החיבור לרחם

מאת: אילנה דגני-אילן          מתוך: "באופן טבעי", גליון מס' 41, יולי אוגוסט 2002

 יש כל מיני דרכים להתחבר לגוף. החיבור החזק ביותר עבורי קרה דרך החיבור לרחם ולידע שהוא נושא. עצם ההתכוונות שלי לעורר את הידע שבי – עורר אותו ותהליך ההזכרות היה מהיר ועוצמתי. התהליך נמשך עדין יום-יום.
אישה – מעצם היותה אישה – נושאת בחובה ידע של מיליוני שנים ונשים. הידע הזה הוכנס למגירות השיכחה יחד עם הכבוד העצמי והתפקיד הטבעי שלנו.

הזכות להקשיב
אחת הזכויות הכי חשובות לנו, הנשים, נלקחו מאיתנו בשל חברה גברית שנעשתה שולטת יותר ויותר. כשאישה לא יכולה להקשיב לעצמה זה אומר לא להקשיב לגופה. ידוע כי נשים משתמשות יותר במאוזן באונה השמאלית והימנית גם יחד, ובסך הכול משתמשות ביותר חלקים של המוח, להבדיל מגברים שמשתמשים יותר באונה השמאלית. מכיוון שהאונה הימנית עשירה יותר בקשרים עם הגוף מאשר האונה השמאלית, לנשים יש יותר גישה לחוכמת הגוף כאשר הן חושבות ומדברות. כך שנשים חושבות בגופן. זהו ידע שאם לא מתרגלים אותו – הוא נשכח. וזה מה שקרה לרובנו.

מה קורה כשאנחנו כן מקשיבות לגוף?
לגוף יש מחזוריות של עייפות ורעננות, ומחזוריות של פוריות, מחזוריות של רגשות, של מגע, ריח, התחדשות ושל צרכים שונים. הקשבה למצב שבו הגוף נמצא ברגע מסויים מאפשרת לנו להיות מי שאנחנו באותו הזמן ומספקת לנו הזדמנות להזין את הגוף (שאני מתייחסת אליו כאן כחלק בלתי נפרד ממערכת פיזית-רגשית-מנטלית ורוחנית) במה שהוא צריך.
גוף שמזן במה שהוא צריך הוא גוף בריא, חיוני, נמרץ וכייף להיות בתוכו.
אצלי יש רגישות לעונות השנה למשל. בחורף תנו לי מרק חם, שמיכה ותנור, בלי לזוז הרבה, הרומנטיקה פורחת ואני אוהבת להתכרבל.
באביב – אל תתקרבו אלי, זה בשבילי כמו התקופה של לפני המחזור – רגשות משתנים, חוסר פוקוס, רגישות מוגברת. אני צריכה אז לספק לעצמי יותר מרחב ודרך הגוף אני מצליחה לאזן את עצמי לפי מה שאני אוכלת, כמה אני נמצאת בחוץ ואיזה מרחב פיזי אני יוצרת לעצמי כדי לעבור את התקופה הזו. הגוף מאותת לי אז מה הוא צריך.
לפעמים הגוף זקוק למגע האדמה או המים, לחום אש המדורה או להרים. זה שילוב כמובן של גוף ונשמה – וצריך להקשיב להם. הקשבה להם מחזקת את הקשר ביני ובינם ואני לומדת לזהות את הסימנים שנותנים לי. אני לומדת לאהוב את הגוף דרך ההקשבה לו.
פעם, כשלא הייתי מקשיבה לו, הייתי ממש שונאת את זה שלפעמים הייתי מתנפחת. לא הבנתי מה קורה. היום אני מבינה את המחזוריות. בערך מהביוץ מתחילה התנפחות בכל הגוף, שהולכת וגדלה, ויורדת דרסטית רק בסופו של המחזור. למדתי להכיר את המחזוריות ולאהוב אותה, כמו גם את גופי.
החיבור לרחם פתח בפני חיבור חדש לגמרי לידע ועוצמה שבגופי. נהייתי אמא במהותי לכל דבר שמסביבי.
אני חושבת שפעם – בעיקר מגיל ההתבגרות ועד אולי רק כשנעשיתי אמא, הייתי מנותקת מהגוף שלי. היה גוף והיתה אילנה. מה שעבר עלי לא היה קשור לגופי – ולהיפך. זו היתה התעללות בגוף. היה פשוט נתק. אם יש משהו שחיבר אותי הכי חזק לגוף שלי הוא ההריון והלידה והאימהות.
אני חושבת שתהליכים אלו הזכירו לי את כל הידע ההוא בצורה הכי משמעותית ועוצמתית. נהניתי להיות רכה ולא עוד שרירית וחטובה, נהניתי לערסל תינוק בחיקי, ונהניתי מגופי שעשה עבודה מדהימה. היום אני מחוברת לכוח העצום של הבריאה שיש בתוכי, ובתוכנו – הנשים.

