"שלום נבחן שלום לקיק שלום יונה צחורה…"

מאת: יאנה זינגרד

יום מיוחד קרב ובא. יום לו מחכים כל ההורים בעולם – אלה עם תחושת שחרור ממעמסה ואלה עם עצב ודאגה מהפרידה המתקרבת. אך יום זה הוא בלתי נמנע עבור כולם. אותו יום, אותו רגע של איחולי הצלחה, של נשיקות חפוזות ונפנופים אחרונים לשלום. אותו מועד בו העולם נחצה לשניים: לאלה שבפנים ואלה שבחוץ.
פעם, לפני 16 שנים בדיוק סשה ואני חיכינו ליום הזה גם אנו. חיכינו לו כמו שמחכים לדבר שהינו חסר תכלית אך בו בזמן מחוייב המציאות.
לדורה, בתנו הבכורה מלאו אז לא מזמן חמש שנים, מרה הייתה בת שלוש ובתוכי חיכה אדם נוסף לצאת לאור העולם.

עד אותו הרגע ילדינו לא נפרדו מאיתנו. הבית היה מעוז חיינו. סשה הלך לעבודה ואני ביליתי יום-יום עם הבנות. יחד בישלנו, ניקינו וסידרנו, שיחקנו, טיילנו, קראנו, שוחחנו וחיכינו לבואו של סשה מהעבודה. החיים זרמו להם, פעמים זרמו לאט וישר ופעמים נכנסו לנפתולים אך העיקר – היינו יחד, יחד הן בשמחות והן בקשיים.

ועתה הגיע עת כשאנו נכנעים לכוח אלמוני ומסלקים את אחד הילדים החוצה אל תוך העולם הבלתי מוכר והזר לו – אך מפני שמישהו החליט שעל כל אדם בן חמש לעשות זאת.
בכיתי בלילות… עצם ההכרה בכך שלא דורה ומרה בלבד אלא גם התינוק אשר עדיין התנועע בתוככי וכן כל ילדינו לעתיד נגזר עליהם בהגיעם לגיל "חובה" להיפרד בעל כורחם מאיתנו, מביתם, עצם ההבנה הזאת העיבה עלי וגרמה לתחושת ייאוש וחוסר תקווה. רציתי לחבק את ילדיי ולברוח, לנסוע לטוס אל מרחקים, להתחבא איפשהו, במקום בו לא פועלים החוקים האכזריים לפיהם על ילד חסר ישע להפוך לאזרח ממושמע וחסר זהות. אך שאיפתי להיות אדם נורמטיבי גברה על תחושותיי.

בראשון בסמטמבר סשה ודורה הלכו לגן. הם בילו שם שעתיים בלבד. אך די היה בשעתיים אלו כדי להעלות מעומקי הזכרון את תחושותיו וחוויותיו של בעלי מתקופת הגן שלו.
למחרת הייתי אני זאת שליוותה את דורה לשם. היה יום חם. לאחר שלוש שעות בגן חיכתה לנו הליכה לא קצרה הביתה.

הצירים התחילו כשהגעתי הביתה. הם גברו במהרה. כשסשה הגיע הביתה כדי לקחת אותי לבית חולים, שוב חשתי שמשהו לא נכון, לא תקין עובר עלי. לא רציתי לעזוב את הבית, לרדת במדרגות, להיכנס לרכב, לנסוע, להיכנס אל תוך קירות זרים, לבוא במגע עם אנשים לא מוכרים ולמסור את גופי לידי מומחים.

רציתי לעצור, לא לנוע ולחוש את הרגע, להינות ממנו. רציתי להתמזג, להתאחד עם הכוח העצום שבתוכי, רציתי ללכת לקראת השאיפה של אדם חדש לצאת אלי, אל העולם. רציתי להיות בבית, יחד עם סשה והבנות.
אך הרצון להיות "נורמטיבית" שוב גבר. משהו התפוצץ בתוכי והמים זרמו החוצה.

קמתי וירדתי לרכב.

חיכתה לי נסיעה של שלושת רבעי שעה במינובוס עם נהג, עם סשה ואביו, דורה ומרה.
ולאחר מכן מאבק קשה על זכותי ללדת את ילדי ולא להיות "מטופלת" בעלת מספר רץ אשר שוכבת (או יותר נכון מושכבת) על מיטת יולדות.

ילדתי את אסתר בעצמי, תוך חציית כל הקווים האדומים והפרת חוקי בית החולים וגרימת מהומה בקרב עמיתיי לשעבר – הרופאים. ילדתי תוך התנתקות מוחלטת מ"המציאות" שמסביבי תוך התמזגות עם עצמי ועם בורא העולם. זאת הייתה לידת קסם.

ואולי לידה זו והאדם שהגיע בה (על אף כל מה שעבר עלינו ביומיים שלאחר מכן) נתנו לנו את ההבנה ואת הכוח לעבור את אותה הדרך אל החירות שעברנו עם סשה בשנים הבאות.

דורה בת 21 היום. צומחת לידה בתה הקטנה אשר נולדה בבית ומעולם לא נפרדה מאמה. ב-2 בספטמבר השנה אסתר תהיה בת 16. מרה, אסתר ושלושת הבנים שלנו לא ביקרו בגן ילדים אף יום אחד. בנינו נולדו בבית. סשה חזר הביתה גם הוא – שנינו "עצמאים" (ועצמאיים smile emoticon ) היום. הילדים גדלים, מתבגרים ועוזבים את בית הוריהם לעתים קרובות יותר ויותר.

החיים מתמלאים בהרגשת נכונות פנימית שמעבר (או אולי מעל) ל"נורמה". הבנתי שלאדם יכולת להחליט, לבחור ולהיות אחראי על בחירתו. הבנתי שדעה לפיה האחריות על חיינו, בריאותנו, ילדינו, התפתחותנו, שלומנו ורווחתנו היא בידי גופים מיוחדים ואנשים שאומנו במיוחד – היא השליה אחת גדולה. אכן אפשר לחיות בה די בנוח.

אך יש גם דרך אחרת. דרך שבה כל צעדך הוא צעד שלך ולא הזזת רגל המופעלת באמצעות חוט, כל מעשה שלך יהיה מעשה שלך באמת ולא תנועת גוף חסרת טעם בתוף שורה צועדת. דרך שבה ילדך הוא ילד שלך ולא נחלת הכלל.

אתם יודעים מה? כדאי אפילו לרגע לחיות את חיינו אנו בעצמנו. הרי לעזוב את העולם הזה כל אחד מאיתנו ייאלץ לבדו בכל מקרה…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s