לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה?

לאחרונה נתקלתי במאמר של אמא שכתבה על המחיר ששילמה בעקבות בחירתה להישאר בבית עם הילדים. לדבריה, לו היתה יודעת מראש מהו המחיר שתשלם על בחירתה, אולי היתה עושה דברים אחרת.

כמובן שהיא לא מצטערת על הזמן שבילתה עם ילדיה, אבל עכשיו כשהם גדלו ויצאו מהבית היא מרגישה שנשארה מאחור. חבריה לעבודה התקדמו מאד בעבודתם בשנים האלו. הקשרים העסקיים שהיו לה בעבר ניתקו. והיא גם לא נשארה מספיק מעודכנת בתחום העניין שלה. היא לא הצליחה לחזור לעבודה במקום שבו הפסיקה ומרגישה פגועה ברמות שונות.

קראתי את המאמר והתכווצתי כולי. הרגשתי שהיא מדברת עלי. אחרי 7 שנות לימוד באקדמיה, לא הספקתי לצבור ניסיון משמעותי מספיק בעבודה. כשנכנסתי להריון, הייתי בטוחה שתוך 3 חודשים מהלידה, אני חוזרת לעבודה. אבל התינוק הקטן שנולד הפך את הקערה על פיה.

הארכתי את חופשת הלידה ל-6 חודשים, ואז לשנה, ולבסוף התפטרתי. בהתחלה עוד שמרתי על קשרים ואפילו הגעתי לבקר במשרד, אבל הרגשתי כמו נטע זר. ניסיתי לעבוד מהבית כפרילנסרית, אבל הטיפול בפעוט היה תובעני מדי. התקשיתי לתמרן בין 2 התפקידים. ואז נוספו עוד אחים, והבחירה בחינוך ביתי והאימהות שלי היתה טוטאלית.

ופתאום בלי להרגיש, הקטן שלי כבר בן 4. הוא כבר לא תינוק והתפנה לי קצת זמן לעצמי. טיפול בילדים גדולים לא דומה לטיפול בתינוקות ופעוטות. וכשאני נפגשת עם חברותי מימי הלימודים, ושומעת על ההתקדמות שלהן, אני מאושרת בשבילן, אבל הלב טיפה מתכווץ.

אז חשבתי השבוע הרבה על העבודה שבחרתי לי, והאם היא מתאימה לי. חזרתי לקרוא שוב את המאמר של אותה אמא. קראתי עליה קצת. מסתבר שלמרות הבחירות שלה, היא הוציאה 3 ספרים מצליחים. היא מתחזקת בלוג עם קהל קוראים גדול וגם התראיינה במספר תוכניות אירוח. לי זה נשמע כמו סוג של הצלחה.

והסתכלתי על מסלול חיי במבט לאחור. אם יש משהו שלמדתי במשך השנים, הוא שכל דבר שלמדתי ועשיתי שימש אותי בדרכים לא צפויות במהלך החיים. ההקלדה שלמדתי על מכונת כתיבה, התיכנות שלמדתי בתור ילדה, התוכנות ששיחקתי איתן כשעבדתי בתור מזכירה, מאמרים בקולנוע ומחקרים בפסיכולוגיה. גם אם בזמנו הלימודים נראו לי מיותרים וחסרי ערך, הם התגלו כיקרים מפז בהמשך.

ואם יש משהו שאני יכולה להגיד בוודאות על החיים שלי כרגע, הוא שאני לומדת דברים חדשים כל יום. אני לא קופאת על שמריי ומתפתחת כל הזמן. הילדים מאתגרים אותי באופן קבוע, במודע ושלא במודע, להתעמק בתחומים חדשים. אין לי מושג מה אעשה עם הידע הזה בעתיד. לא בטוחה איך ידע בלגו / מדע/ יצירה / גיבורי על או כל דבר אחר יקדם אותי בעתיד. אבל יש לי תחושה שעם הזמן הפאזל הזה יתחבר למשהו חדש ולא צפוי. אני בוחרת לעשות את מה שאני עושה. מקווה מאד שגם בעתיד לא אתחרט על הבחירה הזאת.