המסרים.
איזה מסרים קיבלתי שם בילדותי שגרמו לי להיות כול-כך רחוקה מהגוף שלי, מהידע והכבוד שאני רוחשת לו היום?
אם נתחיל בינקות – הרי ההפרדה הנוראית מאמא שלי אחרי הלידה בבית החולים בטח כבר הטמיעה את זה שמשהו לא בסדר איתי בכלל. אחרת למה שמו אותי בדבר הקר הזה, בחדר רחוק מהגוף החם של אמא שלי. ובעצם נלך עוד קודם – הלידה – שוב ית חולים ששם רופאים גברים אמרו לאמא שלי איך ללדת, מתי לצעוק ומתי ללחוץ. ומי אמר את זה? גברים שלא חוו זאת מעולם.
ובעצם נלך עוד קודם לכן – בהריון, כאשר שוב רופאים סיפרו לאמא שלי איך ההריון מתפתח ואיך הוא מרגיש.
ונלך בעצם עוד קודם לכן, כשאמא שלי עברה אותו הדבר עם אמא שלה, שעברה אותו הדבר עם אמא שלה, והידע המשיך להיות מוטמן ומוחבא בתוך הרחמים הרבים אל אימות-אימותינו – וכולן שכחו איך להקשיב לגוף שלהן.
הגוף מוסר ומאותת לנו מסרים כל הזמן. כאב ראש הוא סימן שצריך לנוח או לחוסר בנוזלים או אולי להפסיק לחשוב יותר מידי או שצריך לצאת לאוויר הצח בהרים.
סימנים שלא מקבלים מענה מתפתחים למחלות.
הספר WOMEN'S WISDOM, WOMEN'S MIND (נדמה לי שהוא תורגם עכשיו לעברית), הוא ספר חשוב לכל אחת שמחפשת קשר חדש לגופה. הספר מדבר הרבה על הקשר שבין הסימנים שנותן הגוף או מחלות שמתפתחות, לבין ההיכרות שלנו עם עצמנו ועם כאבים רגשיים שאנחנו צריכות לנקות (צריכות כמובן אם רוצות).
ומסופר בו על יותר ממקרה אחד שבו אישה שחלתה במחלה זו או אחרת, והיתה מוכנה לקחת אחריות על מה שקורה בגופה, לקחה על עצמה לטפל במקור של המחלה, וכך – בעיות באברי המין הביאו להבנה בקשר למסרים שליליים לגבי הגוף שהועברו בילדות, וכך בעיות בעיניים קשורות למשהו שלא רצינו לראות, וכולי..
המוכנות להיות בקשר עם הגוף ולשאול אותו – מה אתה מסמן לי? והאחריות להסתכל פנימה, לחפש אחרי המקור האמיתי למחלה וריפוי המקור הנפשי – מרפאים במקרים רבים גם את הסימפטום הפיזי. הגוף הוא מראה לנפש ולנשמה. הנשמה מדברת אלינו דרך הגוף.
חשוב להקשיב.
הגוף הנשי נושא ידע רב כול כך.
נשים שנמצאות ביחד מזכירות אחת לשניה יותר מכל את הידע הזה. כשהדלת נפתחת, הזיכרונות מציפים ומעצימים ומרגשים. כשאני לא מוצאת תשובה למשהו, אני מבקשת הרבה פעמים תשובה מהגוף.
איפה שצ'אקרת הלב נפתחת והגוף מתרחב ונרגע, ושרירי הפנים נרגעים, אני יודעת ששם התשובה שלי. זה דורש אימון, אבל כשמתחילים להרגיש את זה מתחילים לקבל מיד מסרים על הצלחות, וזה רק גובר והולך.
באחד ממעגלי הנשים שעשיתי הצעתי שניגע אחת בשניה. כשאישה שוכבת ושלושה או ארבע זוגות ידיים, שתי נשים אחרות נוגעות בה, מנסיון – זו תחושה מדהימה.
בכול אופן, לפני המפגש התקשרה אלי אחת הנשים ואמרה שהיא לא בטוחה שהיא תרגיש נוח במצב הזה, כי לימדו אותה לא לקבל את גופה, כך שהיא לא נוגעת בו, לא כל שכן נשים אחרות.. ויש רבות כמוה.
גם אני לומדת לרפא את נושא המגע אצלי, והחשוב מכל הוא ההקשבה. כמה נעים לי שנוגעים? איפה כן ואיפה לא? ומי? ומתי? ואם לא ניגע בעצמנו, איך נדע מה נעים לנו?

