המצפן שלי המצפן שלה

מאת: ענבל כהן מידן

 וברגע מסוים הצפון כבר לא היה צפון. כל אחד מהמצפנים הצביע על צפון אחר. שונה במהותו.

מתוך מערבולת של בלבול ותסכול נדרשתי להכריע.

האם להמשיך ולהיות נאמנה למצפן שלי, המלווה אותי שנים רבות בדיוק ובנאמנות מופתית? או להיות מסוגלת לרגע אחד להניח אותו ולהציץ במצפן קטן יותר, טהור ומנצנץ, המצפן של ביתי.

ימים כלילות לא הצלחתי להכריע. אותו מצפן קטן ושברירי שימים רבים מורה על צפון אחר, התחיל לזעוק ולהאיר באופן חד משמעי וכמעט נואש על הצפון שלו.

ואני בכאב גדול ובאומץ נאלצת לראשונה להסתכל על מצפן אחר, קטן יותר, צעיר יותר, אך טהור ואותנטי. זהו המצפן שלה וזהו מסלול חייה ואני אפנה לה את הדרך ואתן לה להוביל אל הצפון שלה.

מאותו היום בו פיניתי לה את הדרך ראיתי אותה זוהרת, פורחת ונאמנה למצפן הפנימי שלה ובמידה רבה בוטחת בי יותר.

ברגעים רבים אני כואבת את אובדן הדרך אבל זה אובדן הדרך שלי. והיא שהייתה נאמנה למצפן שלה בעקביות ובביטחון הלכה בדרך שלה ואני הייתי שם, חנוקה מדמעות, מתקשה לשחרר, מחבקת אותה באהבה גדולה, בכאב ובהתרגשות מתוך הבנה שדרכינו לא תמיד ילכו בשביל משותף. כל שנותר לי הוא לסמוך עליה ולאהוב אותה עד אין קץ.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s