אני והחרקים שלי

מאת: גלי בלכמן

החקירה החלה כאשר לפני כשלושה חודשים היה לי ג'וק ענק במטבח. הרמתי נעל ( כמו פעם ) ולא הייתי מסוגלת… אז מתוך המצוקה לקחתי את הקופסא של הקורנפלקס ( גם עידן ישן… ) וביקשתי ממנו, יותר נכון התחננתי, שיכנס. " אני לא רוצה לפגוע בך, בבקשה תכנס". אמנם קצת באיומים אבל הוא מיד נענה – נכנס לקופסא ואני – די בהיסטריה ולא במאור פנים רוקנתי את הקופסא מחוץ לחצר. לא עד הסוף הרמוני אבל תחילת רקימתם של ייחסי גומלין מסוג חדש. 

אח"כ הופיע עכביש קטנטן בחדר של בתי ואני מנסה לדבר אל ליבו, לשכנע אותו שיעלה לקש או לעט … והוא ממאן. בתי בת ה 3 הגיעה והסבירה בפשטות שלסביבון הוא היכנס. "תראי אמא… " הביאה סביבון פתוח והוא נענה.
אני חושבת שאת ההסבר מדוע לי הוא לא הקשיב ולבתי כן יספק העכביש הבא שהופיע קצת אחרי.. עכביש ענק , בחדר של בתי והיא די בלחץ. אני מנסה את אפקט הסביבון די בביטחון, הוא בורח. מתחת למיטה ועדיין חשוף. מאי בצרחות מסבירה לי שלא, שאסור להסתכל עליו, שהוא מפחד. " הוא גדול, לא כמו הקטן" ואז היא מסבירה שצריך לקחת כוס ועוד כוס שתשמש כמכסה, כדי שנוכל לסגור כשהוא נכנס. " הוא גדול", ושחייבים לצאת מהחדר כי הוא פוחד…. 

אוקי- אני מקשיבה ומבצעת. השכבתי כוס עם הפתח לכיוונו, לקחתי כוס זהה ביד ויצאנו מהחדר. יושבות בסלון. אני עוברת למטבח, חוזרת, מציצה לחדר ורואה אותו כס"מ מהכוס. " לא להסתכל"- קבלתי הוראות מבוראת שותפה. 

אני מתיישבת ליד מאי ומסבירה בביטחון שעוד שנייה הוא נכנס ונוציא אותו החוצה. נכנסת לחדר וכמו "מגייבר" סוגרת את הכוס. הוא בפנים!!! יש!!! פותחת בזהירות את הכוס ו-אופס – ריק. 

האוטומט שלי: להגיד למאי שהוצאתי אותו מהחדר כי עובר לי בראש שהיא לא תרצה לישון בחדר…. אני עוצרת: כנות, שקיפות, פשטות, אמת…. ואומרת: "הוא לא פה, הוא ברח". 

מאי , בהקלה גדולה, מבשרת שהיום יש לנו – לשתינו יום הולדת. 

תודה עכביש מהמם על שבאת, תודה שעזרת לי להתעלות מעל מערכות ההסתרה, הודיה גדולה. 

וזה ממשיך בנמלים… שכשאני מבקשת מהן לצאת – אחרי 5 דק' השטח נקי. 

ממשיך בטביעה של עכביש קטן בדלי השטיפה , אני מחלצת אותו, מפעילה כלים והוא חוזר לחיים. 

מגיע לקן צרעות שכשלפני חודש בערך שתלנו גינת ירק  הגנן נעקץ פעמיים וחשף בשער קן צרעות עם חלת דבש. נשאלתי על הדברה, סירבתי ופשוט בקשתי מהן "אתן יכולות להישאר כל עוד אתן מכבדות את החוקים ולא פוגעות באף אחד, אם לא, תעזבו". כעבור כשבוע גיליתי את החלה מיותמת- אין זכר לצרעות. ( כבר יותר הרמוני… )

