סיפורה של אשה

מאת: פרח  מתוך: "באופן טבעי", גיליון מס' 62, ינואר-פברואר 2006

מי אני?
אני אשה, אשת איש, אמא לילדי, בת להורי, אחות לאחיותי.
בתוך האשה חיה גם ילדה, זאת שרוצה להמשיך לגדול, ללמוד, לחקור, להתלהב, להתחדש, לחפש הרפתקאות וריגושים, לרקוד, לשיר, ליצור. ילדה שרוצה לאהוב ולהיות אהובה ללא גבול. זאת אותה הילדה שנפגעה כשהיתה קטנה כי לא הקשיבו לה, לא נתנו לה להיות מי שהיא, לא הראו לה את הדרך, לא נתנו לה כלים מתאימים. הילדה הזאת נפגעה באופן כל כך קשה, שבמובן מסוים היא בחרה למות. למות כדי לא להיות. למות כדי לא לחוות את הכאב.

הזמן חלף, היא הפכה לאשה, נישאה לאיש. הילדה הקטנה שבה החלה להתדפק על הדלת. הקול הילדותי שרצה ליצור התדפק על דלתות רחמה, וזה נעתר לקולה בכדי ליצור את יצירת חייה – ליצור חיים, להביא ילדים לעולם, למממש את הפוטנציאל הנשי-נקבי שלה במלואו. שתי נשמות ירדו לעולם. שני ילדים. הם מבקשים אמא מלאה, חיה, נוכחת, שמחה וכואבת. מבקשים הדרכה, כלים, הקשבה. רוצים לאהוב ולהיות אהובים ללא גבול.
הילדה הפגועה מתדפקת על לבה של האשה. תני לי לחיות, עשי לי מקום, תני לי לכאוב, לבכות, לצעוק. רפאי אותי. האשה פוחדת. אם תפתח לה את דלת לבה אולי תכנס בסערה ותחריב עולמה. הפחד קיים אך האשה נעתרת לפתוח חריץ צר, דרכו תוכל להביט, לראות, להכיר את אותה ילדה.

הזמן חולף והאשה מבינה שהילדה הפגועה נמצאת בלבה, בגופה, בראשה, שולטת בחייה. האשה רוצה להיות אשת איש אך מגרונה בוקע קולה של הילדה שמחפשת אבא. ילדה שרצתה אבא נוכח, אבא שהוא מלך, שהוא ראש המשפחה, שנותן את הגבולות, מגדיר הטריטוריה. אבל האבא לא היה שם בשבילה. הייתה אמא עם דעה מוצקה ונוקשה בכל עניין, שקולה שלט בבית. הילדה לא ויתרה. היא רצתה אבא נוכח בכל מאודה. היא למדה איך לקבל אבא נוכח – ברגישות ובדיוק רב היא ידעה למתוח אותו עד קצה גבול היכולת שלו, עד למקום שבו היה מוכרח לשים גבול, עד למקום שבו כעסו היה ממלא אותו ומביא אותו לתת לה סטירת לחי. כך קבלה הילדה אבא ששם גבול, אבא נוכח. היא היתה חייבת לעשות את זה כדי להרגיש שהוא דואג לה, שומר עליה, אוהב אותה. כדי לדעת שהיא נוכחת בחייו.
והנה האשה אל מול בעלה, מגלה שהילדה ממשיכה לבקש אבא נוכח. הילדה מכירה רק דרך אחת לקבל אבא נוכח – להכעיס, למשוך ולמשוך עד לקצה גבול היכולת, עד להתפוצצות. הילדה שבאשה משתמשת באותה שיטת קסם מדויקת ומקבלת שוב אבא נוכח בדמות בעלה. אך אוי ואבוי! היא לא יכולה להמשיך להיות ילדה ! היא אשת איש, אמא לילדים!
זכרון סטירת הלחי מורגש בלחייה אך גם בלחייהם של ילדיה. הם חכמים ונבונים, מרגישים וקולטים כל דבר. הם לומדים מבלי שמלמדים אותם. האשה מבקשת משהו מבנה הגדול. מבקשת שוב. "אבל אמא, את לא כואסת עלי!" הוא אומר והאשה-אמא מרגישה שקבלה ממנו מתנה.
היא רוצה ללמוד את השיעור הזה, וזה ממש קשה. המלאכה מרובה. היא מתחילה לרפא את הילדה הקטנה והפגועה, לתת לה לחיות, לפנות לה מקום, לתת לה לבכות ולצעוק את כאבה.

זה הסיפור שלי. הוא מתחיל בעבר, ממשיך בהווה ומשפיע על העתיד. הוא מביא איתו תיקון.
אני נושאת תפילה כנה מעומק הלב:
אלוהים, אבי שבשמיים, תן לי הכח והיכולת לסלוח להוריי. למחול להם על שלא יכלו לתת לי את שהייתי צריכה. תן לי הכח למצוא אהבה בלבי להוריי, שנתנו לי חיים. האר לי את דרך הסליחה וההודיה, כדי שאוכל לאהוב אותם ולכבדם.
אלוהים, אבי שבשמים, עזור לי לרפא את הילדה הפגועה שבי. עזור לי לעטוף אותה באהבה, להקשיב לה, לכבד אותה, לתת לה יד וללוות אותה בדרך הגדילה.
אלוהים, אבי שבשמים, עזור לי להחיות את כל חלקי נשמתי ונשיותי, כדי שאוכל להתמסר באהבה ללא גבולות לגבר האחד והיחיד בחיי – לבעלי. תן לי לגלות את התבונה והחכמה הנשית-נקבית: להיות לחלל, להיות מכילה בשמחה ובאהבה.
אלוהים, אבי שבשמים, פתח את אוזני להקשיב לילדי, הסר מדרכי מחסומים המפריעים לי ללמוד את שיעוריהם.
אבי שבשמיים, אל רחום וחנון, כולי אמונה שתוביל את דרכי לשלום ואהבה. כולי תפילה שאוכל לפתוח את אוזניי כדי להקשיב לקולותיך, לפקוח את עיני כדי לראות את אותותיך, להעיר את כל חושי כדי להרגיש אותך בתוכי בכל רגע ורגע.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה באופן טבעי, חינוך ביתי, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s