אחד החלומות / משאלות של האדם הוא למצוא את המורה שלו. 'מורה דרך', 'מורה רוחני', 'מורה לחיים', 'מורי ורבי', 'יועץ סתרים', היום קוראים לזה אולי גם 'מאמן אישי'…. אדם שינחה אותו בדרך חייו. יקשיב, ייעץ, יחווה דעה. ילמד, יעיר ויאיר. יעזור בקבלת החלטות; בהפרדה בין טהור לעכור; בין 'זה טוב אבל לא תודה, זה לא נכון לי או לא מיועד לי' לבין 'זה טוב ותודה. אני מאמץ זאת. זה חלק מההגשמה העצמית שלי'.
כמה היו חיינו קלים הרבה יותר, לו היינו מוצאים את המורה שלנו. כמו יש במורה להקל על מסע החיים. עצם נוכחותו, יש בה כדי להרגיע, גם אם לא אמר מלה. ולעתים, הוא אף אינו נדרש למלים. עצם מבט עיניו ונוכחותו מעלים מתוכנו את כל התשובות הנכונות לשאלות הרבות שמציפות אותנו, בחלקן שאלות יומיומיות ובחלקן שאלות מהותיות-קיומיות. הוא כמו מתורגמן. ערוץ תקשורת פתוח שעוזר לנו לבטא את עצמנו, להבהיר ולפשט (מלשון 'פשטות') את היומיום המורכב. את ראיית המציאות. מסנן 'הפרעות ורעשי תקשורת'. עוזר לנו מצד אחד 'לשדר' את עצמנו בבהירות ומצד שני, 'לקלוט' ללא שיבושים. הוא מאיר לנו את הדרך ומחכים אותנו. מגלה לנו ממדים נוספים ביקום שלא ידענו עליהם. הוא מגשר בין הגבוה לנמוך. בין העולם של מעלה לעולם שכאן.
הוא אדם שכולו רוך וחמלה, הכלה והבנה, יופי פנימי ונתינה אינסופית. יש בו משהו טהור, מטהר ורגוע שעוזר לראות בבהירות ובפשטות קיומית את החיים. לפשט מורכבויות לגורמים קטנים הקלים יותר להתמודדות. הוא התגלמותה של האמת. הוא ידיד אמת ותמיד ימצא לצידו של האדם כשזה יצטרך בעזרתו.
אבל כמה קשה למצוא את המורה האנושי הזה…
מסע חיים שלם אנחנו לעתים מקדישים כדי למצוא אותו, ולעתים אף לא מוצאים אותו כלל… כאשר למעשה המורה הזה נמצא כל העת בתוכנו: 'המורה הפנימי שטבוע בכל אחת ואחד מאיתנו'. ושאנו בבערות פנימית לא נותנים לו את מקומו. לא מכירים בו. לא מציפים אותו. לפעמים גם מתעלמים ממנו בצורה בוטה (לדוגמא: כשאנו מרגישים שעלינו להימנע מלעשות דבר מה ובכל זאת עושים אותו). אבל הוא נאמן לנו. לא עוזב אותנו לעולם. נמצא בתוכנו מיום היוולדנו ועד יום מותנו. עם כל התשובות לשאלותינו ועם כל סודות היקום. חלק בלתי נפרד מאיתנו. נחבא בפנימיותנו העמוקה. שמור ונאמן רק לנו. ובכל זאת, כה קשה לנו להתחבר אליו, אולי משום שאינו בעל דמות אנושית ומוחשית.
אמרה ידועה היא: 'שכשהתלמיד מוכן, המורה מופיע'. כשאנו מחוברים לפוטנציאל של מורה הפנימי שלנו, לנקודת האור שלו; מוכנים לפתוח לו דלת אל חיינו, מופיע המורה האנושי בדמות אדם שמתווה לנו את הדרך להתחבר לצמיתות למורה הפנימי.
האדם הוא אנרגיה: חומרית (גוף) ורוחנית (נשמה). אנחנו מונעים ממחשבות ומכוח הרצון. מחשבה טובה והרגשה טובה מעצימים אותנו אל מעבר לפסגות הכי גבוהות ואוקיינוסים מתגמדים לכשלולית; כשאנו בהרגשה או מחשבה לא טובה, הכל מאפיל סביבנו וכוחנו הפיסי יורד אף הוא – אם כי למעשה בשני המקרים, החומר נשאר כפי שהיה, ללא שינוי. משמע, האנרגיה וכוחה של המחשבה הם אלה שמניעים אותנו בעיקר.
זה המורה הפנימי שלנו. כוחו עצום מעבר לתפיסה המודעת ולהבנה המוחשית. הוא המצפן שלנו. מטרתו לשמור עלינו צועדים בדרך הנכונה לנו. הוא כוח המרפא שלנו, של כל מחלה באשר היא. ביכולתנו לרפא כל מחלה, פיסית או נפשית-רגשית. והוא מפתיע אותנו כל פעם מחדש באשר לעוצמות והיכולות הטמונות בנו – הכל, אם רק ניתן לו מקום!
