"העבודה" שלי

מאת: שרון ברגרין

עבודה מבחינתי אמורה להיות משהו כייפי שאתה נהנה ממנו. ושאחרים נהנים ממנו. עבודה אמורה להיות התרומה שלך לעולם. הדרך שלך להעשיר את הכלל במתנותייך ובייחודיות שלך.

עבודה היא גם דרך לפגוש את העולם ומתוך המפגש הזה ללמוד ולהתפתח.

בעבודה שלי, אני פוגשת אנשים וקבוצות של אנשים. אנחנו משתמשים בטכניקה –שנקראת ה"עבודה" של בירון קייטי – על מנת לאפשר לעצמינו להשתחרר מדפוסי חשיבה מגבילים, מעכבים. דפוסי מחשבה שגורמים סבל ולא באמת תורמים או מקדמים.

הטכניקה הזו שבה אני משתמשת היא יחסית פשוטה ואפשר לעבוד אתה גם עם ילדים.

וכך למשל בפעם אחרונה שיצאתי לטיול רגלי עם המשפחה שלי . ביתי הקטנה שחר, התחילה להתלונן שאין לה כוח ללכת ושהיא לא מסוגלת להמשיך, שחר היא ילדה מתוקה ומקסימה, היא נולדה היפו טונית כלומר עם טונוס  שרירים נמוך ולכן היא מעט חלשה. הליכה היא דבר נפלא עבורה אבל היא צריכה להתאמץ יותר מאחרים.

ואני שאלתי אותה אם היא בטוחה שזה נכון? (השאלה ראשונה והשנייה של ה"עבודה של בירון קייטי" היא, האם זאת האמת, והאם בוודאות זו האמת? ואנחנו שואלים אותה על כל מחשבה שגורמת לסבל או למתח-כשאני עובדת עם ילדים לפעמים אני שואלת בצורה פשוטה יותר) שחר אמרה לי-שכן

ואני שאלתי אותה – ושאת חושבת את המחשבה הזו שאין לך כוח ואת לא מסוגלת איך זה מרגיש?

ושחר אמרה עצוב (זו השאלה השנייה –איך אתה מגיב, מה קורה כשאתה מאמין למחשבה?)

ואז שאלתי את שחר מי היא תהייה ללא המחשבה הזו שאני לא מסוגלת?(זו השאלה הרביעית מי תהיי ללא המחשבה?)

ושחר אמרה בלי המחשבה אני חזקה!

ולאחר מכן היא התחילה לצעוד .

אני שאלתי אותה לאחר כמה זמן, אם היא צריכה עזרה והיא אמרה לי- אמא ללא המחשבה הזו אני באמת חזקה. וככה היא צעדה בגבורה עד סוף המסלול.

אז את השאלות האלו אני שואלת מבוגרים כבר 7 שנים. ואני שואלת אותן את עצמי. ובאמת הן עושות עבודה נפלאה.

 לאחר שעבדתי איתם (עם השאלות)  עם הבנות שלי, חשבתי לעצמי כמה הייתי שמחה אם מישהו היה מלמד אותי את השאלות האלו כשאני הייתי קטנה.

החלטתי שאני רוצה לעבוד עם השאלות האלו גם עם ילדים.  ויחד עם קולגה וחברה טובה שהיא גם שחקנית, יצרנו מפגש לילדים שמתחיל בהצגה קצרה (ע"פ ספרה של בירון קייטי עיבוד ובימוי שוש מוצפי) שממחישה את הרעיון הזה של השאלות והעבודה.

אז אני חוזרת לעבודה כמקצוע= ואומרת שוב עבודה היא מקור להנאה ולהתנסויות. והמפגש הזה שיצרנו לילדים בשבילי הוא כייפי ומשמח. העבודה  היא גם דרך להגשים חלומות.  המון שנים חלמתי לעשות הצגה לילדים ..

כן יש גם חלקים שאני פחות אוהבת בעבודה שליכמו לשווק וליצור מצב שאנשים מזמינים אותנו . אך עם קצת אמונה וסבלנות הכל אפשרי! ואין ספק שגם החלק הזה מלמד מאוד ומזמין אותי להאמין בעצמי ובערכי.

אז בהצגה שלנו אני צב. וזה ממש נחמד בימים שיש לנו מפגשים ללבוש לעבודה את החליפה של הצב שלי והשריון, לקחת את הגיטרה. כי בתוך ההצגה אני מנגנת ולצאת לעבודה.

ואז לפגוש הורים וילדים ולהביא להם משהו שיש לו משמעות ויכול להשפיע על החיים שלהם לטובה.

 לסיום אשתף במפגש האחרון שלנו שהיה מפגש משותף להורים וילדים-

לאחר שהצגנו את ההצגה. ביקשנו מההורים והילדים להיזכר במצבים שבהם הם הרגישו שלאף אחד לא אכפת מהם או שלמישהו לא אכפת מהם ( ממש כמו מה שהטיגר מרגיש בהצגה, הטיגר הוא התפקיד של ענבל)

ולאחר מכן כל זוג של ילד והורה שיתפו אחד את השני בסיפורים האישיים שלהם.  וזה היה מקסים לראות ילדים והורים מספרים אחד לשני על מקומות כאלה לא נעימים שהיו להם וחולקים   רגע של קירבה ואינטימיות.

 בשלב הבא הזמנו ילד והורה להדגים לכולם כמה זה פשוט לשאול את השאלות. הזוג שעלה על הבמה בחר  שהילד יהיה זה ששואל את השאלות.

 האבא סיפר שהוא נולד בקיבוץ והוא זוכר לילה כזה שהוא ישן בבית הילדים והוא מתעורר לבד וחושב שלהורים שלו לא אכפת ממנו . והילד שאל את אביו האם זאת האמת שלהורים שלו לא היה אכפת ממנו אז באותו הרגע? וכך המשיך לשלושת השאלות הבאות. והאבא ענה וחלק מאוד יפה את הרגשות והתחושות שלו. וגילה שללא המחשבה הזו הוא ממש בסדר שם במיטה. הוא גם גילה שלהורים שלו כן אכפת ממנו . ונתן המון דוגמאות לכך. וזה היה שיתוף מקסים.

כולנו יצאנו מהמפגש הזה מרוגשים ושמחים. כי רגעים כאלה של קירבה מאפשרים הרבה אושר. וגם קיבלנו את האופציה דרך השאלות לעזור לעצמינו לצאת ממקומות פחות נעימים ועצובים שאנחנו מגיעים אליהם בחיים.

אז אני שמחה על העבודה שלי, יש בה הרבה סיפוק!  .ושמחתי גם לחלוק את הדברים אתכם.

ואם תרצו לשמוע עוד פרטים על העבודה אתם מוזמנים בשמחה לפנות אליי

שמי שרון וזה המייל שלי sharonbergerin@gmail.com

אם תחפשו –הצגה ומפגש לילדים ע"פ ספרה של בירון קייטי –תוכלו לקרוא עוד קצת עלינו. ואם בא לכם לעשות לנו like

שיהיה לכם ימים יפים ומקסימים יחד

שרון./  כולם עבדו יחד ובסוף צירו ציור מששותף  משאירים אותו ליש והוא זוכר לילה כזה שהוא ישן בבית הילדים טמתעורר לבד וחושב שלהורים שלו

 

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s