שורשי האימהות שלי

רבקה שניצקי

רבקה שניצקי

מאת: מיכל מוטאי

השבוע בשיבה טובה נפטרה סבתא שלי היקרה. היא היתה בת 96.

סבתא שלי היתה אשה מיוחדת במינה. כשהיא נולדה בבויטן, גרמניה, לפני 96 שנה, העולם שהכירה היה שונה בתכלית מהעולם היום.

כדי ללכת לשירותים, היה צריך לצאת לחצר. כדי לכתוב הודעה למישהו שלחו טלגרף שהיה מוגבל ל 14 מילים. כדי להגיע ממקום למקום השתמשו בעיקר ברכבות ובאוניות. מכונת כביסה, טלפון סלולרי ומחשב לא היו אפילו בגדר מדע בידיוני.

זה לא הפריע לסבתא להיות מעודכנת בכל החידושים הטכנולוגיים הקיימים. ערוץ הקניות היה חברה הטוב ביותר. לא היתה המצאה שלא סקרנה אותה והיא לא בדקה.

שלא כמו הרבה אנשים בגילה הטכנולוגיה לא הפחידה אותה אלא ריתקה אותה. סקרנות אינסופית, יכולת מופלאה ללימוד עצמי ודקדקנות יקית, אפיינו אותה בכל מה שעשתה.

הידע הרחב שהיה לה מקריאת ספרים ומפתירת תשבצים היה מרשים בכל קנה מידה.

היו לה גם ידיים נפלאות וחוש אסתטי מפותח. היא תפרה בגדי ערב ותחפושות, סרגה אינסוף סוודרים, כובעים ומפות.

היא היתה מסוגלת לתפקד בתור מבקרת, אדריכלית ואסטרולוגית ולעשות הכל טוב באותה מידה.

סבתא שלי היתה יקית אמיתית ופרפקסציוניסטית. כשנולדו לה שני ילדים מהממים, אני בטוחה שהיא רצתה להיות האמא הכי טובה שאפשר. אני יודעת שהיא ניסתה לעשות כמיטב יכולתה.

כשהיא כרעה ללדת את בנה הבכור, סבא שלי שלח אותה לדודה שגרה כמה רחובות ליד כדי שתיקח אותה לרופא. הוא עצמו נסע לעבוד בחיפה. את ההודעה על לידת בנו קיבל כעבור כמה שעות בטלפון. אמא שלה, שנספתה בשואה, עם רוב משפחתה כמובן שלא היתה שם לצידה.

כעבור תקופה קצרה, סבתי פיתחה דלקת בשד, חומה עלה והיא אושפזה. האחיות הכריחו אותה להמשיך ולהניק למרות הכאבים, למרות שיצאה לה מוגלה מהשד. היא קדחה מחום ואושפזה בבית חולים.

ההנקה, כמובן, לא שרדה. את התינוק הכריחו לקבל חלב בכוס. ככה היה מקובל באותה תקופה. זה היה אירוע אחד מיני אירועים רבים. מקרים שהשפיעו על סבתי כאמא, ועל אמא שלי כילדה.

כשנהייתי אמא, וניסיתי לדמיין את האמהות שלה, לעומת זאת שלי, הדמעות חנקו אותי. אני הייתי מוקפת באהבה ותמיכה של המשפחה הקרובה. קראתי באינספור פורומים ואתרים באינטרנט. היו לי ספרים להיוועץ בהם ואנשים שיכולתי לדבר איתם. היה לי בן זוג תומך וקרוב שעמד לצידי לילות וימים.

היא לעומת זאת הגיעה כנערה צעירה לבנות ארץ חדשה. כמעט כל משפחתה נספתה בשואה. אח נוסף איבדה במלחמת השחרור. סבא שלי עבד רחוק מהבית, והיה מגיע פעם בכמה ימים. היא עברה תקופות של הקצבות מזון, מלחמות ושאר אירועים.

ובנוסף היא היתה גם צעירה ותוססת. היו לה חיי חברה מלאים ועמוסים. היא אהבה לצאת לרקוד ריקודי עם, היא נהנתה לארח חברים ואורחים מחו"ל וגם נסעה לטייל ברחבי העולם, עם סבי שהיו לו עסקים בארצות רחוקות.

סבתא שלי אף פעם לא ממש הצליחה להבין מה אני מוצאת בחינוך ביתי. איך אני לא רוצה הפסקות (ברור שאני רוצה), למה אני לא שמה אותם לכמה שעות במסגרת. אבל הרבה פעמים היא ספרה לי שהיא מלאת הערכה. שלו היתה לה הזדמנות לגדל שוב את הילדים שלה, היא היתה עושה זאת אחרת. יש כמה דברים שהיא היתה בוחרת לעשות כמוני. אני יודעת שאלו דברים שייסרו אותה ממש בשנה האחרונה.

אני יודעת שהיא התכוונה לכך. אבל מתוך האמהות שלה, שלא היתה מושלמת (בלשון המעטה), צמחה האימהות של אמא שלי. אימהות חמה, עוטפת, מגוננת, שומרת ומכבדת. ומתוך האמהות שלה, יכולתי גם אני לגדול ולבחור את הדרך שלי.

אני אסירת תודה על כך שהיתה לי סבתא במשך שנים כה ארוכות. אני אסירת תודה שיכולתי לחוות אותה כילדה, כנערה וגם כאמא.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה נושא לדיון, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על שורשי האימהות שלי

  1. דלית רשף הגיב:

    מיכלי איזו התבוננות מקסימה על האימהות לאורך הדורות! כנראה שמשהו מלימודי הפסיכולוגיה חילחל בכל זאת(-: כשמסתכלים על מה שעברו האימהות והסבתות שלנו קשה לעכל איך הן עמדו בזה… וברור שהיה לכך מחיר… מאוד מרגש!!

    אהבתי

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s