סיפור זן / מאת: אורית מנשה
ויצעד אדם בדרך חייו
ויעבור בה כשלושים שנה
ויגיע אל צומת דרכים
ואבן גדולה כסלע ניצבת לפניו.
ויעצור האדם ויתהה: מדוע מונחת אבן זו כחוסמת דרכו.
וירא כי מאבן זו מתפצלים שני נחלים:
האחד לימין והאחר לשמאל.
וישב האדם על האבן ויחשוב: באיזו דרך יבחר
האם באחת או שמא בשניה.
ותעבור שעה ארוכה וטרם החליט האדם.
'התדע באיזו דרך לבחור' – שמע הוא לפתע קול.
הפנה האדם את מבטו וירא אדם לבוש לבן וזקן בצבע זהה עוטף את פניו.
'באתי מהדרך הזו' – אמר האדם והצביע לאחור.
ידעתי והכרתי כל אבן ושעל בה.
שלושים שנים תמימות הלכתי באותה דרך אשר למדתי כה היטב להכיר,
וכעת נראה כי ניצב אני בפני בחירה,
אך אין הדרך האחת דומה לחברתה,
ובמה אבחר, לא אדע.
התיישב האדם בלבן על האבן
'לעתים, לא קלה היא דרכנו'- אמר 'ולעתים אחרות אף אינה ברורה.
לעתים נדמה כי הנסתר הינו רב ועולה על הגלוי שבה,
ולעתים צופנת היא מבחנים בחובה.
אכן ניכר כי ניצב אתה בפני החלטה'.
שתקו שניהם שעה תמימה ואז שאל לפתע האדם:
'התדע את התשובה?'
'התשובה טמונה בך' – השיב בטבעיות האדם בלבן.
תמה האדם ומעט התקומם:
'אם כך, הנך יודע מה התשובה שאחרת לא תדע שבי היא טמונה'.
'אכן' – ענה האדם בלבן וחייך.
שאל האדם: 'אם כך, מדוע אינך מדבר? מדוע הינך יושב כאן איתי שעה ארוכה כחש את שבליבי
וכמבין את לבטיי, אך דבר אינך אומר?'
חייך שוב האדם בלבן ואמר:
'כמוך אני ובאותו צלם נבראנו.
יכול אני לשבת עימך ולהרגיש את שבליבך,
לתת כתף להישען עליה,
ולהושיט יד לעזרה.
לומר מלה מנחמת ומעודדת
ואף משפט מכוון ומנחה,
אך החלטה במקומך לא אוכל לעולם לקבל…
שכן, דרכך שלך היא זו ולא שלי,
ואין אדם יכול ללכת בשתי דרכים'.
'אם כך ייעץ לי', ביקש האדם
'כיצד אבחר בדרך הטובה ביותר עבורי?'
אומר לך זאת, ענה האדם בלבן:
'הבט בכל אחת מן הדרכים היטב,
אך עם זאת, אל תשים בהן את מחשבותיך יתר על המידה.
אחד את האתמול, ההיום והמחר לזמן אחד,
וצפה בכל אחת מן הדרכים אל נקודת המרחק.
עצום את עיניך לרווחה ופרוש ידיך לברכה,
ותן לגופך לחוש ברוח הבריאה.
התחבר אל הטבע, אל הפשטות, אל החמלה.
התשובה היא כה פשוטה,
כי אכן אין הדרך האחת דומה לחברתה.
ורק דרך אחת מיועדת לכל אדם,
שכן למרות שנבראנו כולנו באותו הצלם,
הרי שלכל נשמה הוענקה ייחודיות משלה.
צלול אל תוך עמקי נשמתך,
היא זו שבברור תדע את התשובה.
שכן רק שפה אחת היא דוברת
את שפת האמת – זו שפת העולם המיוחדת.
והאמת היא כה צלולה, כה זכה, כה ברורה
אז הכיצד לא תהא התשובה פשוטה?'
עשה כן האדם,
עצם את עיניו והביט למרחק.
'הדרך האחת מימיה צלולים, זכים וטהורים
ונקודת המרחק כמו חלק בלתי נפרד מהדרך, אף אם אינה ידועה.
הדרך השנייה, אולי טובה אף היא, אולם אינה בשבילי
ונקודת המרחק, אינה כאחד. נראית היא כגבול דק'.
'אם כך, יודע גם אתה את התשובה' – נשמע הקול
'כן' – ענה האדם וחייך וסובב את מבטו
אולם מצא עצמו על האבן לבדו
ובת הקול נשמעה בשנית, כמו עלתה היא מתוך פנים גופו
'התשובה היתה טמונה בך כל העת, כמו כל יתר התשובות להן עוד תזדקק'.
בריאות ושמחה אורית
תוצרת בית 