בשבועיים האחרונים מגיעים לפתחי המון ג'וקים קטנים. כל פעם שאני פותחת את מגרת הסכום במטבח יש איזה 2,3 פעוטות שלא מצליחים לטפס ולצאת מהתא של הכפיות. אני , עדיין שבוייה ב"תפיסות מגבילות", וכשזה מגיע לג'וקים קצת שוכחת לקיים יחסי גומלין. לוקחת כף עמוקה ומחכה איכשהו שיטפסו עליה, מנסה, מזיזה, לוקח זמן אבל בסוף מטפסים עליה ואני מוציאה אותם החוצה. וכך יום אחרי יום…
חזרתי הביתה, למגרה ושוב ג'וקים קטנים. הפעם שוחחתי איתם – הודיתי להם על מה שהם מייצגים עבורי ובקשתי מהם לעלות לכף- הסברתי שהבנתי והם יכולים ללכת. הם מיד נענו. להתראות קטנטנים….

והיום – היום, אחרי שאתמול הייתי במפגש משפחתי בהרכב חלקי, ויצאתי ממנו מחבקת את ההיבטים שזיהיתי, מפנה כלפיהם חמלה וחסד פעיל, אהבה ללא תנאי ומחבקת ומחבקת…. היום – "שחר של יום חדש". כשהתעוררתי ויצאתי מהחדר, במרכז הפרוזדור עמד ג'וק ענק ולא זז. נראה מזקני הג'וקים. 

מאי אמרה שהוא מת ואמרתי שלא ( אולי מוות של היבטים בתוכי ולידה מחדש ). אמרתי לו שאני מבינה שהמון משתחרר והוא "הנהן" בדרכו שלו. אמרתי לו תודה ושאם הוא רוצה הוא יכול ללכת. פתחתי את הדלת… מאי אמרה שהוא יכול להישאר להיות חבר שלנו. שנים בשעות…החוקיות משתנה. אמרתי שבטח הוא מוזמן להישאר . הוא נשאר עוד דקות ארוכות… 

מאי אמרה שהוא רעב. הצעתי שניתן לא פירורי לחם. מאי אמרה שהוא ממש רוצה תירס. אז פתחתי קופסת שימורים ונתתי לו תירס. 

הוא נשאר עוד זמן… אני הרגשתי שבהישארות שלו הוא מספר לי שהרבה מבקש להשתחרר מהמערכת וקליפות יוסרו… 

בשלב מסוים לא ראינו אותו יותר.

רק מה, שכחתי את התירס על הרצפה וחזרתי הביתה מהעבודה למסיבת נמלים….. שמח!

היום לימדתי שחייה וכשיצאתי לדשא אחת המבלות התלוננה על הזבובים ושצריך להדביר פה…ואני – אני בקשתי יחסי גומלין. אמרתי לה פשוט – בואי נבקש שלא יפריעו לך. ביקשנו – כעבור דקה כמויות של זבובים התיישבו לי על כף הרגל והיא הייתה "נקייה".

אני מרגישה שחוזרת "הבייתה" ובדרך הביתה החרקים רומזים, מסייעים, מאותתים ומחזקים.
לאחרונה הגיע עוד ג'וק ענק שהיה במגירה של הסכו"ם. ביקשתי שיעלה על הגלשן – עלה, כשהגענו לדלת הכניסה נפל ונכנס חזרה לתוך הבית. פשוט ביקשתי ממנו שיצא, הייתי קצת בלחץ ועלו היבטים של עצבנות ודחייה.
הוא נענה, הגיע אל סף הדלת ואז חזר פנימה לתוך הבית.
הוא ביקש שאקבל אותו, את כל החלקים ה"ג'וקיים" שבתוכי ללא תנאי, אהבה וקבלה מלאים, של כל ההיבטים, גם "המכוערים".
אחרי שהבנתי הוא ציא.. מאז אני על זה.. מענה של אהבה לכל מה שעולה… השתנות עמוקה… שלום פנימי.  

כותבת למען החרקים, למעני, למעננו במחול של קבלה והנחלה למען הפרט והכלל כאחד ומתוך אחריות כוללת.

בהודיה גדולה לכל השליחים שמראים ומאירים לי את הדרך.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה נושא לדיון, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אני והחרקים שלי

  1. לילך הגיב:

    יש ספר שנקרא הבית בו הגוקים מגיעים לשיבה טובה

    אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s