פרנסה

מאת: ענבל לויטה מתוך גליון באופן טבעי מס' 24 שעסק בפרנסה, אוגוסט-ספטמבר 1999

ישנו חוק קוסמי האומר שאם תעשה את מה שאתה אוהב (כלומר באהבה), יחזיר לך היקום שפע מבורך.
למדתי מחברה שלי שחזרה בתשובה, שלכל אדם ואדם יש ספר פרנסה (כמו גם ספרים אחרים), בו כתוב מה תהא פרנסתו ומה גדול או קטן יהיה תחום זה בחייו. מכאן הידיעה שהפרנסה אינה באה ממש מן העבודה או מהמעביד ,אלא מן הבורא עצמו. העבודה הפיזית היא תמונה, שיקוף, ביטוי למהות האדם, ליכולותיו בעולם החומר. אך המקור, השפע עצמו, הוא רחב וגדול פי כמה מסך שעות העבודה בחודש זה או אחר. כסף הוא ביטוי. ביטוי של אנרגיה, ולכמה מאתנו יהיה מוזר לקרוא את המשוואה: כסף = אנרגיית חיים.

לרבים כל כך מאתנו הפך הכסף למילת גנאי… למשהו "מלוכלך", "לא מוסרי", ועוד הגדרות יפות. בדומה לעיוות שיצרנו למשמעות של "מין". אבל במקור, כך אני מאמינה, לכל ביטוי לחיים שלנו פה, בעולם הפיזי, יש משמעות קדושה וגבוהה. אלא שאנחנו בחרנו לחלק את ה"טוב" מן ה"רע" וכך יצרנו הפרדות.

יש לי אחות שמאוד משתדלת להתפרנס בכבוד. הרבה מאמצים היא משקיעה בלהיות עצמאית מבחינה כלכלית ולעבוד לפרנסתה ללא עזרה מהמשפחה ומינוס בבנק. רוב הזמן זה לא הולך לה, למרות שאין לה משפחה לפרנס והמקצוע שלה מאוד רווחי והיא מעולה בתחומה. לא פעם היא מנסה להבין איך אלון ואני, כמשפחה עם שלושה ילדים, מתפרנסים. ניסיתי להסביר לה, אבל אני לא בטוחה שהצלחתי. זה לא בהגיון. זה בתובנה כללית שקשורה ל"זרימה". מצאתי שדווקא מי שמחשב את האגורה לאגורה ומכלכל את הוצאותיו בדייקנות רבה, לא מצליח לאחוז בקסם הזה של "שפע מבורך".
תעשה את מה שאתה אוהב לעשות!

לפעמים היקום לא מחזיר לך במטבעות ובשטרות של ממש, אלא בצורות אחרות של תגמולים. למשל בקבלת בגדים לילדים, כך שלא תצטרך לקנות להם חדשים. או שיש חברים/שכנים/משפחה שעוזרת עם הילדים בעת הצורך ולא צריך לשלם למסגרת של גן, בייביסיטר וכולי.

לפעמים אנחנו שוכחים שכסף הוא אמצעי להשיג דברים ולא מטרה בפני עצמה. כשאנחנו מגיעים לדברים שרצינו, השגנו את מטרתנו. ופחות חשוב, אם זה נעשה על ידי כסף או לא.

שנינו, אלון ואני, עצמאיים. מצאתי שברוב המשפחות שראיתי, אם אחד מבני הזוג הוא עצמאי, השני היה שכיר. כך יש איזה ביטחון כלכלי במשפחה. פעמים ספורות בלבד ראיתי ששני בני הזוג בחרו להיות עצמאיים כמונו. האם זה מביא לנו חשש וחוסר ידיעה כמה כסף נרוויח בחודש הקרוב? לא. אנחנו חדורים בידיעה (שבאה מאמונה חזקה ביותר), שיינתן לנו כל צורכינו.
והצרכים שלנו משתנים ובמקביל גם הפרנסה. חוץ מהידיעה הזו, שכרוכה בהרבה מאוד שקט נפשי (דאגות הן מחסום בפני השפע. ראו הוזהרתם!).

