ממעידתך תוולד

מאת: מירי

 אתה צועד לך בשביל שלך להנאתך. השמיים כחולים. השמש זורחת. ציפורים מצייצות מסביב. פרפרים רוחשים מעל הפרחים. הדבורים מזמזמות. שקט ושלווה. אתה נושם לרווחה. כך בדיוק דמיינת את גן עדן.

ואז אתה מועד. מתרסק בחבטה מצלצלת. אתה חבול וכואב. הכל שחור מסביבך. רעם וברקים. סערה. אתה מלא בושה. מרגיש כי אינך ראוי עוד. לגן עדן.

הכאבת ליקר לך מכל.

כל מה שאתה רוצה הוא להחזיר את הגלגל לרגע ההוא של ציוץ ציפורים.

כל מה שאתה מקבל עתה הוא סתירה של משב הרוח העוקץ.

כל מה שאתה מבקש הוא לברוח.

אך זוג עיניים קטנות מביט עליך.

נו… ואז? תפנה גב. תברח! כאילו מה קרה? אתה לא בן אדם?

הכי קל הוא לברוח.

הכי קשה הוא להשאר. להתמודד. להרים את עצמך מההתרסקות. לאט לאט. להרים מבט. ולהסתכל. לתוך זוג עיניים קטנות. לאפשר להן לצלול לתוכך. ביחד איתך. להיות לפניהן ערום כביום הוולדותך. לאפשר להן לחזות בך נולד שוב מתוך מעידתך.

לחזות בך לומד להיות בן אדם.

מה עוד כבר נוכל לתת להם…

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה נושא לדיון, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה (ניתן גם בעילום שם)

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s