מסביב לעולם ביום יום או גלגוליו של חלום

מאת: שרית חייט

בחלומי, אני ומשפחתי, זוגי היקר ושתי בנותינו האהובות, לוקחים פסק זמן ארוך מן השגרה ונוסעים לטייל בעולם. טיול ארוך מתמשך, כזה שמאפשר לגור במקומות שונים, לספוג אווירה ונופים, לקבל השראה מאנשים מקומיים, כאלה שלא רואים בשום מקום אחר.. משתנים, מתלכדים, לומדים להכיר את עצמנו ואחד את השני טוב יותר, קמים בבוקר ואגם קסום ניבט אל מול עיננו, נופים מרהיבים על סופיים פרושים. אנחנו  צוברים חוויות ואז חוזרים שונים, מעושרים,  ומנהלים חיים חדשים.
בדרך כלל בחלק מהפרקים מופיע בתסריט קראוון והתפאורה היא של שפע ונינוחות כלכלית, הרמוניה ורוגע.
מידי פעם נשלף החלום ושואל: "מתי אני?" בזמן המתאים אני עונה בסבלנות, עדיין לא בשלו התנאים. כדאי לחכות ל"מעברים": בין עבודות, לפני שינויים גדולים. הוא משאיר אותי מחוייכת וחוזר אל ארץ החלומות הבלתי-ממומשים.
לאחרונה, בעודנו על הכביש, ראינו באחד הנתיבים קראוון נגרר, לבן, ביתי וחמוד, עם חלונות קטנים שמסתירים חלומות גדולים, וקול רם וצלול בקע מן הספסל האחורי ושאל: "אמא מתי ניסע לטיול ארוך ? אנחנו רוצים!"ולראשונה הסכמתי להתבונן בו, בחברי משכבר הימים ולראות שאנחנו לא מתואמים כרגע. לכן הוא לא חלק מהחיים הנוכחיים. אין סיבה אמיתית לא לממש אותו.  אם הוא היה פועם ונובע מתוכי, ומגלם את רצוני האמיתי הוא היה מתגשם.

יותר ויותר אני יודעת שאין דבר שאני באמת רוצה לרכוש או לעשות ולא יכולה. מתוך העיניים הפנימיות אני מגלה שלפעמים אני אוחזת בחלומות מסוימים שאני לא באמת רוצה מתוך הרגל או תבנית ישנה.

נזכרתי בימי נעורי המוקדמים. הלכתי לבדי לראות הצגת גמר של אחד מבתי הספר למשחק, "הבחורים בדלת ממול" שתיארה את קורותיו של מדריך בדיור מוגן לאנשים בעלי מוגבלויות שכליות ואחרות, ואמרתי לעצמי, אני אהיה כזאת! זה מה שאני רוצה. להשפיע, לשנות, להיות משמעותית, להביא מזור, לגשר, להיטיב.
באותם ימים התנדבתי באקי"ם והנושא היה קרוב לליבי.
בהמשך למדתי עבודה סוציאלית ואכן העבודה הראשונה שמצאתי לעצמי בגיל ובשמחה הייתה להיות כזו מדריכה בדירת דיור מוגן. עבודה בה התגמול הוא בעיקר רגשי, במשמרות, מאתגרת פיזית ונפשית.
הגעתי נחושה לצקת את המהות אל זו התפאורה. לאחר חודשים ספורים מיציתי את החלום ועברתי הלאה. מברכת על ההתנסות ועל כך שמיציתי מוקדם, מתרגשת מעצם העובדה שהגשמתי לעצמי חלום.

כיום, עצם הגשמת החלום אינה ערך בפני עצמה. החלום שלי הוא מעין עטיפה חיצונית, צבעונית, מהודרת, מקובלת, המסתירה את המהות הפנימית.
אני יכולה להפוך אותו לחזון ולראות מה באמת אני רוצה בטיול הארוך ההוא מסביב לעולם? לאהוב את החיים שלי, לחיות פסק-זמן ולא את השגרה, להסתקרן, להתחדש ולהתרגש מידי יום, לצאת מגבולות ה"נוח" אל מחוזות לא מוכרים… – לשם כך לא נדרשים מרחקים! גם לא בידוד או ניתוק. זה יכול להיות קרוב, כאן, כחלק מחיי המקומיים.

זיהיתי סוג של בלם שכלי שמונע ממני לנוע כפי רצוני ויכולתי. שמעדיף לנוח בשבת במקום לצאת לטייל, שמחכה לרגע המתאים ובכך בעצם עוצר. חוסם את הלב ואת הידיעה הפנימית, את החזון שרוצה להוביל, להתגשם. 

אז כל רגע מתאים להתחיל ולממש, ללכת בעקבות החזון האישי שלנו, גם אם הוא ייחודי ולא דומה לקולות הרקע הסביבתיים, למה שרצוי ומקובל אצל אחרים, כל עוד והוא מבטא את קול נשמתנו כדאי להדק את החגורות, כי אנחנו ממריאים. החיים החדשים כבר נוכחים. זמינים. נגישים.

ניתן לנו לנווט, לבחון, לנסות מגוון שבילים, לשנות, לחוות ולצקת את המהות והמשמעות שלנו היכן שאנחנו רוצים ובוחרים. ושיהיו לכולאנו חזונות פז וימים טובים. 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ביתי, נושא לדיון, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s