אנחנו גם חיים בהודיה גדולה מאוד. לא כאקט טכני שרכשנו לנו, אלא בטבעיות, אנחנו מודים שוב ושוב על מה שניתן לנו. בכול פעם (כמעט) שאני מפעילה את מכונת הכביסה אני מודה לה בלבי. איך הייתי מכבסת את הכול ביד?? לפני שנים מעטות בלבד סבתא שלי כיבסה ביד חיתולי כותנה של שלושה ילדים, בהיותה אלמנה שמחזיקה לבד משק חקלאי, ועוד בשנות הצנע! אז שאני לא אודה למכונה?? וכשאנחנו אוכלים אנחנו אומרים: "שלא נדע מחסור מהו". כשאנחנו חוזרים מהקניות, אני פורקת את שקיות המזון בהתפעלות ובהודיה. זה דבר גדול לפתוח את המזווה ולמצוא שם כל טוב, אתם לא חושבים? בודהא כבר אמר ש"מטוב ייצא טוב" והרמב"ם פסק ש"דומה מושך בדומה". כך ששפע מוליד שפע והכספ, כנראה, נדבק לכסף.

אולי משתמע מהכתוב כאן שאלון ואני עשירים (ואכן אנו עשירים, אך לא בכסף, עדיין…) וקל לנו לכתוב על "זרימה" ו"שפע" כשבחשבון הבנק שלנו אכן יש שפע מבורך. וזה לא כך. זה לא כך אך ורק בגלל שעדיין לא בחרנו לראות שמגיע לנו יותר. וזהו. אין תירוצים. זה לא בגלל המיתון, ולא בגלל שיש תחרות בשוק העבודה, ולא בגלל סיבות כאלו ואחרות. זה אנחנו! כשנאמין ונרצה שיגיע לנו יותר ולא נבחר במינוס בבנק, נעבור שלב. יהיה לנו בטחון לקחת יותר כסף על העבודה שלנו, נפרסם את עצמנו יותר, נהיה גדולים.
בינתיים, כנראה, נוח לנו במקום שלנו. רק לאחרונה אני מתחילה להיפרד ממערכת אמונות שהייתה לי בנוגע לפרנסה שלי. האמנתי שעלי לעבוד קשה מאוד כדי להיות ראויה לתגמול וכשגם כשהתגמול יגיע, אסור לו להיות חס וחלילה גבוה.  "זה לא מוסרי להרוויח הרבה", שמעתי שוב ושוב בתוך ראשי. למה?! אני מנצלת מישהו? לא! אני מציעה את שירותי במירב ובמיטב שביכולתי, אז למה תחושת הניצול?
למה אי הנוחות לקבל כסף עבור מה שעשיתי? הרי זה מוסרי ביותר לתת את המקסימום. לקבל בחזרה? נסתפק במינימום.

עכשיו אני יכולה לראות איך אני נפרדת מהתפישה הזו, שמושרשת בי עמוק מאוד. אני בדרכי לחגוג את השפע המבורך בידיעה ובהזמנה, שמעכשיו המשוואה תתהפך לטובת עבודה קלה=תגמול גבוה. אמשיך להעריך את עצמי, ואולי אף יותר, גם אם אעבוד בקלות ובנינוחות. זה לא אומר שאתחיל לעבוד ב"ראש קטן", שאתחיל לזלזל בעבודתי או להשקיע בה מעט. זה אומר שאני מסוגלת לוותר על הקושי. ומרגע שלא יהיה צורך בו, יתפנה המקום (המרחב) למשהו אחר. הללויה!

כדאי לקרוא:
כסף ושפע – 150 עצות כיצד למשוך אל תוך חייך כסף ושפע – מאת אריה לייב יעקב עדן, הוצאת גל.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה באופן טבעי, נושא לדיון, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s