מחשבות של ערב יום כיפור

מאת: חיה קאופמן

בס"ד

עשרים וחמש שעות של התנתקות מהגוף. מכל התאוות, מכל ההנאות, מכל הצרכים.
וחיבור כמעט טוטאלי אל הנשמה ודרכה אל בוראי. מקור כל האהבות, כל השמחות כל החסדים.

לפני תחילת היום והצום, טורחת להכין מאכלים משובחים וחגיגיים, כי מי שאוכל הרבה דוקא ביום שלפני, נחשב לו כאילו צם יומיים… אני לא מנסה כרגע להבין את עומק הדבר, אבל מאמינה לגמרי בהנהגה הנסתרת ובחוקיות שעל פיה היא מתנהלת.

הגוף קצת מאותת לי עייפות דוקא עכשיו, והבטן, לאחר הסעודה, מתגלגלת במלאות, ואולי הדבר שהכי היה מתאים לי זה לצלול אל תוך המיטה. אבל לא. היום אני לא רוצה לתת לגוף להכתיב. היום אני רוצה לצאת ממנו, ולאפשר, ולו ליום אחד, למשהו הפנימי, השקט והעדין לבטא את עצמו. האם אפשר שלפחות יום אחד בשנה, הגוף החומרי והגס ישתוק, וגם אם לא ישתוק, שלא אתייחס לדרישותיו הבוטות?…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה נושא לדיון, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s