אני לא משווה אותנו לבעלי חיים, אבל יש מה ללמוד מלהסתכל איך הנקבות בטבע מקבלות בטבעיות כה רבה את נקביותן. הן פשוט חיות אותה בלי להסתבך בשאלות.
אפשר לבחור חיה שאת מרגישה קשר אליה, ולבקש ממנה ללמד אותך את הידע שלה. היא תמצא את הדרך אליך אם תקשיבי.

בעלי למשל לא אוהב כשאני מרזה. הוא טוען שאין לו מה לתפוס. בכמעט חמש שנים שאנחנו ביחד למדתי דרך זה לקבל את הרכות שבגופי ולהפסיק לחפש את הרזון. למדתי לאהוב את הגוף שלי, ואולי פעם ראשונה בחי להסתכל במראה ולראות אותו כמו שהוא, בלי לנסות להכניס את הבטן…

הדרך שלי ושאותה אני רוצה לחלוק איתכן, היא לדבר עם הגוף ולהיות בקשר עם המקור הרחמי שלי.|
אני רוצה להציע דרך כיצד להתחבר לרחם, ואיך להתחיל או להמשיך את המסע אל מי שאנחנו באמת.

שבי או שכבי נוח ובשקט. נשמי כמה נשימות מרגיעות והיכנסי למצב מדיטציה. הניחי יד או שתי ידיים על איזור הרחם. נשמי לשם מספר נשימות, ועם כל נשימה היכנסי עמוק יותר ויותר אל הריק. חושי את הרחם, דברי איתו. בקשי ממנו שיראה לך את הדרך לעצמך. בקשי ממנו שיראה לך את המקור למי שאת. מסרי לו אהבה. בקשי את סליחתו על הניתוק הארוך שהיה לך ממנו. הרגישי כיצד הוא עוטף אותך בחום ובאהבה, ותני לעצמך להיות כמו עובר. ואז הרגישי את הרחם גדל וגדל, ומכיל עכשיו את כל משפחתך, ואת האנשים שסביבך, ואת הישוב שבו את גרה, ואת ישראל, ואת כל העולם והיקום כולו. דעי שאת בראת את כל זה. התחברי לעוצמה של הבריאה שטמונה ברחם. צרי מערכת קשרים חדשה (ישנה) איתו, ודרכו – עם עצמך ועם הסביבה.
דמייני עצמך שלמה ובריאה ובקשר עמוק עם הידע הטמון בגופך ובקשר עמוק עם יכולות הבריאה שלך.
ודעי שמהיום והלאה הרחם נמצא שם בשבילך בכל פעם שתרצי, והוא מחובר למיליוני הרחמים של הנשים בעולם שבמשך מיליוני שנים צברו ידע – וכול שלך ובשבילך.

אור ואהבה
אילנה דגני-אילן
בת של רבקה
אמא של אדן, גל ונגה

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה באופן טבעי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s