להיות אהבה

מאת: לילי לזרוביץ
הרבה פעמים יש לי תחושה שאולי לא נולדתי בזמן ובמקום הנכונים לי…
אני נכנסת לרכבת הומה וכל אחד יושב מול מסך קטן, עטוף בבועה טכנולוגית בלתי חדירה, מרגיש כאילו כולם סביבי מדברים בשפה זרה, קונים, קונים, קונים או מוכרים, לא מבינה את סדר העדיפויות שלהם, את תפיסת העולם שלהם, הם זרים לי, מנותקים, מנוכרים. אני בודדה מולם, הם -הם.
אבל אז, פתאום ובלי הודעה מוקדמת יש רגעים של מפגש.

אני ואישי יורדים מאוטובוס מקרטע בכפר פיצפון בגואטמלה, רבים מתושבי הכפר מתאספים בככר הכפר ומסתכלים עלינו (אני ג'ינג'ית קצוצה והוא עם שיער ארוך וזקן עבות), כמעט כל תושבי הכפר מסתכלים עלינו ופשוט נשפכים מצחוק,
או, הילדון שלי בן חמש מתעורר, עוד חצי רדום מדדה אל הספה, נישכב, ומחבק את שמיל החתול תוך כדי שהוא נירדם ושמיל מגרגר,
או, פעוטה מושיטה ידיה לפרפר שעף ועל פניה הבעה של פליאה מוחלטת,
או, אישה שוכבת על מיטת טיפולים ומתמסרת בביטחון ואמונה למגע ידיי,
או, אהובי מסתכל לי בעיניים ומחבק אותי ואני מניחה את ראשי על כתפו,
או, במעגל הקשבה האיש שמולי מתחיל לבכות,
או, איש זקן עולה על אוטובוס בשישי בצהריים ומחלק פרח יסמין לכל נוסע לכבוד שבת…
אינספור רגעים קטנים כאלה, שבהם שני יצורים חיים פוגשים אחד את השני, בפשטות, באותנטיות, שניים שהם יחודיים לגמרי, אבל בו זמנית גם כל כך, כל כך דומים…
ואז הכל מתמוסס לי, ואין שום חשיבות לתפיסת עולם או לסדרי עדיפות, אני פשוט מתאהבת, באחר, בעצמי, בעולם, בלהיות בחיים, ואני כולי נהפכת להיות אהבה.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה נושא לדיון, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s