנושית שמשקפת תכונה לא אהובה שלי, שלוחצת על כפתור מאיים. לא תמיד אני מצליחה כמו שאני רוצה, באופן מיידי. ואז לזה המרווח נכנסים בקול צהלה רגשות אשם, ביקורתיות ושפיטה שדוחים את לקיחת האחריות שיכולה להחזיר אותי למסלול האהבה. 

כשאני מכילה ומקבלת את עצמי, כשאני רואה ופועלת מתוך החיובי, אני אוהבת, ופוגשת אהבה גם מחוצה לי.

כשאני סוטה מנתיב האהבה לשביל צדדי, טועה בפנייה, עוצרת לשכשך רגליים בשלולית או להזיז אבן כבדה, אם אני מצליחה לזהות ולהיות בערות ובהכרה פעילה, אני מבינה שזה נעשה לצורך למידה.
אני חומלת את הנפש שמתוך הרגל פסעה שוב בנתיב המוכר ושכחה שבשיעור הזה כבר היינו וייצרנו פתרון.
אז מתוך חסד כלפי, אני יכולה לשוב אל המסלול. מתוך הוקרת תודה על היכולת לזהות, ועל ההזדמנויות שמאפשרות לי לגבות, שמגיעות לוודא שאכן הפתרון מוטמע בתוכי ואני זוכרת להשתמש בו.
איזה כיף לי שככה דואגים לי, מידי יום, בכול רגע נתון. ואני רק צריכה להסכים ולקבל, להסכים ולנוע.

ברגע שאני נזכרת בכול אלו מיד ליבי מתרווח ואני שואפת אל קרבי אהבה ונושפת אותה באדוות מעודנות ומנצנצות בחזרה, בנתינה אל הסביבה.
כשרוצים מהלב – חלומות מתגשמים.
כשפותחים את הלב – אפשר "לדעת" מה לעשות ולאן ללכת.
הלב מתרחב ואנחנו פוסעים בקלות, אוהבים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה נושא לדיון, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אמא, אני לא אוהבת אותך!

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    תמיד אנחנו צריכים לשים לב למה שקורה אצלנו ולהשפעה של הדברים הפנימיים שלנו על התפיסה שלנו את הדברים החיצוניים שקורים. אבל צריך לזכור שלפעמים, יש כאלה שאומרים "אתה טיפש" ובעצם מתכוונים ש"עשית מעשה טיפשי", ובעצם כשילד אומר "אני לא אוהב אותך" הוא בעצם מתכוון שהוא לא אוהב את מה שאמרת או עשית וזה לגיטימי לגמרי

    אהבתי

  2. sarit9 הגיב:

    בעיני הכול לגיטימי, כל כוונה וכל אמירה ❤
    גם אמירות שנחשבות "לא לגיטימיות" כמו להגיד להורה שאתה לא אוהב אותו
    אנחנו יכולים לבחור איזה משמעות לתת למה שקורה לנו, בסביבתנו.
    בעיני, כשאני חשה חוסר אהבה, גם אם בגלוי זה מופנה כלפי חוץ, בדרך כלל זה מעיד על משהו שאני לא אוהבת בתוכי.
    זו המציאות והיא עולה על מנת שאוכל לשים לב אליה, ולהחליט אם אני רוצה לשנות או לא.

    אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s